ילד וילדה מחייכים למצלמה (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
הפגישו אותו בכל פעם עם חבר אחר (אילוסטרציה) | צילום: אימג'בנק / Thinkstock
שנת הלימודים שהחלה, מביאה עימה לצד ההתרגשות הגדולה, גם לא מעט חששות. אחד מהם, המשותף להורים רבים, הוא החשש מההסתגלות החברתית של הילד בגן או בבית הספר. ההורים מוטרדים שמא הילד שלהם לא יצליח ליצור חברויות ומתלבטים איך הם יכולים לעזור לו ומה עליהם לעשות במקרה שהוא ייתקל בקשיים חברתיים. אז איך באמת? הנה כמה עצות.

>> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?

עצמאיים בשטח

קודם כל, חשוב להבין שמסוגלות חברתית מתחילה ממקום של עצמאות. האפשרות של ילד ליצור קשר עם ילדים אחרים תלויה לא מעט בכך שאנחנו, כהורים, נחנך אותו כבר מגיל צעיר לעשייה עצמאית. אנחנו צריכים לחשוב כל הזמן מה אנחנו יכולים לעשות בשביל לקדם את העצמאות של הילד שלנו ולשחרר את התלות, כלומר לגונן פחות ולתת לילד לפתור בעיות בעצמו. איך עושים זאת? למשל, כאשר אנחנו מניחים לזוג אחים לפתור ביניהם קונפליקטים שנוצרים ולא לוקחים על עצמנו את תפקיד השופטים ומתערבים ביחסיהם, אנחנו מסייעים להם לפתח מסוגלות חברתית. בכך הם מתאמנים בניהול משא ומתן חברתי ומציאת פתרון. דרך נוספת היא לאפשר לילד, למשל, לשלם לבד בקיוסק של הבריכה. בכך אנחנו מאמנים את הילד לפתח אינטראקציה וקשר עם העולם שבחוץ.

עוד בערוץ בית ומשפחה:

דרך נוספת לאמן את ילדינו לעצמאות ומסוגלות חברתית היא לאפשר להם, כבר מגיל צעיר, לארח חברים ולהתארח אצלם. אלו מיומנויות שונות, שחשוב שהילדים יתאמנו בהם. כך ירכשו הילדים יכולת לחלוק, להתאפק, לעמוד על שלהם, לוותר ועוד. צריך לבדוק שהילד לא מתקשר בכל יום לאותו חבר כדי לפתוח בפניו אפשרויות חברתיות נוספות.

מה עושים כשהילד נתקל בקושי חברתי?

במקרה שהילד חוזר הביתה פגוע חשוב קודם כל לנשום ולשמוע אותו עד הסוף. אנחנו צריכים לשלוט בחרדה שלנו כהורים, להירגע ולאפשר לילד לפרוק את רגשותיו, גם הלא נעימים. ברגע שנותנים לילד להמשיך ולספר, הוא הרבה פעמים מגיע לרגיעה בעצמו ונכנס לפרופורציות ואילו כשההורה מראה הזדהות יתר זה לא עוזר אלא מגביר את הסערה. 

יותר ויותר הורים עסוקים כיום בלפתור את הבעיות של ילדיהם, בכך שהם יחנכו הורים וילדים אחרים. אלו הורים מתערבים. כשלילד יש מריבה עם ילד אחר, ההורה הזה ירים טלפון להורה של הילד השני וידרוש ממנו "לחנך את הילד". התנהגות כזו לא מאפשרת לילד לפתח יכולות חברתיות של פתירת מצבים קונפליקטואלים. במקום להכתיב פתרונות, היו הורים מעורבים. הקשיבו לילד עד הסוף, שימו לב למה שהוא מספר, שאלו שאלות, נסו לגרום לו להבין את הצד השני וכוונו אותו להגיע בעצמו לפתרונות. כך, ההורה חושב יחד עם הילד מה ניתן היה לעשות אחרת ומתווך לילד את המצב החברתי שנוצר.

דרך נוספת לתווך לילד מצבים חברתיים היא באמצעות סימולציות, למשל, סיטואציה שמישהו חטף לילד משחק בהפסקה. חשוב מאוד, שכאשר חושבים מה כדאי לעשות, לא נכתיב לילד את מה שלדעתנו הוא צריך לעשות, אלא נקשיב לפתרונות שלו.

במקרים בהם הילדים לא משתפים אתכם במה שעובר עליהם, ואתם שומעים את זה ממקור אחר, בדקו מדוע. לעיתים זה קורה, מפני שהתגובות שהילדים קיבלו בעבר גרמו להם לחוש שהם נתונים ללחץ וביקורת. לפעמים זה נובע מכך שהם חשים שלא מקשיבים להם ומכתיבים להם מה לעשות או מתערבים להם ו"עושים להם בושות". ניתן לפתור את זה אם תהיה בבית אווירה של שיתוף, כך שכולם מספרים לכולם. לא רק הילדים צריכים לספר לנו מה עובר עליהם, אלא שגם אנחנו נשתף אותם במה שעבר עלינו ביום העבודה, או עם חברים שלנו.

במידה ומתברר לנו, שהילד סובל מדחייה או פגיעה חברתית חוזרת ונשנית, יש לערב את מי שאחראי למסגרת, כלומר הגננת/מורה. היא זו שמצופה ממנה לגבש נורמות חברתיות ולייסד חוקים וכללים, למרות שאין לה שליטה מלאה על מה שקורה. חשוב להבין יחד איתה מדוע הילד לא מצליח להשתלב כראוי. אפשר להתבונן באינטראקציה שלו עם ילדים אחרים, כמו בני דודים או ילדים של חברים, ולראות האם אכן יש בעיה.

חשוב לדעת, שמצבים חברתיים הם ניתנים לשינוי. אסור לנו, כהורים, לתייג את הילד שלנו כ"לקוי חברתית". לעיתים אנו עלולים לטעות במה שאנחנו חושבים שאנו רואים, כי אנחנו מעורבים רגשית, ולכן, כדאי להיעזר באיש מקצוע, כדי לקבל פרופורציות.

קרן יטיב היא יועצת משפחתית בכירה, בעלים של מרכז הפיל הצבעוני-המרכז לטיפול במשפחה