הורים רבים מוכנים להקריב לא מעט זמן וכסף כדי להעניק לילדיהם את החינוך הטוב ביותר; הרשמה לחוגים ולקייטנות מושקעות הפכו מזמן לעניין שבשגרה. אבל האם הייתם מסכימים לשלוח את ילדכם לחצי שנה למשפחה בארץ זרה כדי שילמד שפה חדשה? מתברר שיש הורים שדווקא מתלהבים מהרעיון.
ארץ זרה, הורים חדשים
קאתי סלמון, סיפרה ל"דיילי מייל" הבריטי על ההחלטה לשלוח את בנה, ג'ונתן בן התשע למשפחה צרפתית שתאמץ אותו לתקופה של חצי שנה. במהלך התקופה, ג'ונתן ייאלץ להתרגל ללא מעט שינויים - ארץ חדשה, משפחה חדשה, שפה חדשה, בית ספר חדש ואנשים זרים שיתפקדו על תקן אבא ואמא שלו. הוריו של ג'ונתן רשמו אותו לתוכנית "חילופי המשפחות" לאחר ששמעו על יעילותה מחבריהם.
את התוכנית ל"חילופי משפחות", מנהלים, משנת 1978 זוג בריטי- צרפתי שמארגנים חילופים בין משפחות בריטיות לצרפתיות למטרות של לימודי שפה זרה. במהלך תקופת האימוץ חלים על הילדים ומשפחותיהם כללי תקשורת נוקשים: אין ביקורים או מפגשים, ומלבד שיחות טלפון בודדות (שגם הן לא מומלצות על ידי מנהלי התוכנית) הילדים נאלצים להתמודד בזירה המשפחתית החדשה שלהם בכוחות עצמם.
סלמון מודה שקבלת ההחלטה על שליחתו של ג'ונתן לא הייתה לה פשוטה, ושהיא שאלה את עצמה האם החוויה שבנה יעבור תהיה אכזרית או מעצבת: "אנחנו חושבים ומקווים מאוד שזו תהיה האפשרות השנייה", היא אומרת. ליבה של סלמון נחמץ מהמחשבה שאישה זרה תנשק את בנה לפני השינה, והיא הוטרדה מהעובדה שבנה הצעיר הולך להתגורר במשך תקופה כל כך ארוכה, עם משפחה שהוא פגש רק פעם אחת. אבל גם כשחבריה של סלמון הביעו הזדעזעות מהחלטתם, היא לא ויתרה.
לדבריה, כמורה לשפות זרות היא מאמינה שהדרך הטובה ביותר לרכוש שפה חדשה בצורה שוטפת, היא לאמץ אותה לגמרי, וככל שהגיל צעיר יותר - התוצאות טובות יותר.
תהליך מציאת המשפחה החלופית מתנהל בצורה מסודרת- המשפחות נמצאות ומתושאלות באופן אישי על ידי מארגני התוכנית, שמקפידים לערוך גם ביקורי בית אישיים. מדי שנה כ-15 ילדים בגילאי 9-14 לוקחים חלק בתוכנית המיוחדת. סלמון ובעלה חשבו בתחילה כי בנם, שמעולם לא טייל או נסע בלעדיהם, מעט צעיר להשתתף בתוכנית אבל מה שהכריע את הכף הייתה החלטתו האישית של ג'ונתן: "אנשים אולי יחשבו שאנחנו מכריחים את הבן שלנו לגדול ולהיות עצמאי מוקדם מדי", אומרת סלמון, אבל לטענתה, היא ובעלה מעולם לא היו מעודדים את אחד מילדיהם לעשות משהו בניגוד לרצונם. לדבריה, ג'ונתן התלהב מהרעיון וחשב שחווית מגורים עם משפחה צרפתית עשויה להיות מרגשת ביותר. למעשה, הוא התחנן שירשו לו להשתתף בה כמה שיותר מהר. סלמון מסבירה שהיתרון בשליחת ילד כל כך צעיר טמון בעובדה שנפתח לו חלון הזדמנויות מוצלח לרכישת שפה זרה, רגע לפני שההורמונים של גיל ההתבגרות מתחילים להשתולל.
מארגני התוכנית גובים כ-1500 פאונד עבור תהליך התיאום ומציאת המשפחה המתאימה (שכוללת גם בדיקה של רישום פלילי). במקרה שלא נמצאת משפחה מתאימה הילד נאלץ לחכות. לג'ונתן, היה מזל, ונמצאה לו משפחה מתאימה בפריז. תהליך החילוף החל בחודש ספטמבר האחרון כשהילד הצרפתי - מאייל, הגיע להתארח בממלכה הבריטית. לדבריה של סלמון שהותו של מאייל שיפרה ללא היכר את האנגלית שלו והוא התקבל בקלות על ידי ארבעת ילדיה: "במשך חמשת החודשים האחרונים, התרגלנו לומר שיש לנו חמישה ילדים", מספרת סלמון, "זה נשמע מוזר, אבל מאייל קורא לנו אבא ואמא ואימץ את שם משפחתינו". כעת היא מקווה שהחברות שנוצרה בינו לבין ג'ונתן תסייע בקליטתו של בנה, בצרפת.
"אני חושבת שזה יהיה יותר קשה לנו מאשר לו", מאשרת סלמון את חששותיה, ומוסיפה בכנות: "יש פעמים שאני שואלת את עצמי מה אנחנו עושים?". ובכל זאת, היא מאמינה, כי לקיחת הסיכון שג'ונתן ישנא כל רגע בתקופה הזו שווה את הסיכוי שהוא יזכה בשפה נוספת שתשרת אותו למשך כל חייו.
האם תוכנית כזו הייתה עובדת גם בישראל?
גדי רוזן, מאמן משפחתי ומנחה קבוצות הורים, נוער וילדים מטעם מכון אדלר, מסביר שבתרבות הישראלית קשרי המשפחה מהווים דבר מרכזי בחיים. בניגוד לתרבויות אחרות בהן מקובל לשלוח ילדים להתחנך מחוץ לבית, גם ילדים בוגרים נשארים בקשר רציף ואדוק עם הוריהם.
"השאלה החשובה היא מה המקום של הילד בהחלטה כזו", אומר רוזן, "האם הילד באמת רוצה לנסוע כדי לחוות את החוויה, או שההורים כופים אותה עליו בגלל הציפיות הגבוהות שלהם והרצון לקדם אותו. יש הורים שנוטים לדחוף את הילד מהר מדי. וגם במקרה שהילד מביע רצון להשתתף בתוכנית כזו, זה עדיין לא אומר שהוא מסוגל לעמוד בה מבחינה רגשית. כשאני שומע על ילד צעיר שמסוגל לחוות פרידה למשך תקופה כל כך ארוכה, כדי ללמוד שפה, עולות אצלי שאלות לגבי המשפחה עצמה", הוא מוסיף.
לדברי רוזן, בגילים אלו, הילדים עדיין מאוד קשורים לבית ולמשפחה. ילד בן תשע נורמטיבי מישראל יתקשה מאוד להיפרד מההורים למשך תקופה כה ארוכה. אני חושב שהורים שרוצים לחשוף את ילדיהם לתרבויות ושפות אחרות יכולים לעשות זאת בדרכים אחרות ובגילים שונים. ייתכן ויש ילדים מאוד מיוחדים - עצמאיים ובוגרים שיכולים לעמוד בזה, אבל בעיני, המחיר לא שווה את זה. צריך לבדוק בקפדנות האם ההחלטה עונה על צרכי הילד האמיתיים או בעצם מונעת מרצונו של ההורה".