"בחודש שעבר ביקרה בת הארבע שלי בזום עם אדם שהתחפש להיות סנטה קלאוס", מספרת ד"ר אליזבת סגרן מקיימברידג', "היא ביקשה ממנו את 'כלב הצעצוע הזה' שבא עם רצועה כך שאפשר להעמיד פנים שלוקחים אותו לטיול". עד כאן הכל טוב ויפה אלא שאז היא החליטה להוסיף ולהסביר שהדבר המדהים ביותר בכלב הוא שהוא עושה...קקי. "הוא קופץ כל כך הרבה ואפשר להרים את הקקי בשקית קטנה", הסבירה הבת לסנטה שדווקא הנהן ברצינות גמורה בזמן שסגרן כאמא נתפסה לא מוכנה. לדבריה היא הבינה מתגובתו שזו בפירוש לא הייתה הפעם הראשונה שילד ביקש צעצוע עם קקי.
ואכן, ממש כמו מטאפורה לשנה שהייתה לנו, רבים מהצעצועים המוביל לשנת 2020 כוללים קקי, בין אם מדובר בכלב שעושה את צרכיו, בפלמינגו שלוקח קקי תוך כדי שירה ואפילו מרק חום וטפשי שנועד להיראות כמו קקי. הרשימה נמשכת ואילו סגרן מנסה לענות על השאלה כבדת המשקל – מדוע מעצבי צעצועים ממהרים לייצר צעצועי צרכים ומדוע ילדים נמשכים בצורה כל כך מהותית לכל דבר שקשור לקקי?
מאחורי הקלעים של תעשיית צעצועי הקקי
צעצועי קקי קיימים כבר הרבה זמן. כבר בשנת 1973 שיחרר קנר, ייצרן צעצועים צעיר ואמריקאי, את בובת Baby Alive שהגיעה לצד חיתול רקום. אלא שבחמש השנים האחרונות חל שינוי מובהק לעבר צעצועים שלא רק מתייחסים לקקי כחלק נורמלי מהחיים, אלא מתענגים על כך שילדים מוצאים בזה משהו גס ומצחיק. בשנת 2015 השוק היה שופע בצעצועים שנראו כמו אימוג'י הקקי (שהיה האימוג'י הפופולרי ביותר באותה שנה). בשנת 2018, גם eBay וגם Toy Insider ייצרו "צעצועים גסים" כמגמה עליונה בזכות צעצועים כמו משחק הלוח שהמטרה בו היא לאסוף קקי או דמויות קטיפה שנועדו להריח כמו. המגמה העליונה הזו באה לידי ביטוי גם במספרים – צעצועי הקקי מגלגלים כ-27 מיליארד דולר בענף הצעצועים.
דין קרלי, ראש פיתוח מוצרים בחברת "הסברו", השקיע שלושה עשורים בעיצוב צעצועים. "ילדים תמיד אהבו לעשות בדיחות קקי ולשחק עם צעצועים שקופצים", הוא מסביר, "אבל שמנו לב לשינוי בתרבות לגבי כמה שנוח לאנשים עם הרעיון. בעבר זה היה יותר טאבו, אך כעת נראה שההורים מקבלים יותר את ילדיהם המשחקים בצעצועים האלה".
להסברו, חברה של 4.7 מיליארד דולר, היה ברור שהיא צריכה להיכנס לזירת הקקי או להסתכן באובדן נתח שוק. אולם בהתחשב בכמה צעצועים אחרים שמנסים לעורר "צחוק זול", האתגר של קרלי היה למצוא דרך להתקדם מעבר לכך ולעודד מעורבות ממושכת. המקום הטבעי להתחיל בו היה המותג Fur Real שלו, שהם חיות מחמד רובוטיות שיצאו לשוק בתחילת שנות האלפיים. מדי שנה, הצוות של קרלי משלים את הצעצועים כדי לתת להורים סיבה לקנות את הגרסה האחרונה. עם התפתחות הטכנולוגיה, הם גרמו ליצורים לנבוח ונתנו לילדים ללכת ברצועה. "אלא שאז חשבנו לעצמנו: מה אם נגרום להם לעשות קקי?" קרלי משחזר.
בחברה ייצרו ועיצבו אבטיפוס של חתולים וכלבים שעושים קקי, ואז הביאו קבוצות ילדים כדי לשחק איתם. הם מצאו שילדים מדי מצאו עניין ביצורים הקופצים, בעיקר בגלל זה גם טפשי מצד אחד אבל גם טאבו מצד שני. "נתנו לילדים לספר לנו מה עובד דרך הבעות הפנים שלהם והתנהגותם", הוא אומר, "התגובה המיידית שלהם הייתה הומוריסטית: אחד צוחק וכולם מתחילים לצחוק."
