עוד אחד מאתגרי הקורונה הוא טשטוש הגבולות בין התפקידים במשפחה, בשל העובדה שהילדים הגדולים יותר במשפחה שלומדים בבית כביכול זמינים יותר, לעומת ההורים שצריכים כעת להשקיע זמן רב יותר בעבודה, כדי לשמור עליה. התוצאה היא מעין היפוך תפקידים, כאשר הורה עובד מהבית או יוצא לעבודה בחוץ, מבקש מהילדים הגדולים יותר, לסייע לאחים קטנים יותר, החל מליווי או איסוף מהגן, יציאה לגינה ציבורית, הכנת אוכל ועוד. עד כמה השלכת האחריות על האחים הגדולים מיטיבה איתם ומה ההורה צריך לעשות כדי למנוע מהם תחושת תסכול, בעיקר כשהם נמצאים בתקופה מבלבלת, ללא מסגרת חינוכית עוטפת ותחת לחץ גדול של משימות?
לפני הכל חשוב לזכור כי מדובר בהיפוך תפקידים זמני, וברגע שההורה והאח הגדול יבינו שזה זמני, יהיה להם קל יותר לחיות עם זה. בסופו של דבר מדובר באילוץ שנוצר עקב המצב, אך גם בתוך האילוץ הזה, אפשר להבחין בכמה יתרונות בולטים:
יש פלוסים:
האצלת סמכות לאח הגדול יוצרת, לצד תחושת האחריות, גם תחושת עצמאות. יחד עם זאת, הילד הגדול יותר לומד ומתנסה בחוויות חדשות שלא הכיר – הוא אוסף את האח הקטן מהגן בשעה מסוימת כך שהוא מגלה אחריות לזמן היציאה מהבית והגעה בזמן, מתמודד עם אחריות לחציית כביש, איסוף ציוד אישי מהגן, עם בכי או מרדנות שעלולים להתעורר בדרך הביתה ועוד. אם יש לאח או האחות הגדולים זמן, הם יכולים לנצל את זה גם לחיזוק הקשר עם האח הקטן יותר – אפשר לעצור בגינה ציבורית למשחק קצר, להפוך את ההליכה הביתה לחווייתית, לשאול שאלות ולהתעניין במה שעבר על האח הקטן בגן וכדומה. דבר נוסף שיכול להוות יתרון הוא הצורך בעדכון להורים. האחים הגדולים מגיעים הביתה עם האח הקטן, מעדכנים את ההורים שהגיעו, מספרים על אתגר שקרה בדרך, שואלים לגבי המשך היום, חימום אוכל, כל זה יוצר תקשורת חיובית וטובה במשפחה, ומאפשר לאח הגדול להתנסות בדברים חדשים ואף להכיר במעט את האתגרים איתם מתמודדים ההורים.
יש מינוסים:
תחושה שלילית או תסכול עשויים לעלות מצד האחים הגדולים. בסופו של דבר, מדובר באחריות גדולה וכבדה. לא כל הילדים מסוגלים להתמודד עם זה, ויתכן שהאח הגדול חושש מחציית כביש עם ילד קטן, אולי האח או האחות הקטנים בוכים מאוד בדרך או מבקשים דברים שהאח הגדול לא יכול לספק, כמו לעצור במכולת לקנות ממתק, ללכת לגינה, וזה מקשה עליהם להתמודד.
במצב כזה, ההורים חייבים לדעת שעם זאת שמדובר באח גדול, זה לא אמר שהוא חייב להסכים לעזור. חשוב לא להורות לו לקחת חלק באחריות אלא לבקש ממנו, בדיוק כפי שהורה מבקש לעתים משכנה או חברה לסייע באיסוף ילדים מהגן, ובדיוק כך להתייחס לזה. האחים הגדולים צריכים להרגיש בחוויה שלהם שמותר להם להגיד לא, ולא להרגיש אשמים. בסופו של יום, זה לא התפקיד שלהם. מאוד נחמד שיש ילדים גדולים שמתגייסים מיוזמתם לעזור להורים, אבל אסור להכריח.
