משרד החינוך הודיע אתמול על הרפורמה בבגרויות שתצא לדרך החל משנת הלימודים הבאה, ומבול התגובות לא איחר לבוא. במסגרת המהלך, מספר בחינות הבגרות יצומצם לארבע בלבד, ובמקצועות ההומאניים תתבצע עבודה רב-תחומית במקום המבחנים. תלמידי התיכון ייבחנו באנגלית, מתמטיקה ולשון – לצד מקצועות בחירה: ביולוגיה, פיזיקה, מדעי המחשב או גיאוגרפיה. במקצועות אלה לא צפוי שינוי והם יתקיימו במתכונת המוכרת של מבחן בגרות. מדובר בפרויקט מחקר שיהווה אינטגרציה בין ארבעת המקצועות הללו. הרעיון הוא שבשנה וחצי הראשונות של התיכון – כיתה י' והמחצית הראשונה של כיתה י"א – התלמידים ישתתפו בקורסים במקצועות אלה, וילמדו כיצד לכתוב את העבודה הסופית.
"זה יכול להיות יום לימודים אידיאלי"
לדעתה של רנה ורבין, סופרת ומורה בתיכון בתל אביב, זאת רפורמה מצוינת, אבל אם אין לה תקציב ייעודי להכשיר את השטח לשינוי הזה ולאפשר לרפורמה להתממש בצורה טובה, היא נידונה להיכשל. "אי אפשר להוביל כזאת רפורמה בלי שכר, תגבור צוות, בניית חללי לימוד מתאימים, עם מחשב בכיתה לכל קבוצה שעובדת על עבודת חקר – יותר מורים פר כיתה, שיוכלו להנחות בכתיבה, אפילו רק לימודי חובה של הקלדה עיוורת ביסודי".
"זאת רפורמה מצוינת, אבל אם אין לה תקציב ייעודי להכשיר את השטח לשינוי הזה ולאפשר לרפורמה להתממש בצורה טובה, היא נידונה להיכשל"
רנה ורבין, סופרת ומורה בתיכון
בפוסט שכתבה ורבין בפייסבוק היא טוענת כי האחריות להפקת המיטב מהרפורמה מוטלת על מנהלי בתי הספר, על ההורים ועל התלמידים. "מי שינצל את ההזדמנות לכתוב עבודת מחקר רצינית במקום בגרות, לקדם את האנושות בשאלה מסוימת, יוכל לתרום משהו ממשי לעולם, ולעצמו. יותר מכל מבחן בגרות", היא אומרת. "ומי שמזלזל בחשיבות המקצועות ההומאניים או בחשיבות לימודי תרבות ורוח והיסטוריה ודתות, פסיכולוגיה, פילוסופיה ורעיונות – לימודי האנושות עד כה – שיזלזל. אין דרך לאלץ אותו להתעניין ולרצות להעמיק ולהרחיב דעת. גם מבחן הבגרות מעולם לא עזר לאלץ אף אחד ללמוד, מקסימום אילץ אנשים לשנן קצת רק כדי לשכוח שבוע אחרי או לשכלל דרכי העתקה. תמיד יהיו מי שיגישו עבודה מחופפת ובטח גם יצמח שוק של קניית עבודות. אבל יהיו גם המוני תלמידים בכל רחבי הארץ שינצלו את זמן הלימוד ואת המוח שלהם למחקר, ואם יכוונו אותם היטב, אין סיבה שזה לא יהיה מחקר מועיל ומעניין ומלמד. אגב אפשר יהיה גם לבנות את הכיתות ואת מערכת השעות בהתאם. שעה פגישת בוקר של הכיתות, שאז מתחלקות לקבוצות קטנות לשעתיים עבודת מחקר מול מחשב ועוד שלוש שעות שיעורי תרגול במדעים ושפות. בתוספת ספורט/יוגה, זה יכול להיות יום לימודים אידיאלי".
"השינוי נכון – אבל אין מערכת שתתמוך בו"
גם רן בראון, עובד סוציאלי, יועץ ארגוני, מנחה קבוצות ומנהל מכון "מתבגרים", חושב, כמו ורבין, שזהו צעד חיובי, אך לדעתו זאת בעיקר כותרת ולא יהיה שינוי אמיתי בפועל. "הצעד הוא נכון אבל המערכת לא תדע להתמודד איתו מכיוון שבסופו של דבר משרד החינוך עדיין מודד את בתי הספר לפי ציוני הבגרויות, ולכן המקצועות ההומניים ייזנחו".
