"בנר רביעי של חנוכה, הבכור שלי, בכיתה ב', הרגיש לא טוב. חשבתי שמדובר בקורונה והכנסתי את כולנו לבידוד", מספרת מור דקל, אמא לשלושה מפתח תקווה. אלא שבדיעבד גילתה דקל שיש עוד מחלות ויראליות, שאינן קורונה. בינתיים, כשבנה מחלים, הכיתה שלו נכנסה לבידוד – שדילג עליו. אז נפלה ההחלטה – לא חוזרים לבית הספר. "מאז ועד היום מנעתי ממנו חמישה בידודים".

לנוכח התחלואה, הווריאנטים השונים וההנחיות שלא מתיישבות עם המציאות בעיניה, דקל לא ראתה את עצמה שולחת את ילדה "להידבק ולהדביק את הוריי", כפי שהיא מגדירה זאת. גם תוכנית הכיתה הירוקה לא הרגיעה את החששות שלה. כבר תקופה ששלושת ילדיה (בני שנתיים, חמש ושבע) נמצאים איתה בבית.

"בנינו סדר יום שמתאים ללוח הזמנים של אמא, של אבא ושל כולנו: לומדים בבית בשעות שנוחות, משלימים חומר ונעזרים במורה פרטית; יורדים לגינה, חוגים – רק מה שעבר לשטח פתוח, קצת סבתא, קצת דודים ואפילו חברים שנשארו. וגם יצרנו קפסולה כמו בסגר הראשון והשני".

למרות התכנון הקפדני, לדקל ברור שלא מדובר במצב אידיאלי עבור הילדים ועבור ההורים. "אבל אנחנו קודם כול שומרים על הבריאות של סבא וסבתא ועל עצמנו. רק בשבוע שעבר ילדים אמרו לגננת שהם באים לגן ושההורים לא באמת עושים בדיקה בבית. אז אם שר הבריאות ומנכ"ל משרדו אומרים לציבור לדאוג איש איש לעצמו, והיכולת לנטר תלמידים חולים קרסה ואין שליטה – מה הפלא שאני מעדיפה לשמור על הילדים בבית?!".

 

דודי מליץ עם בנו דניאל (צילום: באדיבות המצולם)
דודי מליץ עם בנו דניאל. "הקונספט הזה של כיתה סגורה עם שלושים ילדים ואומיקרון נשמע לי נפיץ" | צילום: באדיבות המצולם

לא רק דקל כועסת על הממשלה. "מצד אחד משרד החינוך מתעקש להשאיר את בתי הספר פתוחים, אך מצד שני הילדים נכנסים לבידודים בשל כך. אז מה הטעם?" אומרת ענת מתל אביב, מורה ואמא לילד בכיתה ב'. "בבית הספר אין באמת שגרה כי הרבה מורים או חולים או מבודדים או נשארים בבית עם ילדיהם הקטנים והמבודדים".

ענת החליטה שהיא לא מחכה להודעה שתורה לה ולמשפחתה להיכנס לבידוד – והשאירה את בנה בבית. "אני משאירה את בני מכיוון שבית הספר מכניס אותו לבידודים. בשבועיים וחצי נכנסנו לשלושה בידודים שונים ופשוט הספיק לנו".

בעיה שלכם, תשלימו את הפער

אל מול ההורים שזועמים על הבידודים, ישנם אלה שמקבלים החלטות דומות לאלו של דקל ושל ענת. דנה לוגסי מאשקלון, אם לשתיים, מספרת שרוב האנשים סביבה לא מבינים את החלטתה שלא לשלוח את בנותיה למסגרות. "הם מפחדים מהבידוד, אבל אני מעדיפה בידוד יזום ולא לשלוח אותן ולשחק שבע בום".

גם לוגסי אומרת שהיא כבר לא יכולה לחכות להודעה הבאה שתקרא לגשת לבדיקה הקרובה. "הרי ברור שזה רק עניין של זמן עד שתתקבל הוראה להיכנס לבידוד, אז למה בעצם לקחת את הסיכון? הסיכון לחשוף אותן למחלה והסיכון להיכנס לבידוד מלא בזמן ולעמוד בתורים אינסופיים לבדיקות. במצב השני אני יכולה לטייל איתן ולצאת לפארקים, ליהנות מהחופש. זה קשוח מאוד, אני חושבת שהפעם הקושי הגדול ביותר הוא הלימודים, אין תמיכה מבית הספר, בניגוד לגלים הקודמים, שבהם למרות הקושי היה ניסיון לכוון את ההורים והילדים. כאן זה בגדר 'בעיה שלכם ותשלימו לבד את הפער'".

דליה ברנס ובנה דניאל (צילום: באדיבות המצולמת)
דליה ברנס ובנה דניאל | צילום: באדיבות המצולמת

דליה ברנס, ממושב חצב, מספרת שילדיה כבר מרגישים כמו באמצע החופש הגדול. "אני לא שולחת אותם למסגרות כי מלא נדבקים באזור ובבית ספר. המון ילדים בכיתות לא מגיעים, וכך גם הלמידה לא משמעותית".

לדברי ברנס, רוב הילדים בכיתה של בנה בן ה-13 לא מגיעים ללימודים. "בשבוע האחרון הגיעו רק שלושה-ארבעה ילדים לכיתה, ואתמול קיבלו הודעה שאחד הילדים הילדים מתוך אלה שהגיעו מאומת, כך שכולם עכשיו בבידוד. לפחות מנענו זאת מראש".

דודי מליץ, מתל אביב, אבא לשלושה בנים קטנים בני חצי שנה, שלוש ושש, אומר שהתקבלה החלטה קשה, אבל לדעתו היא הנכונה ביותר. "אין ספק שזה שהם בבית פוגע בעבודה שלי, אבל אם אני אשלח אותם, מה יכול להיות? ישלחו לי אותם הביתה, ואז נשב בבידוד ונהיה סגורים בבית. אנחנו חיים בתל אביב ומבחינתי לחיות בתל אביב זה אומר שהדירה לא ענקית, הילדים כבר מתחילים להשתגע ולטפס אחד על השני, אין לי חצר. כשאני הופך את זה למתוכנן מראש, כל המצב יותר נשלט".

האם לא עדיף, כל עוד אפשר, שילכו למסגרות וייהנו מהשגרה? "אני מרגיש שזה נכון לי יותר. הינה לפני יומיים הכיתה של הבן שלי נכנסה לבידוד, ואנחנו לא היינו צריכים להיכנס. ראיתי את הטירוף ואת המעבר משגרה לבידוד ולא היינו צריכים לעשות את המעבר הזה, אני גם לא עובר את שגרת הבדיקות הזו. גם לגבי לימודים, אני דואג שישלים את החומר. בחלק מהזמן בית הספר החליט לסגור לבד בגלל מחסור במורים, אבל אני לא חושב שזה תחליף ללימודי כיתה".

מליץ מבהיר שמשפחתו לא מתנזרת ממגע. "פשוט הקונספט הזה של כיתה סגורה עם שלושים ילדים ואומיקרון נשמע לי נפיץ מיסודו. היינו בטיול בשבת עם חברים באוויר הפתוח. לפעמים גם חברים באים אלינו הביתה, אבל זה סיכון מחושב. כאשר בא ילד אחד או שניים הביתה, זה לא כמו להתראות עם שלושים ילדים. אנחנו נחטוף קורונה באיזשהו שלב, אנחנו משפחה עם ילדים, אבל נראה לי שזה הרע במיעוטו".