בדיוק כשכבר נגמרו לנו הדמעות לנוכח עדויות מקרי האלימות כלפי נשים, הזדעזענו לשמוע את אב הילדה בת העשר שנאנסה במיטתה בדרום באישון לילה, כשהיא ישנה בין הבובות ששומרות עליה, שהיא מדברת ושרה אליהם עד שהיא נרדמת. לצערנו, תקיפה מינית של ילדים בישראל איננה מקרה יוצא דופן, לא מדובר בילד בודד, לא באחת בשכבה, אלא אחד מכל חמישה ילדים. זאת על פי סקר אפידמיולוגי על פגיעה והתעללות בילדים ובני נוער שנערך בקרב 12,000 ילדים בישראל בשנת 2016.
הקורונה וסיר הלחץ בבתים בוודאי שלא תרמו לירידת התופעה המחרידה הזאת. בארבעת החודשים הראשונים של המגפה, נרשמה עלייה של כארבעים אחוזים בפניות לעומת השנה שעברה. נזכיר כאן שרק שישה אחוזים מהמקרים בכלל מדווחים. שישים אחוזים מתיקי אונס של קטינים שנפתחו במהלך 2019 בפרקליטות, הסתיימו ללא כתב אישום.
פגיעה מינית לא דורסת רק את הנפש הנפגעת, היא במידה רבה אירוע רב נפגעים, כדור שלג מתגלגל. חייהם של בני משפחתו הגרעינית והמורחבת, המערכת החינוכית ואנשי המקצוע, החברים ובני או בנות הזוג בעתיד - כולם חלק מהמשוואה הזאת, כולם מפסידים.
על הנפגע יש השלכות חמורות לטווח קצר וארוך בכמה רמות. ברמה פיזית ניתן למצוא פגיעה בתפקודים מוחיים, מחלות ותסמונות כגון מחלות מעיים, פיברומיאלגיה, הפרעות אכילה, היריון בסיכון. ברמה נפשית ישנם דכאון, חרדה, הפרעות דיסוציאטיביות, הפרעות חרדה. ברמה הקוגניטיבית וההתנהגותית מגיעות למשל הפרעות קשב וריכוז וכן ויסות רגשי. ברמה החברתית-משפחתית ישנם הסתגרות, חרדה חברתית ואף קושי באינטימיות.
איתור וזיהוי מוקדם, ככל שניתן, חיוני לא רק על מנת להפסיק את הפגיעה ולספק טיפול מותאם לנפגעים, אלא גם על מנת לאתר את הפוגעים שבדומה לנגיף הביולוגי של הקורונה נוטים לפגוע לא רק בילד אחד אלא במספר ילדים. תכניות המניעה הרבות בישראל ובעולם, לא הצליחו לצמצם את שכיחות התופעה.
כיום, הכלים העומדים לרשותם של אנשי המקצוע לאיתור וזיהוי פגיעה מינית בקטינים כוללים בדיקה רפואית פורנזית שחייבת להתבצע תוך שבעים ושתיים שעות מזמן הפגיעה (מצב שלעיתים רחוקות קורה), עדות הילד הנפגע (שבדרך כלל אינה עומדת בדרישות הסף לפתיחת הליך פלילי או משפטי לאור הקושי למלל באופן קוהרנטי את האירוע הטראומטי), מבחנים פסיכולוגיים השלכתיים (שיש בהם כדי לאבחן את חומרת הסימפטומים אך לא את המקור להם), וחקירת ילדים המבוססת בעיקרה על היכולת המילולית והזיכרון של הילד (יכולות שנפגעות בגלל האירוע באופן מוחי ומתבטאות בדיסוציאציה).
מה בכל זאת ניתן לעשות כדי לצמצם את התופעה?
העבירו מסר לילד שפגיעה מינית היא מעשה של אדם שסוטה וזקוק לטיפול, זאת בכדי להפחית את תחושת האשמה תוך הגברת תחושת אחריות ועשיית טוב. גם שאלה ישירה נמצאה במחקר כגורם מעודד שיתוף בקרב קטינים, היא מגבירה הבנה של ילד שיש מוכנות של בגירים לשמוע. האפשרות האחרת היא פתוח של כלים יצירתיים ובעלי תאימות לשלבי התפתחות לאיתור וזיהוי פגיעה.
על בסיס מחקר מדעי בו נמצאו אינדיקטורים של פגיעה מינית בציור דמות עצמי של פגיעה מינית בילדות, חברת "אנימה" מפתחת בימים אלו מערכת בינה מלאכותית לזיהוי פגיעה מינית באמצעות ציור דמות עצמי. פיתוח המערכת בשיתוף עם מרכז המחקר ע"ש אמילי סגול, אוניברסיטת חיפה ומשרד הרווחה בישראל וקונסורציום בינלאומי של מומחים מאוסטרליה, תאילנד, הודו ועוד, מצביע כבר כיום על רמת סבירות זיהוי גבוהה (86%).
מערכת זו תועמד בהמשך לרשות אנשי המקצוע הטיפוליים כגון עובדים סוציאליים, יועצים, פסיכולוגים ואנשי רפואה, ותהווה כלי אזעקה ראשוני להמשך בדיקה וחקירה. ככל שדיוק הזיהוי יעלה תוכל המערכת לשמש גם כראיה תומכת בהליך פלילי או משפטי.
הכותבת מאוניברסיטת חיפה ומכללת תל חי, מייסדת ושותפה ב"אנימה"