אם בעבר היו הורים מחכים בכליון עיניים עד שיגלו מהו מין התינוק שבדרך ואז יוצאים למסע שופינג בהתאם לגילוי המרעיש, בשנים האחרונות אנו נתקלים עוד ועוד בתופעה של הורים שכל המשחק המגדרי הזה לא מעניין אותם, ויותר מכך: הם אינם מסכימים להשתתף בו. מכאן נולדה תופעה בשם מגדר ניטרלי. גידול הילד כשהוא חשוף לכל העולמות: למכוניות, פיות, כחול ו-ורוד באותה המידה. מקס פרייס בן השנתיים הוא דוגמה לילד שגדל כך, והוריו מרוצים מאוד מהתוצאות.
"מחנכים בנים להיות אגרסיביים כלפי בנות"
מקס הקטן, שמתגורר עם הוריו בוולסל, בריטניה, נהנה מסדר יום אקלקטי: בבוקר הוא משחק לו במרץ בכל מכוניות הצעצוע, הרכבות והמטוסים שלו, לבוש בחולצת משפצות וג'ינס, ואז, לאחר ארוחת הצהריים מתרחש שינוי - אמו ליסה מחליפה לו בגדים, והוא ממשיך את יומו בשמלה כחולה מעוטרת בציפורי פלמינגו ורודות. אז הוא לוקח את עגלת הבובות שלו ויוצא לטיול. הוא עוצר מדי פעם על מנת להניק את הבובה, וממשיך בטיול אל הגן, שם יערוך מסיבת תה ורודה לבובות נוספות. סדר יום זה הוא טיפוסי לילדים שגדלים על פי "הורות במגדר ניטרלי", טכניקה שהחלה בשנות השבעים בארה"ב, השתרשה חזק בשוודיה, ותופסת תאוצה ברחבי העולם, המנסה לעודד את הילד לגדול בסביבה נטולת מוסכמות והגדרות מגדר עתיקות, ולעשות בחירות חופשיות ואותנטיות יותר.
ליסה ומרטין פרייס, הוריו של מקס, אינם מודאגים כאשר, במקום ללכת לשחק כדורגל, מבקש שימרחו לו לק. להיפך. הם רואים בכך צורה חמודה של ביטוי עצמי. "אם מקס רוצה ללבוש טוטו ורוד וכנפי פיה, הוא יכול", אומרת ליסה. "אני מעוניינת שיביע את עצמו ולא יוגבל להגדרות. אני רוצה ללמד אותו להיות כל מה שהוא רוצה. הוא יכול לבחור בעצמו בגדים, כל עוד הם מתאימים למזג האוויר. זו ההגבלה היחידה".
בני הזוג פרייס מגדלים בביתם שני ילדים גדולים יותר, ברנדון בן העשר, ומיה בת השבע, שניהם בניו של האב מנישואים קודמים, והתחנכו באופן נורמטיבי. "אנחנו מקבלים מפעם לפעם מבט מוזר מאנשים", מודה ליסה. "ואפילו עויינות, אבל מנסיוני, ברגע שאנחנו מסבירים למה אנחנו מחנכים כך את בננו, אנשים נפתחים ומקבלים יותר. בוודאי שאני מקווה שלא יצחקו על מקס כשהוא יהיה גדול יותר, אבל חלק ממה שאנחנו מנסים לעשות פה, זה להחדיר בו ביטחון גדול בבחירות שלו, והבנה עמוקה של מי שהוא, כך שפחות יהיה אכפת לו מה חושבים עליו".
ההחלטה של ליסה, עקרת בית, לגדל כך את בנה, הגיעה כשהיה בן שנה, אז נתקלה בסטריאוטיפים בעולם ההורות והילדים, כשנכנסה לדיון בנושא אונס באחד מאתרי ההורות המובילים. "הסטריאוטיפים המגדריים מזיקים מאוד", היא מסבירה. "מחנכים בנים להיות אגרסיביים ודומיננטיים כלפי בנות, יש מחקר שמראה שהנטייה הזו 'לתת לבנים להיות בנים', נותנת להם אישור להתנהגויות מאוד בעייתיות ומחזקת את האגרסיביות שלהם. אלה התנהגויות שהורים לבנות מרסנים. למזלי, בעלי הוא יותר פמיניסט ממני, ומאמין בדרך הזו. מדי פעם הוא שואל האם הנעליים של מקס מתאימות לשמלה".
האב מספר שתמיד הוריו סיפרו לו, בהקנטה, שנהג לשחק בבובות של אחותו. "אני לא מבין למה זה מפריע למישהו," אומר מרטין. "לי זה בטח לא מפריע. מקס פורח. הוא מדבר במשפטים קצרים, כמעט גמול מחיתולים, וילד מאושר מאוד".
זה, כאמור, אינו המקרה הראשון מסוג זה בשנים האחרונות. בשנת 2011 סירב זוג קנדי לחשוף את מינו של ילדם, על מנת שיוכל לגדול ולבחור אם הוא מעוניין להיות בן או בת, כך היה גם אצל זוג בריטי נוסף, שביקש לגדל אישיות, ולא בן או בת, ובשוודיה קיים גן ללא מגדר. בבריטניה עוד אין גנים מסוג זה. יותר מכך, בגנים הבריטיים לובשים הילדים תלבושת אחידה על פי מגדרם. ליסה ומרטין עוד לא מוטרדים מכך, מאחר שבינתיים הם מתכוננים לחנך את בנם בבית, ושיתלבש וינהג כרצונו. "גם אני חונכתי בבית", אומרת האם ליסה, "וכך אני מתכוונת לגדל את מקס, אבל אם הוא יחליט בסופו של דבר שהוא רוצה ללכת לבית ספר, אני אתן לו לבחור אילו מדים הוא רוצה ללבוש. אם הוא יבחר במדי בנות, אני לא אעצור אותו. גם אם הוא יהיה הומוסקסואל, ביסקסואל, טרנסג'נדר או אסקסואל, זה ממש לא משנה לי. אני אוהב אותו בגלל האדם שהוא".
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?