אנחנו בתקופה מלאה בחגים, מועדים ובידודים – עם הרבה זמן משפחתי, מנסים לעבור את התקופה כמה שיותר בנעימים, "להקליל" ולהגמיש כל מיני חוקים ובין לבין לשחק ביחד. אחת הסוגיות שמטרידות הרבה הורים היא סביב הילד שלא יודע להפסיד. איכשהו כל פעם נוצרת מיני דרמה, בכי, צעקות, זריקת המשחק או דמעות כשזה קורה, גם אם זה מרגיש לנו מיותר ולא מתאים. בכל זאת – מה כבר כל כך קשה בלהפסיד?
כהורים, הרבה פעמים עולות בנו תהיות מהו הצעד הנכון לעשות – לתת לילד לנצח? הרי מטרת המשחק היא ההנאה המשותפת והעברת הזמן בכיף. בשלב הזה אני מציעה שננסה רגע להסתכל לטווח הארוך או אפילו על השבוע הבא בגינה, בגן או בבית הספר. האם הרגעים הנעימים שהוא מנצח במשחקים בבית יקדמו אותו באותם רגעים כשייצא מחוץ לבית? האם זה יעזור לו לשחק גם בלי לנצח או רק יקשה עליו להתמודד בחוץ? הרי בחיים האמיתיים לפעמים מנצחים ולפעמים גם מפסידים.
לא לשבור את הכלים
בואו נתחיל מההתחלה – כולנו אוהבים לנצח ויותר מזה - אף אחד לא אוהב להפסיד. אולי לנו לא קשה להפסיד במשחק ילדים אבל גם לנו יש מקומות שלא פשוט לנו להפסיד בהם. איך נלמד את הילד להנות מהמשחק, לשתף פעולה, לפרגן לאחר ולא "לשבור את הכלים" כשהוא מפסיד? הנה כמה עקרונות שיעזרו לכם להעביר את החג בנעימים ולילדכם, להתמודד עם הפסדים:
- להבין את כללי המשחק – הרבה פעמים יש חוקים קטנים אך משמעותיים המשתנים בין מסגרת הבית למסגרת של החברים. מהסיבה הזו, לפני תחילת המשחק חשוב לעשות בירור ולוודא שכולם הבינו את מטרתו וכלליו. בתחילה אפשר לפתוח בסבב אימון שיאפשר שאלות ובדיקת תאום הציפיות והחוקים.
- לוותר או לא לוותר? – בסבב הראשון והשני בבית, נזמן לילד ניצחונות, סוג של "מטבעות ווירטואליים" לחיזוק הערך העצמי, התחושה הטובה והמוטיבציה. בהמשך המשחק ניקח צעד אחורה ב"התערבות" וכך יהיו סבבים שבהם ינצח ואחרים בהם יפסיד. נזכור שהבית הוא המקום הבטוח עבורו לתרגל גם את התחושות הלא נעימות.
- להביע את תחושת התסכול בהפסד – חשוב לאפשר לתחושות הללו לצאת מבלי להעביר כל ביקורת, כי זה באמת מבאס להפסיד. הכלת תסכול היא שריר נרכש. ככל שמתאמנים בו ונחשפים אליו יותר, יכולת ההתמודדות מתחזקת. לכן חשוב שננשום עמוק, לא נלחץ מזה שהילד לא יודע להפסיד בכבוד או לפרגן למנצח (זה גם יקרה מתישהו), ונזכור שבעצם הוא עדיין לא יודע להפסיד, שהוא כרגע לומד ושהוא עוד יידע. כדאי לעודד אותו כשהוא בוחר להמשיך לשחק, ובמידה והוא בוחר שלא - לא להיגרר לאינסוף שכנועים, אלא להציע בליטוף, לשחרר ולהתקדם. במידה והוא ממשיך ואף זורק או הורס את המשחק, נסביר בקצרה את הכלל, מה אנחנו לא מאפשרים ולצד זה נציע חלופה. שימו לב שלא להישאב בעצמכם לחוסר שביעות הרצון והסערה הפנימית אלא ללוות את התסכול ולהמשיך הלאה.
- להימנע ממספר תגובות - וותרו על אמירות כמו: "זה רק משחק", "מה אתה עושה עניין", "אתה לא יודע להפסיד", "מאיזה שטויות את בוכה" ועוד כאלו שאנחנו חשים בלב כי מה כבר קרה? מבחינתו - קרה והוא לומד איך להתמודד ולהתגבר על הפסד. הערות כאלה נותנות לו להרגיש לא מובן, עלבון ואף תסכול גדול יותר. בנוסף הימנעו מהסברים רבים ובעיקר שימו לב בעצמכם לא לייצר עניין גדול מדיי סביב זה.
- להוות מודל לחיקוי - תוכלו להיות עבורו מודל להפסד ולניצחון. כשתפסידו לא תדלגו בעצמכם על תחושת "הבאסה", שתפו אותו בכך לצד זה ש"תפרגנו" לו, ואף תראו לו איך אתם מתקדמים מתחושת הבאסה – "יאללה בוא נחלק שוב את הקלפים, אולי הפעם אנצח". כשתנצחו הימנעו מלעשות קרנבל. כן תשמחו לצד זה שתעודדו אותו על האופן שבו שיחק כשהעיקרון שבעיקר יישמע מכם הוא כמה אתם נהנים לשחק ולבלות איתו.
דרך משחק משותף, הילדים לומדים הרבה מיומנויות כמו שיתוף פעולה, המתנה בסבלנות לתור, התמודדות עם הפסדים, הנאה מהניצחון מבלי לבאס את האחר, עידוד, פירגון, היכולת להמשיך במשחק עד הסוף ועוד. אנחנו משתדלים לתבל את זמן המשחק בהומור, זה תמיד תורם ומקליל את האווירה.
הכותבת היא מדריכת הורים, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך