ילד עושה שעורים ומחשב בידיים ליד ספה כחולה (צילום: jupiter images)
למי זה מתאים? (אילוסטרציה) | צילום: jupiter images
"ילדים בבית הספר היסודי משתמשים בחופשיות ובאופן שוטף בטכנולוגיה בחיי היום־יום שלהם - יש שאומרים שיותר מדי", אומרת ראש התוכנית לטכנולוגיות למידה במכון הטכנולוגי חולון, פרופ' מיקי רונן. "חלקנו עדיין מופתעים למראה פעוט בן שנתיים שמחליק באצבעו הקטנה על המסך ומפעיל אפליקציות בטלפון של אמו, אבל התפעול עצמו לא מהווה כל בעיה לדור שנולד לתוך עידן זה. אחד הקשיים המרכזיים הוא שרוב המורים של היום עדיין שייכים לדור אחר".

בעידן שבו ילדים נולדים לתרבות האינטרנט והסמארטפונים, חווית הלמידה השתנתה באופן משמעותי. הטכנולוגיה והאינטרנט מציעים עשרות כלים חדשים שמסייעים לתלמידים להתמודד עם חומר הלימוד ולתרגל אותו, ואף יכולים לדמות כיתה באמצעים וירטואליים. משרד החינוך עובד עם כמה אתרי תוכן ותוכנות שמעשירים את חוויית הלימודים. במקרה הצורך, ילדי עוטף עזה, למשל, יתחילו את שנת הלימודים במתכונת חירום - את המורה וחבריהם לכיתה הם יראו במרחב וירטואלי, כשהם נמצאים במרחב המוגן.

עם זאת, נשאלת השאלה אם למידה מרחוק יכולה להחליף את הכיתה המסורתית, ומהם היתרונות והחסרונות של השיטות השונות.

"המושג למידה מרחוק מתייחס לכל מה שהוא לא למידה פנים אל פנים. למידה מרחוק היתה קיימת גם באוניברסיטה הפתוחה עוד לפני עידן האינטרנט. ברגע שהאינטרנט הגיע ליותר ויותר בתים, הלמידה נהפכה למקוונת והחל מגוון טכנולוגי - והיישומים רבים", אומר פרופ' יורם עשת מהמחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה.

"המונח למידה מרחוק מדבר על מרחק פיסי, אך למידה מקוונת יכולה להתבצע גם בכיתה. היתרון המרכזי של כל שיטת הלמידה המקוונות הוא בגמישות של זמן ומקום הלמידה. התלמיד יכול ללמוד בכל שעה שנוחה לו, מכל מקום עם חיבור, ומכל אמצעי - סמארטפון, טאבלט, מחשב נייד או נייח. האתגר המרכזי בלמידה מסוג זה הוא לקיחת אחריות ללמידה, וזה בהחלט קושי גדול. התלמיד שנכנס למחשב יעדיף בדרך כלל לשחק במקום ללמוד", אומרת ראש התמחות לתואר שני בתקשוב ולמידה במרכז ללימודים אקדמיים, ד"ר גילה קורץ.

לדברי רוני דיין, מנהל אגף טכנולוגיות מידע במשרד החינוך, "שיטת הלמידה מרחוק יכולה להחליף כיתה, אבל עדיין אי אפשר להתבסס עליה כתחליף מלא, לכן אנחנו מנצלים אותה היכן שיש לה יתרונות יחסיים. למשל, ביישוב שבו יש שניים־שלושה תלמידים ברמת חמש יחידות שנמצאים בבתי ספר שונים, מרכזים אותם כקבוצת למידה מקוונת. כך, הפורמט של מורים ותלמידים עדיין קיים, רק בכיתה וירטואלית".

יכולת הלמידה המקוונת משמשת גם תלמידים שמסיבה כלשהי לא יכולים להגיע לבית הספר. "במקרה חירום, למשל, אנו משתמשים בטכנולוגיה שמבוססת על מרחבי למידה כיתתיים שכל ילד מכיר במהלך השנה, מכיוון ששם הוא מקבל שיעורי בית ואת החומר הנלמד באותו היום. את היכולת הזאת אנו מרחיבים בשעת חירום כדי ליצור שיח ממשי בין המורה לתלמידים", אומר דיין.

