מתבגרים רבים נוהגים לעשות ככל העולה על רוחם בחדריהם. בהרבה מקרים הם פשוט נועלים וההורים נותרים ללא יכולת לפקח על מה שקורה שם.

לקבוע כללי ברזל

"אין סתירה בין רגישות הורית והתחשבות בצרכים של הילד באשר למתרחש בחדרו, לבין שמירה על הביטחון שלו ועל האחריות שלא יהפוך למבולגן, מסריח, לעיתים גם למבצר מסוכן", אומר פרופ' עמוס רולידר, מומחה לניתוח וטיפול בקשיי התנהגות של ילדים.

"בבית טיפוסי, כשההורים מגיעים הביתה ורואים את הבלגן והרעש שהילד עושה בסלון, הם אומרים לו לך לחדר שלך, בחדר שלך תעשה מה שאתה רוצה. הילד לומד מכך שבחדר שלו הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו, ששם יש חוקים אחרים, ולכן בגיל 14הוא גם נועל את הדלת".

פרופ' רולידר ממליץ להורים להחיל על הילדים מספר כללי ברזל:

1. אם הילדים רוצים פרטיות, הדלת יכולה להיות סגורה, אבל לא נעולה.
2. כשהם יוצאים מהחדר, שישאירו את הדלת פתוחה ושהחדר יהיה מסודר.
3. כשמגיעים חברים אפשר לסגור את הדלת, אבל לא אוכלים בחדר.
4. קביעת כללים ברורים של מה מותר ומה אסור להכניס לחדר. "כי אם לא, הנרגילות ועוד צרות אחרות עלולות להיכנס לשם", הוא אומר.

>> "למה אני לא מקובלת?"; וידוייה של תלמידה בכיתה ט'