במשך שנים חינוך ילדינו בגיל הרך היה שמור לנשים בלבד. ואז הגיעו כמה חלוצים, ולאט לאט יותר גברים נפתחו לכך, גם ההורים כבר קיבלו את הרעיון וכיום אפשר לראות יותר ויותר גננים בגני הילדים שלנו. רגע לפני פתיחת שנת הלימודים יצאנו לשוחח עם כמה מהם. הם סיפרו לנו איך מצאו עצמם עוסקים במקצוע, מה חשיבות הדמות הגברית בגן ומה ההבדלים בין גנן לגננת, אם יש כאלו.
מחשמלאי לגנן
ירון אזולאי, בן 40, הוא שם דבר בפי ההורים בירושלים. לפני שמונה שנים הוא פתח את ה"גן של ירון" בעיר ויש לו כבר קהל מעריצים, מבוגרים וקטנטנים כאחד.
"היום אנשים פחות חוששים מגנן גבר, הם יותר פתוחים לרעיון וגם הגן שלנו צבר מוניטין. אבל בהתחלה הרימו גבה, אנשים חשדו. אני זוכר אמא אחת שפחדה שהבת שלה תגיע לגן. הצעתי לה להביא את הילדה לגן, ללא תשלום, כדי לבדוק איך היא מרגישה. זה נגמר בסיפור אהבה מאוד גדול והיום הילדה כבר גדולה, לומדת בבית ספר ועדיין קופצת לבקר בגן".
אבל עד שהגיע אזולאי למקום הזה, הוא עבר כברת דרך ארוכה, בה אפילו הספיק לעבוד כחשמלאי.
"מאז ומתמיד ידעתי שאני רוצה לעבוד עם ילדים, רק לא ידעתי באיזה תחום. מיד אחרי הצבא התחלתי לימודי תואר ראשון בחינוך לגיל הרך שנמשכו ארבע שנים. לאחר מכן, במשך שנתיים נוספות למדתי טיפול באמצעות בעלי חיים. בזמן הלימודים הדרכתי גני ילדים במוזיאון הטבע והעברתי בבית הספר 'קשת' מפגשים חברתיים בנושאי טבע ומדע. במקביל, עבדתי כחשמלאי בשיפוצים אצל אבא שלי. פועל לכל דבר. עד שלפני שמונה שנים 'ירשתי' מקום של גננת שעזבה ומספר ילדים נותרו באותו הגן. ערכתי מפגש עם ההורים שלהם והם נתנו בי את האמון הראשוני. משם המסגרת רק גדלה וגדלה. הרעיון החינוכי שלי הוא ליצור סביבה המשלבת בין תנועה, מוזיקה ויצירה תוך חיבור לבעלי החיים".
מה הערף המוסף שלך בתור גבר לגן ולילדים?
"דמות הגבר ודמות האישה מהוות שלם, כמו יינג ויינג, ובגן שבו יש גנן, ובדרך כלל גם סייעות, הילד חווה את שני הצדדים כל הזמן וזה נותן לו את האיזון שהוא צריך. זה משלים את המסגרת של התא המשפחתי הקלאסי".
מתי נראה יותר גברים במקצוע?
"כשלמדתי חינוך היו בעיקר נשים. אחת הבנות שאלה אותי: 'איך תפרנס את המשפחה שלך?', השבתי לה בשאלה: 'ואיך את?', והיא ענתה לי: 'כן, אבל אתה גבר'. היא מדדה אותי כ'לא גבר' כי אין הבטחת הכנסה. אבל אני באמת חושב שבעתיד המקצוע ילך למקום הטוב של שוויוניות. בחברה הישראלית זה קורה יותר לאט. למרות שתמיד בתפיסה האינטואיטיבית שלנו אישה יותר טיפולית מגבר. בטבע הנקבות לרוב הן אלו המטפלות בצאצאים. זה כבר לא משנה אם זה גבר או אישה, החשוב הוא איך עובדים עם ילדים. השאיפה שלי שלמקצוע הזה יגיעו רק אנשים עם חזון חינוכי ולא בגלל שאפשר לקבל חופשות והטבות".
