אישה ופעוט בפסים מציירים בצבעי מים על הרצפה וברקע (צילום: אור גץ)
בשלב הראשון הילד עסוק יותר במימד התחושתי ופחות מביע את עולמו הרגשי | צילום: אור גץ

כמעט כל הורה לילד בן שנתיים יודע לומר שמדובר בתקופה לא פשוטה. יש הורים שאפילו יגידו שגיל ההתבגרות מתחיל כבר בגיל שנתיים, כשהם ניצבים אל מול פעוט קטן ועיקש ומנסים ללמד אותו מה מותר ומה אסור.

פענוח ציורי ילדים בגילאים אלו, נעשה באופן זהיר ומושכל. ראשית, משום גילו הצעיר של הילד יש לוודא כי חלפה תקופה של מספר חודשים מהרגע בו התנסה לראשונה בציור. נקודה זו חשובה, משום שבחודשים הראשונים של ההתנסות, הילד עסוק יותר במימד התחושתי של הציור ופחות מביע דרכו את עולמו הרגשי. רק לאחר כמה חודשים, ניתן יהיה להבחין בשינויים של ממש, ואפילו אם יוגשו להורה מספר ציורים של ילדים שונים הם יצליחו לזהות את 'טביעת החותם' הפרטית של ילדם.
שנית, מומלץ להתבונן על כמה עשרות של ציורים, ולעולם לא להסיק מסקנות מתוך מגמה שמופיעה בציור אחד בודד. פענוח של כמה עשרות ציורים מאפשר לאתר בצורה סטטיסטית את מגמות האופי של הילד ולהבין דרכם את עולמו הפנימי. אין ספק, כי לצד ההתבוננות על ציורי הילד בן השנתיים, כדאי גם להתבונן על התנהגותו, לשוחח עם ההורים, לצפות בו בביתו וכמובן לשוחח עמו על הציורים במידה והוא משתף פעולה.

בוחנים את הגבולות

פענוח ציורי ילדים אינו בא לבטל דיאלוג מול הילד. מטרתו לראות האם יש דברים בלתי מדוברים שמוצאים ביטוי דווקא דרך האמנות. על אחת כמה וכמה בגיל שנתיים או שלוש, כאשר הילד לפעמים יתקשה לבטא את עולמו הפנימי בהסברים מילוליים, ואז הציורים עשויים להפוך לכלי המסייע להורים להבין טוב יותר את המצוקה של ילדם הפעוט ולעזור לו. הציורים עשויים לשפר את התקשורת של ההורים אל מול ילדם הקטן שעדיין לא מצליח להביע את עצמו באופן שוטף במילים. דרך הציור ניתן לראות מה עומד במקור התנהגותו העיקשת, וכמובן למצוא את הפתרונות שיסייעו לו להביע את עצמו בדרכים יעילות יותר.

בגיל שנתיים, ילדים רבים בוחנים את גבולות יכולתם. לכן, חשוב בראש ובראשונה להפריד בין בדיקת גבולות לגיטימית לבין בדיקה שעלולה לסכן את חיי הילד. כאשר מדובר למשל בקפיצה לכביש או נגיעה לא זהירה במקורות חשמל חשוב להציב גבול ברור מאוד לילד, לומר: "לא!", ולהרחיק אותו ממקור הסכנה. במקרים אחרים, אמליץ לבחון את הציורים ולבדוק יותר לעומק את טיב ההתנגדות.

אין תמונה
מידת הלחץ המושקע על כלי הציור היא חלשה ורכה ומעידה בכך על פחדים וחששות. ציורה של אדר

אדר מסרבת לישון במיטתה

ציוריה של אדר (שם בדוי), בת שנתיים ושמונה חודשים, נחשבים למפותחים ומתקדמים לגילה. אמה מדווחת שמזה כמה חודשים אדר מסרבת לישון במיטתה וכל טקס ההשכבה לשינה מלווה בצרחות ובכי מדי ערב. מבחינת ההורים, מאבקי הכח האלה מול אדר הם מתישים במיוחד.

בדיקת הציורים של אדר וביניהם זה המוצג כאן, מגלה תמונה שונה מזו של הוריה, אשר סברו כי מאבקיה נבעו מהיותה ילדה עקשנית. מידת הלחץ המושקע על כלי הציור היא חלשה ורכה ומעידה בכך על הפחדים והחששות המלווים את התנהגותה.