לדבריו, "ממרחב שנועד להעברת מידע ומסרים נהפך המרחב הווירטואלי לשטח דינמי. כדי שהמורה והתלמידים ישוחחו, הם צריכים להיכנס לאותו מרחב מוכר, ומשם אפשר להפנות אותם לאתרים או לחומרים מסוימים, או לכל מה שהמורה מוצא לנכון להפעיל".

משרד החינוך מפעיל מערכות מקוונות בכ–1,800 בתי ספר ומקדם את השימוש בטכנולוגיות הלמידה, בהן מצגות, סימולציות ועבודות בית. המורה מפנה את התלמידים לאחד האתרים, הם נכנסים למרחב המקוון ומקבלים הרשאת כניסה. מרגע שתלמיד נכנס, המורה יכול לעקוב אחרי הפעולות שהתלמידים מבצעים. הוא יכול להבחין מי זקוק לעזרה וכן לחלק ציונים על פי הביצועים באתר. המורה אף יכול להתערב במהלך העבודה.

שימוש נוסף שאפשר לעשות באתרי למידה מקוונת הוא הרצאת מומחה בנושא מסוים: מודיעים לתלמידים כי בשעה מסוימת פותחים ערוץ שידור ואפשר להפנות שאלות כדי שהמומחה יוכל להשיב עליהן בזמן אמת.

כיום נעשה שימוש גם בפייסבוק כסביבת למידה. "באמצעות קבוצות סגורות למורה ולתלמידים, הרשת החברתית נהפכה לאתר למידה ולסביבה תומכת", אומרת קורץ. "פייסבוק מסייעת בעיקר רגשית לתלמידים ומאפשרת למורה גם להיות מעורב. בשיטת הלמידה הניידת, התלמיד מביא עמו את המחברת המקוונת מהכיתה הביתה, והיא ממשיכה לשרת אותו שם. זה תחום שמתפתח מאוד. הכיוון הוא להציע מגוון עולמות תוכן לתלמידים רבים בו זמנית. עם זאת, קשה לתת יחס אישי לתלמיד - זו למידה עצמית, או בסיוע של עמיתים".

כלי לפיתוח מיומנות למידה עצמית

ילדה מקלידה על מחשב נייד (צילום: stock_xchng)
משאב נוסף או תחליף למערכת? (אילוסטרציה) | צילום: stock_xchng
"פעמים רבות למידה מרחוק היא למידה עצמית, וכדי ללמוד בשיטה זו צריך משמעת עצמית וקשת של יכולות שיאפשרו לך ללמוד בעצמך. אלה יכולות שחשוב לטפל בהן ואולי כדי לנצל את מצב החירום ולהוסיף את המיומנויות האלה לתלמידים", אומר ראש המרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, פרופ' רפאל נחמיאס.

נחמיאס סבור כי למידה מרחוק לא יכולה להחליף הקניית מיומנויות, כפי שנעשה בכיתה פיסית. "נכון שכיום אפשר ללמוד הכל בצורה עצמאית, מתוך חומרים שמצויים ברשת, ואולם אנשים מחפשים את המגע האנושי. הם זקוקים למסגרת, למפגש וליכולת להקצות זמן. כשמגיעים לבית הספר יודעים שזה הזמן שמוקצה ללימודים, וכשלומדים בצורה עצמאית, קשה לרתום את הזמן ללימודים. לאנשים כמעט בכל הגילים יש קושי עם למידה עצמית. זה לא פתרון ארוך טווח או פתרון שמתאים לכל האנשים".

עם זאת, הוא גורס כי יש אפשרויות רבות וערכים מוספים שנלווים לעניין. "זוהי הזדמנות לפיתוח מיומנויות למידה עצמית ויכולת של מורים לרכז דברים מהסוג הזה. בעתות חירום שבהן תופעל למידה מרחוק יהיה להם זמן לנסות ולראות איך בכל זאת מפעילים כל אחד מהתלמידים מהבית. אפשר לערוך מיפוי כיתתי ולבנות קבוצות שיתקשרו ביניהן; אפשר גם ליצור דימוי של כיתה. למידה מרחוק לא יכולה להחליף את הלמידה הרגילה גם באוניברסיטה הפתוחה, קל וחומר בבתי הספר".

לדברי רונן, למידה מרחוק מחליפה את הכיתה המסורתית כבר שנים, כשהדבר פותר בעיות לוגיסטיות או כשהוא מעניק יתרונות כלכליים, כלומר כשלא אפשרי, קשה, יקר או מסוכן להיפגש פנים אל פנים.

"עם זאת", הוא מסייג, "חשוב לזכור שלמסגרת הבית ספרית יש גם תפקידים אחרים, לא פחות חשובים מלימוד תכנים. לאינטראקציה פיסית ישירה ויום־יומית של ילדים עם בני גילם ועם מבוגרים שאינם בני המשפחה ולהתנסות בתפקוד במסגרת שבה יש כללים וחוקים יש ערך חינוכי רב - לא פחות מלמידת תכנים אלה או אחרים. כמובן שקיומה של מסגרת שבה נפגשים פנים אל פנים לא סותר את הצורך לשלב שימוש מושכל בטכנולוגיות למידה ובתקשורת מקוונת בפעילויות המתבצעות במסגרת הבית ספרית, בכל מקרה שהדבר יעניק יתרונות וערך מוסף".

רונן מדגישה כי המשמעות של למידה מרחוק אינה חוסר מסגרת. "אם מעוניינים בכך, ניתן באמצעות הטכנולוגיה עצמה ליצור מסגרות לא פחות ברורות ומחייבות מהכיתה המסורתית, וגם לנהל תקשורת שנהפכת דומה יותר ויותר לשיחת פנים אל פנים. הרי אנחנו כבר מתקשרים זה עם זה בשיחת וידאו מכל מקום בחיי היום־יום, ובקרוב אף אפשר יהיה גם לגעת ולחוש כפי שמיושם כבר בתחומים אחרים, כגון ברפואה.

"מצד שני, יכולת למידה עצמית רלוונטית לא רק לילדים, אלא גם למבוגרים. מחקרים רבים בעולם וגם בישראל הראו כי גם גם כשניתנת למבוגרים (סטודנטים) אפשרות ללמוד מרחוק ומעמידים לרשותם את כל הדרוש, כולל קהילה וירטואלית תומכת, חלק ניכר מהם מעדיפים בכל זאת להגיע ולהיות נוכחים בשיעורים כדי להרגיש חלק מהקהילה הפיסית".

לדברי דיין, "לרוב, מקצים את הלמידה המקוונת ככלי עזר לתלמידים. הם יכולים להתקשר למורה ולבקש עזרה, והמורה יכול להיכנס למחשבים של התלמידים ולסייע מרחוק. הלמידה מרחוק מסייעת לאוכלוסיות שרוצים לסייע להן, לקדם ולעודד אותן. זה יכול לשמש כלי להורה שלא יכול לסייע לילד. אם ילד מתמודד עם בעיה ולא מצליח לפתור אותה - יש מומחה בהישג יד שיכול לעזור לו".

נחמיאס לא חושב שלמידה מקוונת תסייע בהכרח לאוכלוסיות מוחלשות להדביק פערים. "מצד אחד, אנחנו רוצים לחשוב שאנחנו רוצים לעזור לילדים שמתקשים, או לילדים בפריפריה, אבל הניסיון מראה שככל שיש כלים רבי עוצמה הם לא סוגרים פערים אלא מרחיבים אותם כי החזקים הם אלה שישתמשו בהם וידחפו את עצמם קדימה. אף שהיינו רוצים שזה יקרה, הטכנולוגיה עלולה לקדם יותר את החזקים שיותר יודעים להשתמש בה, אלא אם כן מערכת החינוך תשנה את התמונה באמצעות הזרמת יותר טכנולוגיה והדרכות, הקצאת אנרגיה וזמן לאוכלוסיות מוחלשות".

