ביטויי חרדה טיפוסיים של ילדים מאופיינים בדרך כלל בפרץ של בכי עוצמתי המלווה לעיתים בנשימות מהירות, הזעה וברצון עז לקרבה והיצמדות פיזית להורה, כמו גם חוסר רצון להתקרב או להיכנס למקום בו עלול להימצא הגירוי המפחיד. עוצמות ושכיחות ביטויי החרדה האלה שונות מילד לילד ומשתנות בגילאים השונים.

איך ההורה מעצים את עוצמת הפחד?

ילד בלונדיני במיטה עם דובי לידו מתחבא מתחת לשמיכה (צילום: istockphoto)
אף פעם אל תכריחו אותו להתמודד עם גורם הפחד | צילום: istockphoto

לדברי פרופ' רולידר, לפני גיל שנתיים ילדים פוחדים לרוב מכך שההורה עוזב את החדר ונרתעים מזרים (שאגב, מדובר בדבר המעיד על התפתחות תקינה). בגיל מאוחר יותר מתפתחים פחדים מרעשים, כמו מים שיורדים באסלה או של מכשירים קולניים, ואחר כך מבעלי חיים וצפיפות.

ביטויי הפחד והחרדה של ילדים הם טבעיים, אך לעיתים ההורים יכולים לגרום לילד לפחד עוד יותר. פרופ' רולידר משרטט שלושה מצבים שבהם זה עלול לקרות:

1. הורה שמגיב בקיצוניות למצבים מסוימים כמו רעש של רעם או לנפילה של הילד. הוא עלול בכך להוות מודל שלילי התורם להיווצרות הפחד אצל הילד.
2. לעיתים, ההורה, באופן טבעי, מזהיר את ילדו מפני סכנות צפויות במשפטים כמו: אתה עלול ליפול, להתחשמל, להיפגע על ידי המכונית, לסבול מכאב בטן. הילד מבין שמשהו לא טוב עלול לקרות אך לא תמיד מבין מדוע, מתי ואיך, וכתוצאה מכך יפחד ולכן גם ימנע מלהתנסות במצבים חדשים.
3. הורה הכופה על ילדו להתמודד עם הפחד, או הורה המסוכך על ילדו באופן מוגזם בתזמון לא נכון ומונע ממנו מפגש מבוקר והדרגתי עם גורם הפחד, יכול בקלות להעצים את הפחד ולהטמיעו אצל הילד. הורה המקבל את תופעות הפחד של ילדו כתופעה שיש להשלים איתה ומספק לו ללא הפסקה הגנה ולא עושה מאמץ מבוקר לסייע לו להתמודד עם הפחד, מעלה את הסבירות להעצמתו.

אז כיצד מומלץ לפעול?

1. היו רגועים. כאמור, לעיתים פחדים באים והולכים ולכן חשוב, לפחות בתקופה הראשונה, להיות סבלניים, להרגיע את הילד, לחבקו ואפילו להרחיקו מגורם הפחד ולא להתעקש שיתגבר עליו באופן מיידי. במקרים רבים סבלנות זו משתלמת והילד מתגבר על הפחד ללא שום צורך בהתערבות כלשהי.
2. הכינו את הילד לקראת מצבי חרדה. כאשר הורה מזהה את היסוסיו של הילד להיכנס או להיפגש עם גירוי מעורר חרדה (רעשים, קהל, כלב, מעלית וכו'), רצוי מאוד להכינו מראש לקראת המפגש עם גורם הפחד ולהבטיח תמיכה וקרבה בעת המפגש באמצעות משפטים כמו "אני אהיה אתך" או "ביחד נעשה זאת".
3. השתמשו בדוגמא אישית. כאשר הורה מדגים לילדו בטחון ושלווה במפגש עם מצבים מעוררי חרדה לילד, או כאשר הוא מצרף חבר של הילד למפגש עם גורם החרדה - הוא מגדיל את הסיכוי כי הילד יתגבר על גורם החרדה.
4. פעלו בעקרון ההרגעה והחשיפה ההדרגתית של הילד לגורם הפחד. ילד החושש מכלב ילמד לחבב כלבים אם תחילה נפגיש אותו עם סיפורים ותמונות על כלבים, לאחר מכן נאפשר לו לצפות מרחוק בכלב, ואחר כך נפגיש אותו עם כלב קטן וחמוד ונדגים לו כיצד מלטפים. בסבלנות ובהדרגה נחזק אותו ונפרגן לו על התקרבות והמגע עם הכלב.
5. שלבו חוויה נעימה ומרגיעה עם החשיפה לגורם הפחד. המחקר והניסיון הקליני מלמדים כי ניתן ביתר קלות להתגבר על פחדים כאשר משלבים טכניקות הרגעה וחוויות נעימות יחד עם חשיפה הדרגתית לגורם הפחד. עם ילד החושש מרעש של חפץ מסויים, ניתן למשל לתכנן פעילות שבמסגרתה ההורה מלמד אותו לנשום לאט ועמוק, לשים מוסיקה אהובה ברקע (שיר אהוב על הילד), לתת לו להחזיק את החפץ, לקחת אותו ממנו ואז להפעילו לזמן קצר. פעולה משולבת כזו הנעשית מספר פעמים בשבוע, תוך חשיפה הדרגתית לגורם הפחד, יכולה לסייע לילד להתגבר על מקור הפחד.
6. אל תכריחו את הילד להיפגש עם גורם הפחד. בשום אופן אין להכריח את הילד ללטף את הכלב, לקפוץ למים, לשבת על הסיר או לשטוף את ראשו במים כאשר הוא פוחד ומסרב לבוא במגע עם גורם הפחד. התעקשות בלי הכנה, מפגש הדרגתי עם גורם הפחד, עזרה לילד ללמוד להרגע, פרגון על הצלחה הדרגתית ותמיכה נכונה - רק יחריפו ויעצימו את הפחד.

>> בחנו את עצמכם: איך אתם מגיבים כשהפעוט נופל?