מעבר לכך, כשנשאלה לגבי הציור אדר סיפרה שציירה את בני משפחתה. כאשר נשאלה מי היא כל אחת מהדמויות בחרה לציין שדווקא העיגול הכחול המצויר בחלק הימני הקיצוני ביותר הוא אימה, ואילו היא מגולמת בעיגול האדום המצויר בחלק השמאלי ביותר. מתוך כך, המלצתי לאם לבדוק האם באמצעות מאבקי הכוח הללו הילדה משיגה תשומת לב החסרה לה ממנה. מכאן, החלה האם להתבונן באופן שונה על רצונה של בתה ולהעניק לה תשומת לב בדרכים יעילות ומקדמות יותר מאשר אלו שנהגה להעניק בשעות הערב המעייפות.

גם "קשקוש בלבוש" יכול להגיד הרבה

קבלו 7 המלצות להתמודדות עם אתגרים של גיל שנתיים בשילוב עם פענוח  ציורי ילדים:

1. במידה ושני בני הזוג בבית בזמן ההשכבה, בדקו האם אחד מכם מצליח במשימה זו יותר מהאחר. ייתכן ולילדים קל יותר להירדם בנוכחות אחד מבני הזוג, ואולי כך תיווצר שיגרת שינה טובה יותר בבית. באמצעות ציורי ילדים ובעיקר ציורי משפחה, ניתן ללמוד מעט יותר על האופן בו הילד חווה את בני המשפחה השונים. דמות המצויירת בקרבה לדמות הילד המצייר, דומיננטית יותר עבורו וייתכן ודרכה יהיה קל יותר לבצע את השינוי המיוחל.
2. אל תפחדו לומר לא, ילדים זקוקים לגבולות. הציעו במקביל לאמירת הלא אלטרנטיבה להתנהגות אחרת. זכרו, אמירת הלא מצד הילד היא אמירה חשובה להתפתחותו – באמצעות כך, הוא לומד גם לעמוד על שלו. בדקו באמצעות המגמות המופיעות בציורי ילדים, האם קיים שינוי בעקבות שינוי ההתנהגות מצידכם. כדאי גם לאתר אם קיימות בציורים מגמות של מצוקה בעקבות כך.
3. למדו להביט על עצמכם מהצד כהורים – האם יש ילד אחד מבין ילדכם שקשה לכם יותר לומר לו לא? בדקו מדוע זה כך.
4. צרו לעצמכם מערכת חוקים ברורה בבית, גם עבורכם – התייחסו אל ההורות כאל מקצוע לכל דבר: מותר לשבת, לחשוב, לדון ביחד ולתכנן מהלכים מראש. ציורי הילדים במקרה הזה, עשויים גם הם לשפוך אור ולסייע להבין כיצד הילד חווה אתכם כדמויות הורים בחייו.
5. זכרו! למרות שקשה מאוד ואף מתיש לעמוד אל מול פעוט קטן ועקשן, אל תכו אותו. לטווח הארוך זה עלול להסב נזק רגשי לילדכם, ויקשה עליכם להסביר לו מדוע לכם מותר להרביץ, ואילו לו אסור להרביץ בגן. באמצעות הסברים (גם אם ארוכים) הילד יבין טוב יותר את מהות הגבול שלכם.
6. למדו להתבונן על הציור. גם אם הוא נראה כ'קשקוש בלבוש', עדיין יש בו מגמות, כמו אלו שהוצגו כאן, שמראות האם מדובר במאבק כח לגיטימי שהוא חלק מהגדרת העצמי של הילד, או מאבק כח שהוא איתות למצוקה וקושי.
7. וקצת צידה לדרך: עד כמה שזה קשה באותו הרגע הנתון, להתמודד עם גילויי העצמאות והעקשנות, כדאי לזכור שילד עקשן שדורש להחליט ולבצע משימות לבד הוא גם ילד סקרן המבקש לבדוק את יכולותיו. אם מצליחים לנתב נכון את העקשנות למקומות חיוביים, אין לי ספק שלפניכם ילד שעוד ישיג רבות וטובות בחייו.

* כותבת הטור היא תרפיסטית בהבעה ויצירה, מומחית לפענוח ציורים וכתבי יד של ילדים, בני נוער ומבוגרים.

>> איך מטפלים בסיוטים וביעותי לילה של ילדים?