"אמהות מחפשות גננות צעירות ומתוקות"
יקי מור מרעננה הוא שועל ותיק בתחום ("מה זה משנה בן כמה אני?"). הוא החל להדריך ילדים כבר בשנת 1971, מ-1985 משמש כגנן ובשנת 2000 הקים את "קידס- גן", גן דו-לשוני ברעננה. הגן מחולק לקבוצות גיל: מגיל שנה ועד גיל שש. במסגרת הפעילות בגן נחשפים הילדים לשפה האנגלית תוך שילוב פעילויות מאתגרות.
"ידעתי שאני הולך להיות גנן כבר בגיל 16. בבגרותי עשיתי תואר ראשון בחינוך לא פורמלי בבית ברל ולמדתי קלינאות תקשורת. המשכתי כמדריך ילדים ובני נוער והבנתי מהר מאוד שמתאים לי לעבוד עם ילדים. כשנולדו לי ילדים הבנתי שאני רוצה לעבוד עם הגיל הרך, ובשנים הראשונות שלי במקצוע למדתי מילדיי איך עושים זאת נכון".
אתה מרגיש שהיום מקובל יותר לראות גברים גננים?
"זה קצת עצוב שעדיין מביטים על זה בצורה כזאת מבחוץ. חשבתי שזה כבר 'פאסה' לפני 35-40 שנה. בארץ החשיבה עדיין מאוד שמרנית, זה מראה על צורה מאוד פטריארכלית של גידול משפחות. לפי דעתי הצנועה, ילדים צריכים לגדול עם אבא ואימא. העניין הוא שילדים גדלים אך ורק על ידי נשים בשנים הראשונות לחייהם – בהתחלה על ידי אמהות ואחר כך על ידי גננות. זו אפליה מאוד חמורה נגד גברים. מדובר על זמן קביעת הג'נדר וילדים צריכים להכיר דמות גברית כדי שיוכלו להיות הורים טובים. הרבה פעמים נשים לא רואות את זה והן רוצות שהילדים יהיו חשופים רק לנשים. הורים מנסים לחפש את הדבר 'המיינסטרים' ביותר בעולם הגנים וזו גננת צעירה ומתוקה. מחפשים את הפשוט והקל ביותר.
"יש צורך באיזון גברי בגן. גם מבחינות הסמכותיות, אוטורטיביות, זה נשמע אחרת בקולו של גבר. עובדות איתי שש גננות אבל אני אחראי לכל העבודה הגברית".
"הורה שלא רוצה גנן פשוט לא נרשם לגן שלי"
אורן קורדוני, בן 35 מהרצליה, הוא אחד הגננים החלוצים שעובדים תחת משרד החינוך, ועומד להתחיל את השנה השביעית שלו בגן העירוני "נרקיס" ברעננה.
"בתקופת השירות הצבאי התחלתי לחשוב על כיוון של קריירה. בהתחלה נדדו המחשבות לתחום המדעים והמתמטיקה, אבל אט אט התבשלתי והבנתי שאני רוצה להיות גנן".
אילו תגובות אתה מקבל מהסביבה?
"כשהחלטתי להיות גנן הסובבים אותי הגיבו בהתלהבות, היו תגובות חיוביות מכל הצדדים, 'זה תפור עלייך', 'זה מקסים' 'הילדים יאהבו אותך'. הורי הילדים מאוד מעריכים את העבודה שלי, הם באים בגלל השם של הגנן. אני מאמין שהורה שלא רוצה גנן פשוט לא נרשם לגן שאני עובד בו, אבל אני לא יודע על כזה דבר. ההורים יודעים שהם משאירים את הילדים בבטחה, אצל אדם מקצועי, חם ואוהב. אני לא צריך להחליף להם חיתולים, ואני מעריך שיש פחות חשש מצד ההורים כשהילדים יותר גדולים בגילאי חובה. גם הילדים מעולם לא נרתעו ממני. מעולם הם לא שאלו אותי למה אני גנן ולא גננת".
מהי התרומה של נוכחות גברית בגן?
"אני עובד עם סייעת מקסימה. אנחנו פועלים שווה בשווה וזה אידיאלי. כמו תא משפחתי. היא מביאה את הנשיות ואני את הגבריות. בבתים חד הוריים, או כאלו שבהם אין מסגרת של גבר ואישה בבית, זה מצליח ליצור איזון עבור הילד את התמונה".