אם גם אתם מוטרדים מכמות השעות שהילד שלכם מבלה כשראשו שקוע בסלולרי, בטאבלט או במסך המחשב, תוהים מה הוא עושה שם, עם מי הוא מדבר והאם הוא שומר על עצמו, ומשתגעים מהמחשבה שאולי יש דברים שהוא לא מספר לכם - אתם לא לבד. הורים רבים חווים את החששות האלה כחלק מהיומיום שלהם כבר כמעט שנה, והנתונים המתפרסמים מעת לעת אינם מוסיפים רוגע. 

מאז פרוץ הקורונה, נרשמה עלייה של למעלה מ-60% בפניות למוקד 105 להגנה על ילדים ברשת, לעומת השנה הקודמת. רוב הנפגעים הינם בגילאי 13-16, בדיוק בשכבות הגיל שמוצאות עצמן בבית מאז פרצה הקורונה לחיינו. הזירות המרכזיות, למקרה שתהיתם, הן אינסטגרם (30%) וואטסאפ (24%).גם ארגון 'עלם' מדווח על עלייה של פי 2 ויותר בכמות הצעירים המדווחים על דיכאון וחרדה, הפרעות אכילה, אלימות מינית, אלימות רשת וגם אלימות פיזית המתרחשת בבית וברחוב.

כהורים, אנחנו מוצאים את עצמנו במלכוד. הרשת והמסכים מספקים לילדים תקשורת ו'חמצן' בתקופה הנוכחית (ואם נודה על האמת - גם לנו..), אבל אין לנו דרך לדעת איך באמת מתנהלים חייו של הילד שלנו דרך המסך. האם הוא מקובל חברתית, או חלילה סובל מהצקות, נידוי חברתי או אפילו חרם? 

בזמנים כאלו אני מציע כמה רעיונות וטיפים שיסייעו לכולנו לצלוח את התקופה המאתגרת ביתר קלות, תוך שמירה על כמה כללי אצבע משמעותיים. הזינוק בתופעת הבריונות ברשת מביא את הילדים למצב מאתגר - מצד אחד הם עוברים חוויות קשות ולא נעימות, ומאידך- לא ימהרו לשתף את ההורים או הצוות החינוכי מתוך חשש שהמבוגרים יפעלו בניגוד לדעתם או אפילו יחרימו להם את הנייד או המחשב.

רוצים לדעת יותר על הנעשה בחיי הילד שלכם, ולהיות מעורבים יותר? הנה כמה רעיונות שמרכז מצמיחים ממליץ ליישם בבית:

  1. ילדים שונאים הטפות. השתדלו לא לשדר 'אנטי' לרשתות החברתיות ולאפליקציות שהם אוהבים. במקום זה, מומלץ לשתף אותם בפשלות קטנות שעשינו ובהתלבטויות שאנחנו חווים בעצמנו בנושא החברתי ברשת. (למשל 'התכוונתי לשלוח הודעה לחבר בפרטי ושלחתי בטעות לכל הצוות שלי'). בשיחה כזאת הילדים אינם במגננה, והם פתוחים להקשיב וגם לשתף. 
  2. הילדים מתוסכלים ועצבניים כתוצאה מהסגר המתמשך? הבידוד והריחוק מהחברים יכולים להביא את הילדים למצבי כעס ותסכול. כדי להקל עליהם ולייצר עימם שיח שיגרום להם לפתוח את הלב ולשתף, הקפידו לשתף אותם בגעגועים שלכם לבני המשפחה, בקושי להיות רחוקים מחברים או מהעבודה ובתסכולים שלכם לגבי דברים קטנים שכרגע לא מתאפשרים. שיתוף אותנטי מייצר אינטימיות ואמון, וכשאפשר לדבר בפתיחות גם על הקשיים, נהיה קל יותר. 
  3. עזרו לילדים לחוש משמעותיים בתקופה הזו. ילד שמרגיש שיש לו את הכוח לעשות שינוי ולהשפיע על אחרים, ירגיש פחות חרד ומדוכא.  אנחנו מקפידים לשאול במפגשים עם תלמידים- אם מישהו היה אומר לך שממש שיפרת לו את המצב רוח היום, איך זה היה גורם לך להרגיש? עזרו יחד עם הילדים למשפחות בבידוד, תתנדבו, הכינו עוגיות לשכן קשיש - זה מעלה מצב רוח. 
  4. שאלו את הילד על ההתנהלות החברתית, בלי לחטט ולתחקר. למשל: "אתה לא צריך לספר לי פרטים, אבל יש מישהו בכיתה שלך שמתנהגים אליו מגעיל בוואטסאפ? יצא לך להכיר מישהו ששלחו סרטון או תמונה אינטימית שלו? קרה למישהו מהחברים שלך שהתנהגו כלפיו בבריונות?" ילדים נסגרים כשהם מרגישים תחת חקירה, אבל הם ישמחו לשתף מעולמם אם רק נשאל בצורה הנכונה.
  5. שתפו אותם בנתונים ומידע! ספרו לילד שלכם כי לפי מחקרים מהעולם, ילדים לא מספרים להורים שלהם כשהם סובלים מבריונות ושאלו אותו בכנות: "מה אתה צריך ממני כדי שאם יום אחד תסתבך תוכל לבוא לספר לי?". תופתעו מרמת שיתוף הפעולה בתגובה. 
  6. תנו לילד שלכם כלים להתמודד. בסקרים שנעשו בעולם, שיתפו ילדים כי הם לא מתערבים למען אחרים במצבי תוקפנות ברשת כיוון שהם לא יודעים איך לעזור. לכן, כדאי לוודא שהילדים מכירים את  מוקד 105 של המשטרה, שמאפשר לדווח על בריונות ברשת. עודדו אותם לדווח יחד עם חברים- כקבוצה- ולא לבד, הסבירו להם על האפשרות של דיווח אנונימי, ועל כל אפשרות נוספת שעומדת לרשותם כדי שיידעו למי לפנות בשעת מצוקה. 
  7. גלו מעורבות. הקפידו לשאול את הילד האם כל הילדים הגיעו לשיעור הבוקר, האם הוא יודע על ילדים  בכיתה שקשה להם בתקופה הזו. שאלה כזאת מעבירה מסר עקיף של אכפתיות, מעלה מודעות לאחר ומעודדת את הילד לקחת חלק פעיל בהגנה על חברים. אם 30 הורים בכיתה אחת ישאלו את הילדים שלהם שאלות כאלו - התמיכה והאכפתיות בקרב הילדים בכיתה יעלו בצורה דרמטית.

הכותב הוא יו"ר מרכז 'מצמיחים' להפחתת האלימות בבתי הספר וברשתות החברתיות ומחבר הספר 'מצמיחים ברשת'.