לדברי עשת, כבר בשנות ה–70 וה–80 נעשו ניסיונות להקים בתי ספר וירטואליים, בעזרת לומדות שיעבירו את חומר הלימוד. "הפנטזיה היתה קיימת שנים במערכת החינוך, אבל במציאות היא לא הוכיחה את עצמה והתברר שוב ושוב כי אין תחליף למורה. יש מחקרים רבים שבחנו פרויקטים של הטמעת טכנולוגיה במערכת החינוך והם מצביעים על אפס תוצאות. גם מחקרים שבדקו את הגורמים שמשפיעים ביותר על הצלחת התלמידים מצאו כי מתוך 120 גורמים הטכנולוגיה יושבת בתחתית הסולם".

לטענתו, יש חשיבות רבה לטכנולוגיה, אך צריך להתאים את הציפיות ממנה: "רוב המחקרים שבחנו הטמעת טכנולוגיות בבתי ספר בעולם ובישראל הצביעו על תוצאות מאכזבות, מכיוון שיש השקעה גדולה וציפיות לא ריאליות. מנהלים מצפים שהן ישפרו תוצאות וגם לא מביאים בחשבון את ההשלכות הכלכליות, מכיוון שצריך לעדכן ולהחליף טכנולוגיות כל כמה שנים.

"בתקופת הרדיו, היו תוכניות חינוכיות לילדים וחשבו שאפשר להחליף למידה של המורה ברדיו, אחר כך באה הטלוויזיה וחשבו ככה לגביה, וכך גם לגבי האינטרנט, אבל בשורה התחתונה אין תחליף לבית הספר. בני אדם זקוקים למגע אנושי. למידה היא לא רק העברה של חומר, אלא תהליך של אינטראקציה של אדם עם סביבתו. טכנולוגיה לא המציאה חיקוי מושלם לכך. יש קבוצות דיון וצ'אטים שאפשר לנהל ברשת, אבל מחקרים מראים שהתנהלות תלמידים ברשת ופנים אל הפנים שונה".

בסופו של דבר, נחמיאס סבור כי הצורך במוסד חינוכי לא יירד. "הדרך שבה החומר עובר לתלמידים תשתנה קצת. האידיאל הוא שילוב של למידה מרחוק ולמידה בכיתה. חלק מהאינטראקציות ייעשו בבית הספר וימשיכו בבית".

ילד ומחשב (צילום: Maartje van Caspel, Istock)
מגוון תהליכי למידה (אילוסטרציה) | צילום: Maartje van Caspel, Istock

השיטות שבהן משתמשים באתרי התוכן

הייחוד של מגוון אתרי התוכן הוא באופן השימוש בהם. "השאלה היא אם עושים בהם שימוש בכיתה או בבית, והאם הלמידה סינכרונית או לא? היתרון הגדול של אתרי התוכן הוא במגוון תהליכי למידה", אומרת ראש התמחות לתואר שני בתקשוב ולמידה במרכז ללימודים אקדמיים, ד"ר גילה קורץ.

לדבריה, "יש אפשרות ללמידה חברתית, למשל קבוצת דיון אונליין, ואפשר לכתוב בספר הלימוד עצמו; למורה יש אפשרות להוסיף תוכן על התוכן הקיים; אפשרות להרחבת התוכן הלימודי בתוכן שרלוונטי ללומד, אבל בזהירות, כי יש גבול לכמה שתלמיד יכול לספוג".

קיימות מגוון שיטות ללמידה מקוונת וללמידה מרחוק. סקרנו את השיטות השונות שבהן משתמשים אתרי התוכן בישראל, על יתרונותיהם וחסרונותיהם.

(MOOC (Massive Open Online Course - קורסים מקוונים של אוניברסיטאות מכל העולם: הקורסים המקוונים מתאימים לתלמידי תיכון שיכולים לקבל עליהם קרדיט. לקורסים אלה נרשמים עשרות ומאות אלפי תלמידים מהעולם, אך מכיוון שהקורס מצריך משמעת עצמית נוקשה, שיעור הנושרים גבוה. "אם בית הספר מכוון את תלמידיו לכאלה קורסים ונותן להם תמיכה ועידוד בקבוצה בית ספרית, אפשר לסיים קורסים כאלה בהיקפים גדולים יותר", מסביר ראש המרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, פרופ' רפאל נחמיאס.

