הקורונה מלמדת אותנו, ההורים, שתכנונים ותפירת לו"זים הוא דוקטורט שאנחנו עובדים עליו קשה במקביל לעבודה ולגידול הילדים, שלפעמים אין ברירה אלא לחיות ברגע. התוכניות של אתמול עשויות להתהפך מחר, ההתרגשויות שנרקמו בציפייה והתלהבות עשויות לדעוך ברגע ולהתפוגג בחסות המציאות המבלבלת, ובעוד אפילו לנו קשה להכיל את חוסר היציבות, לילדים שלנו זה הרבה פעמים אפילו יותר קשה.
שנת הלימודים עשויה להתחיל, ועשויה לא, חופשות משפחתיות מצופות עשויות להתבטל, הכל ארעי ולא הוגן, ותיווך חדשות מבאסות לדור הצעיר זה לא פשוט בכלל. על פי דבריה של הפסיכולוגית הקלינית ג׳יימי האוורד, ממכון הילדים בהארווארד, לוושינגטון פוסט, מדובר ברוב המקרים בצער רגעי, לא בטראומה, אבל שחדשות רעות יכולות להעלות את רמות הסטרס אצל הילדים, ואת זה כדאי ואפשר למנוע.
לפנינו שש אסטרטגיות שונות למבשרי הבשורות הרעות:
- תנו את המידע היבש
"כהורים, הדחף שלנו הוא להגן על ילדינו מכאב," אומרת הפסיכולוגית איימי מוריס. "חייבים לתת לילדים את ההזדמנות להתמודד עם הכאב שלהם ולעבד אותו. אם הילדים ירגישו שהסתרנו מהם אינפורמציה, הם עשויים להתבלבל ולהרגיש חוסר אמון וחוסר ביטחון. משהו כמו: אם אמא ואבא לא סיפרו לי על זה הם בטח חושבים שאני לא מסוגל להתמודד עם זה. את המידע כדאי לחלוק ברגע שקט, למסור את המידע בלי לקשט או לנתח אותו. במקום לפתוח ב: יש לי חדשות איומות, כדאי לתת לילדים להחליט מה משמעות החדשות עבורם, בלי הערות ביניים." - תנו להם להרגיש את הרגשות שלהם
"למרות שנשבר הלב לראות את הילדים שלנו כאובים, אנחנו חייבים לתת להם ספייס ואת הרשות לחוש כעס, תסכול או סתם אומללות. ילדים צריכים ללמוד לנווט בין הרגשות שלהם. ילדים צעירים אולי יצטרכו עזרה בלהבין מהם הרגשות שמשתלטים עליהם, ולתת להם שמות. אפשר לעשות את זה בעדינות, ולהציע: אתה מרגיש כעס? עצב? עלינו לתת מקום ואישור לרגשות שלהם, ולא לשפוט אותם עליהם."
קשה לתת לילדים לשבת בתוך האכזבה שלהם," יודעת מוריס, אבל מעודדת את ההורים להחזיק את עצמם ולא לרוץ להסיח את דעתם, לקחת אותם לקנות גלידה או להתמקד בצדדים החיוביים של הבשורה. "יותר חשוב לתת להם תמונה ריאליסטית ומאוזנת של הדברים. זו הזדמנות גם להעניק אמפתיה, ולא לשתף אותם בטרדות שלנו. אפשר לומר: גם אותי זה מעציב, ולהראות להם איך אנחנו מתמודדים עם רגשות כאלה בעצמנו." - אל תכנסו לזה משימתית
כהורים אנחנו נוטים לקצר דיונים לא נעימים עם הילדים, כמו שיחות על מין או סמים, וכשהם מסתיימים, לנשום לרווחה, אלא שהשיחות האלה, על המצב המשתנה עכשיו, הן שיחות לא נקודתיות, וכדאי מאוד שיהיו חלק מערוץ תקשורת פתוח. "אחרי שחלקנו את המידע המתומצת, כדאי להשאיר זמן לשאלות הילדים," מסבירה הווארד. "לפעמים הילדים צריכים זמן כדי לנסח לעצמם שאלות ולעכל משמעויות של דברים. כדאי לתת להם תחושה שהם לא לבד ושאתם פתוחים לשיחה מתי שהם רוצים. לשאלות כדאי לענות בכנות ולספק אינפורמציה מותאמת. אם לא יודעים את התשובה, זה גם בסדר. אפשר להבטיח להם שכשתדעו, תעדכנו אותם מיד." - הרגיעו אותם
זו תקופה של המון סימני שאלה והחיים נראים לפעמים מבהילים. "כשחולקים בשורות רעות, כדאי, לצד ההכרה באכזבה וברגשות הקשים, להזכיר לילדים שאנחנו חזקים מספיק כדי להתמודד עם זה," מזכירה מוריס, והאוורד מוסיפה כי זו הזדמנות להדגים גמישות ויכולת מציאת פתרונות. "אפשר לומר: ממש תכננתי שתחזרו לבית הספר בספטמבר, ואני אחזור לעבודה. נראה שזה לא יקרה, ואנחנו נהיה יצירתיים." - היו ריאליים
קל ליפול לאכזבות, ולהרגיש שהילדים לא מתמודדים כמו שצריך עם הבשורות, ולא מתאוששים מספיק מהר, או שאנחנו לא מתווכים את המציאות טוב מספיק. "זכרו שהתפקיד שלכם הוא להיות טובים ברגע הזה. אנחנו חיים בתוך מגיפה עולמית, ועלינו להיות מספיק טובים בתוך קונטקסט של מגיפה עולמית. השאיפה עכשיו היא ללכת צעד צעד יחד, קדימה ולא אחורה. לעבור רגעים קשים בלי נזקים. - קבלו תמיכה
"כל משפחה מתמודדת עם המציאות בדרכה, ולכל משפחה אתגרים משלה. יש אתגרים כלכליים, חברתיים נוספים. לפעמים הדבר הכי טוב שהורים יכולים לעשות עבור ילדיהם הוא למצוא תמיכה. פסיכולוג, מטפל מסוג אחר, בייביסיטר, חשוב לשתף את החברים ובני המשפחה בצרכים ההורים, ולראות איך פועלים על מנת להתחזק," מדגישה הווארד. "הורים חרדים שאין להם את התשובות הנכונות. מטפל יכול לעזור ולתת תמיכה כזו."