>> צפו בקטע המלא בערוץ היוטיוב של אפרת לקט
הימים ימי קורונה, כולנו בבית ולשיטה המונטסורית יש כמה דרכים שיעזרו לכם להעסיק את הילדים לדקות ארוכות, וגם ללמד אותם מיומנות אחת או שתיים בו זמנית. עקרונות מונטסורי ואחריהם תרגילי מונטסורי יכולים להעסיק את הילדים שלכם לדקות ארוכות ולכם ההורים היא מאפשרת לשתות את הקפה שלכם חם.
יש שמונה עקרונות שחשוב לדעת על מונטסורי. כי רגע לפני שאתם קונים ציוד וחומרים או עובדים עם תרגילים בלי להכיר את שמונה העקרונות החשובים האלה, מחצית מהאפקט העוצמתי של ההשפעה של תרגילי מונטסורי על הילדים שלנו פשוט מתפספסת וחבל.
העיקרון הראשון - תנועה
מריה מונטסורי טענה שללא תנועה לא תתרחש למידה, ילד צריך לזוז כדי שיוכל ללמוד. גם אנחנו המבוגרים, כדי להבין איך משהו פועל, כדי ללמוד אותו, אנחנו קודם כל ניקח אותו אל הידיים וננסה להזיז אותו, כדי להבין אותו וכדי ללמוד אותו.
על פי העיקרון הזה וודאו שבכל מקום בו אתם מארגנים סביבה מונטסורית, אתם משאירים מספיק מקום לתנועה של הילד אל הסביבה ובתוכה כדי לספק את הסקרנות והחקר שיש לו.
העיקרון השני - בחירה
אינסוף מחקרים כבר מצביעים על קשר בין רווחה נפשית למידה מסוימת של שליטה בחיים ובמה שקורה לנו. הנה באו ימי הקורונה והראו לנו שבתוך הכאוס הזה מה שנותן לנו קצת שקט היא היכולת לנהל ולשלוט במה שיש לנו שליטה.
לכן אם אנחנו מאפשרים לילד בחירה של מספר אפשרויות פרוסות על כמה מדפים והילד יכול לבחור בעצמו את התרגיל איתו הוא יעבוד הילד מרוויח חוץ מתרגילים מהנים גם תחושת שליטה על הלמידה שלו כי הוא בחר אותה בעצמו, תחושת השליטה הזו משמרת את הרצון הטבעי שיש לכל ילד לשפר ולהשתפר ביכולת ובמיומנות שמציע התרגיל.
במצב רגיל בו המשחקים של הילדים נמצאים בגובה או במקום שבו רק אנחנו המבוגרים יכולים לתת לו אותם, אולי אפילו באופן בו אנחנו אומרים לו שעכשיו הוא יכול לשחק במשחק הזה ורק כשיסיים ניתן לו את המשחק הבא, הנה אבדה תחושת הבחירה ומכאן השליטה של הילד ובבת אחת גם את האחריות של הילד ללמידה.
העיקרון השלישי - עניין
תחשבו על עצמכם, עכשיו, בגיל הזה, תחשבו כמה הסכמתם ללמוד, לחקור ולהעמיק בנושא שעניין אתכם. ככה זה, כשאנשים מתעניינים במשהו, יש להם מוטיבציה פנימית ותשוקה גדולה יותר ללמוד אותו. ככה גם ילדים, ילדים הם אנשים. נמוכים אבל אנשים וגם כשהם מתעניינים במשהו, הם נכונים ומוכנים ללמוד אותו בחפץ לב. לכן ההגשה של תרגיל מונטסורי צריכה להיות כזו שמגרה את הילד, שמעניינת אותו, התרגיל על המגש או על המדף צריך להיות כזה שממש קורא לילד "בוא, בוא, כדאי לך לשחק איתי יהיה לך פה מאודדד מעניין".
העיקרון הרביעי - פרס על למידה
פרס עובד על מוטיבציה חיצונית, הילד עושה משהו, לומד משהו, בעבור משהו שיקיים אחריו. פרס לא חייב להיות ממש גדול, גם מדבקת "כל הכבוד" על עבודה טובה שעשה הילד נחשבת פרס, ציור של כוכב גם נחשב.
טוב זה במונטסורי ממש מחוץ לתחום כי הרי אז הילד עובד/עושה/מתנסה/מתאמן רק בגלל מה שהוא עומד לקבל מאיתנו ההורים.