אפשר לגשת אליהם בבקשה ולומר "אני צריכה את עזרתך בתקופה הזו" ולהסביר מה הסיבה ומה אופי העזרה, להגדיר אותה בימים, שעות ובמשימות, שהכל יהיה ברור ולא "באוויר", וההורה הוא זה שמנהל את הסיטואציה ולכוון את כולם להצלחה. כך למשל, משפחה שבה שני אחים בוגרים ואח קטן, אפשר לחלק את המשימות בין האחים הבוגרים תוך דיון משותף – למי נוח יותר לאסוף מהגן, מי מעדיף לחמם את האוכל, לאפשר להם חופש ולתת לכל אחד מהם לבחור ימים שבהם לא יסייעו, וכמובן להדריך את הילד הקטן – "היום עמרי יקח אותך מהגן, אני מבקשת להתנהג יפה, לא לבכות ולתת לו יד כשאתם חוצים את הכביש. עמרי צריך לחזור לשיעור שלו בזום ולכן לא יוכל לשחק איתך, אז לאחר האוכל תוכל לראות טלוויזיה עד שאגיע מהעבודה". ברגע שהדברים ברורים, כל אחד יודע את מקומו ותפקידו, וההורים הם אלו שמנהלים ומחזיקים את זה, עם יד על הדופק, הסיוע של האחים הגדולים יהיה באווירה טובה יותר וזה יפחית מהם את הלחץ.
את הסיוע צריך לנהל
באחריות ההורים לנהל את הסיטואציה מבלי להעמיס על האחים הגדולים מטלות כבדות. אפשר לבקש אחת לשבוע משכנה או חברה שילדה לומד באותו גן עזרה באיסוף, להכין מראש את ארוחת הצהריים בצלחת לחימום כדי שהילדים הגדולים יוכלו לבצע במהירות וללא מורכבות, להכין הכל מראש, לרבות משחקים ופעילויות לשעות שלאחר מכן. המטרה היא חלילה לא להפוך את האח הגדול לעוזר בית, אלא להיעזר בו וזה הבדל עצום.
בנוסף, ההורה צריך להיות קשוב, להתקשר לעתים קרובות ולהתעניין: "איך הסתדרת עם אחיך בדרך הביתה?", "אכלת?" "יש משהו שאתה צריך שאביא לך בדרך הביתה?" – כלומר לתת לילד תחושה שבכל רגע בסיטואציה הזו אני כהורה זמין לו לשאלות ולקושי, כי הוא עושה לנו טובה ואנחנו צריכים להיות פנויים עבורו לתמיכה בכל שלב. גם אם מפרגנים לו, לא להסתפק ב"כל הכבוד", מפני שזה באמת מאמץ מצידו, זה לא מצב טבעי עבורו כמו למשל לסדר את החדר. אמנם לא מומלץ "לקנות" את השירות הזה בכסף, אבל בהחלט ראוי לפרגן לו מעבר למילים טובות, להעניק לו מדי פעם צ'ופר הפתעה, מבלי לומר לו מראש כלום - לקנות לו משהו שרצה, מתנה קטנה לאות הערכה, לצאת יום אחד מוקדם מהעבודה ולהפתיע אותו כדי שלא יצטרך לבצע את המשימה בעצמו.
איך זה נראה מצד ההורים?
יש הורים שמרגישים מאוד בנוח לבקש עזרה מהאחים הגדולים ויש כאלו שפחות, וכמו תמיד, בהורות נדרש איזון. אפשר להרגיש בנוח עם בקשת העזרה, כאשר היא נאמרת בנועם ויש הסכמה הדדית, אפשר לפרגן, לתמוך ולהביע את התודה, לראות את היתרונות שבחיזוק הקשר המשפחתי, והכי חשוב, לזכור שוב שלא מדובר במצב קבוע אלא בסיטואציה זמנית, ובקרוב, הבית יחזור לפעול כבשגרה, ועל הדרך, בתוך כל המצב הזה, הרווחנו דברים חשובים, שלולא הקורונה לא היינו עושים אותם לעולם, ויתכן אפילו שיהיו משפחות שגם כשנחזור לשגרה, יאמצו חלק מהדברים שחוו, מפני שבזכות השינויים בהרגלי החיים, הם גילו מידע חדש על הילדים, על בן/בת הזוג, על היכולות של כל אחד מהם, מפני שהחיים הכריחו אותנו להסתכל במשקפיים אחרים על הילדים, וזה תמיד מבורך.
הכותבת היא דליה כהן, מומחית להורות, מנהלת מרכזי הורות ומשפחה בחברה למתנ"סים הארצית