בשלב הזה הצוות של הסברו התיישב לענות על כמה שאלות רציניות: האם הקקי צריך להיות אירוע חד פעמי, או שעל בעלי החיים לעשות קקי ברציפות? האם עליהם לעשות קקי באקראי או שתהיה שיטתיות? בסופו של דבר הם החליטו שהילד יאכיל את החיה בכדורים קטנים, ואז כשהם לוקחים את חיית המחמד לטיול, הם יצאו החוצה. "מצד אחד זו מעין בדיחה", הוא מסביר, "אנחנו רוצים את ההפתעה הראשונית הזו, אבל אנחנו גם רוצים שהם יוכלו לעבור לדפוס המשחק המטפח והאכפתי עם החיה."
הטראומה של תהליך הגמילה
בשיחה עם מומחים להתפתחות ילדים, איש אינו מופתע מכך שילדים נמשכים כל כך לצעצועי קקי. ד"ר דוריס ברגן, פרופסור לפסיכולוגיה חינוכית באוניברסיטת מיאמי באוהיו, אומרת שבגיל 4-5 ילדים מוקסמים מצעצועי קקי מכיוון שהם בדיוק עברו את מבחן הגמילה הגדול. "ההורים שלהם עשו מזה עניין גדול יחסית", היא אומרת, "עד גיל ארבע ילדים רבים מרגישים שהם שולטים בזה. בני אדם מעוניינים לחשוב ולשחק עם דברים שפעם היו קשים להם אבל היום הם תחת שליטה".
לדבריה יש בכך עניין ספציפי גם מבחינה תרבותית. באמריקה, לדוגמה, תהליך הגמילה הוא חוויה אינטנסיבית וממושכת שמתרחשת לאורך שנות הפעוטות של הילד. "זה כבר בראש שלהם שנים," אומרת ברגן, "הם ראו בזה אתגר, היו להם הצלחות וכישלונות."
מעבר לעובדה שמדובר בתהליך תפקודי הכרחי, היא טוענת כי בתהליך הגמילה ובלמידה לשלוט על הגוף יש גם אפקט של טראומה. "ילדים מקבלים באופן ברור את המסר בחשיבות של השימוש בשירותים, ויחד עם זאת מקובל מאוד שיש פספוסים מה שעלול ליצור תחושות של בושה", היא מוסיפה.
"ילדים צעירים מבינים שיש אישו סביב זה והם מפחדים לטעות", אומרת ד"ר מאיה קולמן, פסיכולוגית קלינית, "כמבוגרים, אנו שוכחים כמה קשה לילדים לנהל את יומם בדאגה שהם עשויים לעשות קקי ואנשים יצחקו עליהם. הדרך שבה הם מורידים חלק מהמתח הזה היא באמצעות בדיחות ומשחק".
משחק עם צעצועים שעוסק בנושא, יכול לאפשר לילדים להשיג תחושת שליטה. לעיתים כשמדובר בחיה שעושה קקי, הילדים עשויים אפילו לתפוס את התפקיד של "ההורה האחראי" ולעזור לבעל החיים לעמוד באתגר כך שהחוויה הרגשית הזו נראית פחות מפחידה.
"אחת מהנקודות הכי אכזריות של הורות מודרנית", מסכמת ד"ר סגרן, היא שאנחנו מדברים עם הפעוטות על קקי כל הזמן, אבל ברגע שהם שולטים במעשה אנחנו מונעים מהם מלדבר על כך בחברה. צעצוע קקי מאפשר לילדים לחקור בבטחה את הגבולות המקובלים. המומחים להתפתחות ילדים שדיברתי איתם נרגשים מכך שיש כל כך הרבה צעצועים כאלו בשוק, כי הם יכולים לעזור לילדים לעבד את מערכת היחסים המורכבת שלהם עם גופם". גם ד"ר קולמן מוסיפה כי הורים יכולים אפילו לעבור את המתח הזה עם ילדיהם על ידי משחק איתם. "זה יאפשר להם להבין שלמרות שלא יתקבל דיבור על קקי בכל מקום, פעולת הקקי אינה מבישה מטבעה".
לסיכום, אם עד היום חוויתם חרדה קלה מהמשיכה של ילדכם אל "צעצועי הקקי" ותהיתם לעצמכם "מה זה השיט הזה", אולי כדאי לשנות את נקודת המבט לחלוטין ולהבין שגם בדבר שנראה עבורנו כעניין זול ובוטה, יש פוטנציאל לעבודת עומק חינוכית ופסיכולוגית עם הילדים שלנו.