והאמת היא שאין בכלל צורך בפרס, ילדים לא באמת זקוקים או מחכים לפרס כדי ללמוד משהו חדש או להצליח במיומנות חדשה שהם מעוניינים בה אז לא רק שפרס לא מניע איתם ללמידה ואחריות עליה, הוא אפילו יכול לקלקל. איך? הנה ככה.
מה קורה לילד שמחכה לפרס בסוף התרגיל או עבודה? המנוע שלו הוא המדבקה, הכוכב או כל דבר אחר שמחכה לו בסוף, לאורך הזמן מדבקה לא מספיקה לו והוא רוצה עוד, הוא רוצה יותר ואז עוד יותר ואז עוד ועוד וכשאתם אומרים - טוב די! אתה צריך ללמוד כדי ללמוד או לשחק כדי ליהנות, לילד כבר אין מוטיבציה משל עצמו לאף אחד מהם. ואז...
אמאאאאאא משעמםםםםם לי!
אם אנחנו רוצים לבנות מוטיבציה פנימית ללמידה מתוך עניין, אם אנחנו רוצים לבנות את המנוע המטורף הזה והחשוב כל כך בעידן הזה מכאן ולאורך כל חייו של הילד, אנחנו לא יכולים לתת לו פרס על הלמידה. עצם הלמידה עצמה היא הפרס! הנה, כמו שאתם עכשיו קוראים ולומדים בטור הזה בדיוק ותמשיכו רק אם אהיה מספיק מעניינת.
אז בואו נתקדם.
העיקרון החמישי - למידת עמיתים, למידה מעמיתים ולמידה עם עמיתים
בימים האלה כל הילדים בבית, במגוון גילים ושלבים בחיים - הזדמנות מצוינת לכל ילד ללמוד וגם ללמד.
מה זה אומר?
ילדים לומדים טוב יותר בסביבה שמאפשרת שיתוף פעולה עם אחר. זו הסיבה שבגנים ובבתי ספר מונטסוריים כיתה נחשבת תלת גילית. בגן - גילאי 3,4 ו-5 לומדים יחד, בבית הספר - כיתות א׳, ב׳ ו-ג׳ לומדות יחד וכך הלאה.
אם תחשבו על זה גם אנחנו המבוגרים לא מסתובבים רק עם בני גילנו, במשפחה (להוציא תאומים( בדרך כלל לא נהיה כולנו בני אותו גיל וסביבה כזו מאפשרת לילד צעיר להתבונן באחות גדולה או באמא, לעקוב אחרי הפעולות שלהם ואז לחקות את הפעולה בעצמם. לאחים גדולים יש כאן הזדמנות אדירה להנהיג ולהדריך את האחים הצעירים.
אז אם אנחנו רוצים לפתח יכולות מנהיגות כמו גם יכולות תצפית ולמידת חיקוי, כדאי שהסביבה הביתית תציע מגוון תרגילים למגוון גילאי ילדי המשפחה.
העיקרון השישי - למידה מתוך הקשר
בעצם העיקרון הזה מכוון אותנו ההורים להציע לילדים שלנו למידה מתוך משמעות, מתוך הקשר רחב של משהו שרלוונטי בעת הזו.
ככה שאם אנחנו רוצים ללמד את הילד שלנו למשל על צמחים, כדאי שנצא איתו לאיזה טיול מסביב לבית או בחורשה סמוכה (רק בגבולות המותר בימים אלה כמובן), נתבונן ונחקור חרקים כדי שאז נוכל להציע לו תרגילים רלוונטיים בתוך הבית.
אם אני רוצה ללמד ילד שעון, כדאי שנעקוב יחד אחרי שקיעת השמש והזריחה, יום ולילה, אולי נניח במרפסת הבית מקל שישמש כשעון שמש שנחקור את התקדמות הצל לאורך כמה ימים ומה שיקרה זה בעצם שהלמידה של הילד תקבל משמעות, הילד צפה, התבונן, חקר, שאל שאלות או אולי אנחנו גירינו את החשיבה שלו באמצעות שאלות ששאלנו אותו, כל הפעולות האלה יכולות להגביר את העניין שלו סביב נושא מסוים, אותי אפילו נדבר עליו בארוחות הערב וככה מונח תרגיל שעון או תרגיל על חרקים שקשור למשהו גדול יותר מהמגש שהגשנו לילד, הלמידה שלו תהיה מגוונת ומעמיקה הרבה יותר.
העיקרון השביעי - דרך הילד
לא סתם זה שמו של בית הספר המונטסורי שהקמתי.
