מה גורם לילדים שלנו לחטוף התקפי זעם? לרוב זה קורה בסביבות גיל שנתיים אבל גם בגילים מאוחרים יותר הורים ממשיכים להתנסות בכל הכיף הזה. לפעמים נדמה שהזעם הבלתי נשלט מגיע משום מקום, אבל האמת היא שבכל זאת ישנן מספר סיבות שכיחות שעלולות להוביל לסצינות המפחידות הללו, והדרך הכי טובה להתמודד איתן היא באמצעות טיפול מונע.
הפתרונות: שגרה טובה וחטיפים לדרך
עייפות או רעב. מצבים פיזיולוגיים קשים שכאלה עלולים לגרום לחוסר סבלנות, ובעקבותיה להתפתחות התקפי זעם וכעס.
תפאורה מתבקשת: מושב אחורי מבולגן ברכב משפחתי.
הפתרון: על מנת להימנע מהתקפים הקשורים בסיבות אלה, עליכם לדאוג שסדר יומו יאפשר לו לנוח ולאכול די הצורך, ובעיקר: כשאתם יוצאים מהבית כדאי תמיד לקחת לדרך חטיפים ושתייה, לכל צרה שלא תבוא.
שורה תחתונה: לתכנן מראש זמני עצירה בנסיעות ארוכות.
שעמום. ילדים מתפקדים היטב במסגרת מוכרת. בזמן חופש או שבירת שיגרה, הם עלולים לחוש בלבול שיגרום להם להתנהגות חריגה, להתפרצות ולתגובות לא פרופורציונליות.
תפאורה מתבקשת: שטיח מלא פירורי בייגלה וטלוויזיה בפול ווליום.
הפתרון: לספק להם אלטרנטיבה תעסוקתית, לתכנן פעילות משותפת, לדאוג למאגר של משחקים חדשים שאפשר לשלוף, ולנסות לשמור על שגרה ככל האפשר.
שורה תחתונה: להתכונן היטב ליולי-אוגוסט.
אתגרים חדשים. הנה משהו שילדים ממש לא מתים עליו: לחלק מהילדים קשה להתמודד עם אתגרים בלתי מוכרים. כשמצפים מהם לבצע משימה מסוימת או להצליח בפעילות חדשה, הם עלולים להרגיש מאויימים ולחוצים.
תפאורה מתבקשת: משחק חדש ללימוד חשבון שסבתא הביאה ליום הולדת ארבע, ילד שמעדיף לשחק כדורגל ואבא היסטרי שמא הילד יהיה גרוע במתמטיקה כמוהו.
הפתרון: להציג כל פעילות חדשה כמהנה וכיפית, ולא לתת להם את ההרגשה שהם חייבים להוכיח את עצמם. אם הילד מביע הסתייגות ספציפית מפעילות מסוימת, חשוב לא להכריח אותו לבצע אותה אלא להכיר לו אותה בצורה לא מלחיצה שתעורר בו עניין בפעם הבאה. אפשר להציע לילד לנסות לקחת חלק בפעילות או לבצע את המשימה לזמן קצר ולתת לו להחליט אם להמשיך בה.
שורה תחתונה: לא לדחוק בילד להצליח בכל מחיר.
קושי לדחות סיפוקים. לילדים, אם טרם עליתם על זה, אין סבלנות. הם לא אוהבים להמתין לשום דבר, ורוצים הכל כאן ועכשיו.
תפאורה מתבקשת: בית קפה קטן, אבא ואמא עייפים, וילד שמחכה לנקניקיות ומעביר את הזמן בריצה בהולה בין השולחנות.
הפתרון: נסו להכין את הילד מראש; אם הולכים לעמוד בתור, תסבירו לו כי ייתכן ותאלצו לחכות. אם אתם הולכים למסעדה, הסבירו לו שלוקח זמן עד שמגיע האוכל, והכינו פעילות מהנה לזמן ההמתנה.
שורה תחתונה: כשהילד יודע מה מצפה לו, הסיכוי להתקפי זעם פוחת.
רצון בתשומת לב. התקפי זעם מספקים לילדים לא פעם מנה גדושה של תשומת לב מההורים. ההתנהגות החריגה שלהם מניעה את ההורים להגיב בצורה עוצמתית ומיידית.
תפאורה מתבקשת: אמא מדברת בטלפון עם חברה כבר שעה וחצי.
הפתרון: חשוב לבדוק למה הילד דורש את תשומת הלב דווקא בצורה כזו, והאם באמצעות התנהגות רגילה הוא לא זוכה לפידבק החיובי לו הוא זקוק. אם מדובר בתעלול שהילד למד והוא משתמש בהתפרצות הזעם כדי לגרור תשומת לב, רצוי לא להגיב בכעס אלא לתפוס מרחק ולהסביר לו שתיגשו אליו כשיירגע ותוכלו לשוחח ללא בכי והשתוללות.
שורה תחתונה: הקפידו להעניק לילד יחס חיובי כאשר הוא רגוע. המסר: אין צורך בהתקפי עצבים כדי לקבל יחס בבית הזה.
הכי חשוב: דברו על זה
לא הצלחתם למנוע את התפרצות הזעם, ועכשיו אתם צריכים להתמודד עם ילד כעוס ודומע?
איילת יעקובי, פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית, מסבירה איך להתמודד:
* אל תגיבו בבהלה. הילד ירגיש שהוא זוכה בתשומת לב ומרוויח מהסיטואציה. הרגשה זו יכולה לגרום לו לחזור על ההתנהגות הפרועה שנית.
* תהיו רגועים. חשוב להעניק ביטחון לילד ולא להילחץ יחד איתו. תציעו לו עזרה, ואם הוא מסרב לקבל אותה תגידו לו שאתם סומכים עליו שיירגע לבד.
* למדו אותו לזהות מצבים קשים כמו עייפות ורעב, שעלולים לגרום לו להתפרץ.
* דברו איתו. כשהעניינים נרגעים, נסו להבין מה הביא אותו להתנהגות הזו. האם משהו מפריע או מציק לו? השיחה על הנושא תסייע לפתור את המצוקה ותמנע חזרה של ההתפרצות.