הכיתה ההפוכה: במקום להגיע לכיתה כדי לשמוע את המורה, ללא דיון וניתוח מוקדם של החומר, התלמידים לומדים את החומר בבית בהרצאה פרונטלית של המורה, ואז מגיעים לכיתה, מקיימים דיון ומנתחים את החומר. "המשמעות היא שבית הספר הוא מקום שבו דנים, מפנימים את החומר ומקבלים כלים לנתח אותו", מסביר נחמיאס. החיסרון הוא שתלמידים טוענים שקשה להם להבין מה חשוב ומה לא כשהם לומדים לבד לפני השיעור.

למידה סינכרונית: הרצאה מקוונת תחומה בזמן, המדמה כיתה פיסית שבה התלמיד מקבל משוב במקום. במשרד החינוך משתמש בעיקר בשיטה זאת. למשל, בחופש האחרון התקיימו קייטנות דיגיטליות - הילדים התחברו למחשב בזמן אמת וראו את המורה.

היתרון הוא אפשרות להגיע למספר רב של תלמידים ממקומות שונים. החיסרון הוא שההרצאה מופרעת על ידי שאלות מתלמידים, ומצב זה יכול להוציא מריכוז את התלמידים 
ואת המרצה.

למידה א־סינכרונית: שיטה חדשנית ומתקדמת יותר. הזמן שבו המשתמשים ממתינים לקבלת משוב מזמן אפשרות ללמידה משמעותית. למידה א־סינכרונית היא מיומנות נרכשת וצריך לעבוד על זה עם התלמידים. היא מעודדת למידה עצמית, ובו בזמן מאפשרת ומזמנת שיתופים בין תלמידים.

"התלמידים מעדיפים למידה א־סינכרונית על פני סינכרונית, מכיוון שזו סביבת למידה שקטה יותר, ללא הפרעות ושאלות שמוציאות אותם ואת המורה מריכוז", טוען פרופ' יורם עשת מהמחלקה לחינוך ולפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. החיסרון הוא שלרוב האנשים קשה ללמוד ללא מסגרת. תלמיד שיתיישב מול מחשב יעדיף לשחק מאשר ללמוד.

מטלות בית מקוונות: המורה נותן מטלות שיוכנו על המחשב בבית. מצב זה מאפשר ליצור רצף בין הנלמד בכיתה לבית. המורה יכול להתערב, לסייע, לתת משוב ובמקרה הצורך גם להשתלט על המחשב מרחוק. המורה גם יכול לסייע לתלמידים שהוריהם אינם יכולים לעזור להם. החיסרון הוא על אף המחשבה ששיטה זו יכולה לסייע לאוכלוסיות מוחלשות, בפועל, התלמידים החזקים מתחזקים יותר.

למידה היברידית: משלבת בין למידה מקוונת ללמידה פנים אל פנים. חלק מהלמידה מתקיים במפגש פיסי ולאחר מכן מתקיים למשל דיון ברשת. "יש לזכור כי הטכנולוגיה היא רק כלי", מציינת ראש התוכנית לטכנולוגיות למידה במכון הטכנולוגי חולון, פרופ' מיקי רונן.

"העובדה שמשהו אפשרי לא אומרת בהכרח שיש לבצע אותו ובאופן גורף. האתגר האמיתי העומד בפנינו הוא לנצל כלי זה בתבונה ולזהות את המקומות שבהם הוא מעניק ערך מוסף משמעותי לחינוך. מערכת החינוך משקיעה כיום מאמצים רבים בתחום זה, כולל הכשרת מורים שחלקה אף מתבצע בהוראה מרחוק, אך הדרך עוד ארוכה, במיוחד כשהטכנולוגיה עצמה מתפתחת 
בקצב מסחרר שמקשה מאוד על ההטמעה", מוסיפה רונן.

הכתבה התפרסמה באתר TheMarker

מנהל בית ספר לשעבר: "זה מקום שלא טוב לילד להיות בו"

שופרסל נגד אסם: תנו לנו הנחות