אתם ההורים של הילד, אתם מכירים אותו הכי טוב. אתם מכירים את הקצב שלו, את הדרך בה הוא מביע התלהבות, את שפת הגוף שלו כשהוא מאבד עניין, את הדריכות שלו כשהוא מרוכז, עודדו את הילד על ההסכמה להתנסות, עקבו אחר הפעולות שלו ותייקו למועד מאוחר יותר איזה דגשים תרצו לתת לו בפעם הבאה שיעבוד עם התרגיל. לכל ילד יש קצב משלו ואנחנו צריכים להתאים את הליווי שלנו לקצב הזה בדיוק.
העיקרון השמיני - סדר במרחב יוצר סדר בראש
אם נכנסתם פעם לגן מונטסורי בטח שמתם לב לסדר מופתי שם. בכיתת מונטסורי לכל חפץ יש מקום קבוע וסיבה מדוע בדיוק הוא מונח שם. לפעמים זו דרגת קושי עולה לתרגיל שעובד על מיומנות דומה ובכל מקרה סדר זה עניין מאוד בולט בסביבה מונטסורית.
תראו שם חמישה אזורים, לכל אזור יש אביזרים ספציפיים ולכל אחד מהם מקום קבוע, ילדים לוקחים תרגיל מהמקום ומחזירים אותו לאותו המקום בדיוק. בין אם תכנסו בתחילת יום או בסופו, התרגיל יהיה שם. יש לילדים המון כבוד לסביבה כזו.
כשיש סדר בסביבה וכשאנחנו ההורים מעודדים ילדים לשמור על הסדר הזה אנחנו עוזרים לילדים ליצור סדר גם במידע שהוא צבר, בראש של הילד יש סדר. הסביבה עוזרת לילד לזכור את שלמד עד שהיא תתחלף.
את התרגילים אמליץ להגיש לילדים על מגש או על שטיחון מתאים. למה בכלל צריך שילד יעבוד (ישחק אבל הוא בעצם ממש עובד) על מגש או על שטיחון?
מה הבעיה?
למה שילד לא ישחק פשוט על הרצפה?
ירכיב פאזל על הרצפה?
למה בכלל לעבוד על שטיחון או מגש?
אז הנה כמה סיבות:
השטיחון ממש מייצר גבול למקום העבודה של הילד, הוא תוחם את המרחב בו הילד עובד כרגע, גם התנועה מהשטיחון המונטסורי ואליו נותנת לילד את התנועה לה הוא זקוק ומאפשרת לו לשהות זמן יותר ארוך במשחק שמעניין אותו עכשיו.
שליטה מוטורית טובה יותר, ילדים צעירים נוטים ומעדיפים לרוב לעבוד ולשחק על הרצפה, בחפצים קטנים, בלגו, בפאזל ובכלל. הביטחון המונטסורי מאפשר לילד אימון מוטורי כשהוא מגלגל אותו, פורס ופותח אותו וזה נפלא.
השטיחון משמש כסמן גבול: "היי, לא לגעת, זה המשחק שיונתן משחק בו עכשיו!", והוא סימן לכל אחד מילדי הבית שמשחק שפרוס על שטיחון נמצא בשימוש של ילד אחר במשפחה. זה לא לוקח יום או יומיים אבל כשזה מוטמע הילדים מתאמנים בו זמנית על דחיית סיפוקים (בדרך כלל יש משחק אחד מכל סוג בבית) על תורות במשחקים ועל העובדה שהם לא נוגעים במשהו של מישהו אחר -ככה מתחילים להתאמן על כבוד זה לזה.
אם אין לכם שטיחון כמו שהצגתי תוכלו לעשות שימוש בפיויסי (אם יש בבית), גודל השטיחון לא קטן מידי ולא גדול מידי, שלא יהיה פלאפי כי אז מתסכל להניח עליו חפצים והזיז בו פריטים. בלי פראנזים אלא עם גבול ברור (הנה התחימה) חשוב שיהיה בצבע אחיד. לא חייבים בהיר אבל אחיד לא מקושקש כי זה עושה בלאגן בעיניים של הילד.
אז יש לכם עקרונות וכללים ובערוץ היוטיוב שלי תוכלו למצוא כמה הדגמות לתרגילים.
וזהו, לכו לשתות קפה חם.
אפרת לקט היא יזמית בתחומי חינוך ואימון, מחברת הספר "אמא מאמנת" ובעלים של בית הספר להכשרת אימהות מאמנות ומאמנות אישיות