חששו הגדול הוא שיגדלו פה תלמידים בלי שום תפיסה הומאנית תרבותית. לדבריו, "זה לא כי השינוי לא נכון, צריך מערכת שתתמוך בשינוי. המערכות לא יודעות לתמוך בזה, ויפתחו את השנה במחסור במורים באנגלית ובחשבון. הרעיון עצמו מבורך, אבל ברמה של כותרת, בלי שאף אחד לא יודע להפיג מזה את הטוב".
"רפורמה לא מיישמים במסיבות עיתונאים אלא בבתי הספר"
מנשה לוי, יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל יסודיים, כלל לא הוזמן לפגישה. בפוסט בעמוד הפייסבוק שלו התלונן כי צפה בהכרזה ביוטיוב. "צפיתי ביוטיוב בישיבה החגיגית של שרת החינוך שבה, יחד עם המנכ"לית, הציגה את הרפורמה. ניתנה רשות דיבור גם ליו"ר ועדת החינוך של הכנסת, לנציג ההורים ולנציג התלמידים, שאמרו את דברם. ומי נעדר מהמעמד המרגש? נציגי מנהלי בתי"ס ומורים. שני הגורמים העיקריים שאמורים ליישם את הרפורמה במערכת החינוך. הם לא הוזמנו ולא ניתן להם פתחון פה. וזה צורם בעיניי, מאוד צורם.
"אני צופה קושי רב ביישום רפורמת הבגרויות של שרת החינוך, אלא אם תתבצע חשיבה והיערכות בנקודות התורפה הרבות שיש בה. את החשיבה וההיערכות חייבים לעשות יחד עם מנהלות ומנהלי בתי הספר, המורות והמורים. ללא גיוס התמיכה של המנהלים והמורים, כולל הארגון היציג שלהם, יישום הרפורמה ייכשל. כבוגר עשרות רפורמות במערכת החינוך, שנעלמו יחד עם השרים השונים שהגו אותם וזה קרה במחזוריות של כל שנתיים, אני יכול לומר שרפורמה לא מיישמים במסיבות עיתונאים אלא בבתי הספר, ומי שאמור ליישם אותה הם המנהלים והמורים, ולא שרת החינוך, ואפילו לא המנכ"לית, מנהלי המחוזות והמפמ"רים. מנהלי בתי הספר והמורים הם המנהיגים האמיתיים של מערכת החינוך ולא שרת החינוך".
"בשורה התחתונה זה יגדיל את הפערים בחברה, יהיה פה שוק של קניית עבודות. בדיוק ככה בורחים מורים מהמערכת, בגלל שהם צריכים לבצע רק מדיניות, וכך יוצרים חוסר אמון וחוסר משמעות של מורים"
סמדר מורס, מנהלת בית ספר בת"א
"זה במקום להתעסק בבעיה האמיתית – מחסור במורים"
שותפה לתחושתו היא סמדר מורס, מנהלת בית ספר בתל אביב למעלה מעשרים שנה. מורס אומרת בכעס שאינה מבינה איך הנהלת משרד החינוך החליטה על כזו רפורמה בלי להתייעץ עם אנשי השטח – המורים. "אני חושבת שזה במקום להתעסק בבעיה האמיתית, שיש מחסור במורים ובמנהלים. בינתיים אין מורים ואין מי שילמד", היא אומרת, "אין בכלל שיח על פדגוגיה, ומתקבלת החלטה מעל הראש שלנו. אנחנו קבלני ביצוע ולא אנשי חינוך. כל מה שאנחנו צריכים זה לבצע.
"איזו הכשרה יש למורים בכתיבת עבודות? מורה לספרות שמלמדת שלושים שנה לא למדה להנחות כתיבת עבודה. איזו הכשרה נתנו לה, אילו כלים, אילו אמצעים, מתי היא תעשה את זה, היא מכינה לבגרויות איך פתאום משתנה לה התפקיד. גם מורות חדשות לא ידעו לעשות זאת.
"בשורה התחתונה זה יגדיל את הפערים בחברה, יהיה פה שוק של קניית עבודות. רק אנשים בעלי אמצעים יוכלו להשיג אותן, ואנשים נטולי אמצעים לא יוכלו לקנות. בדיוק ככה בורחים מורים מהמערכת, בגלל שהם צריכים לבצע רק מדיניות, וכך יוצרים חוסר אמון וחוסר משמעות של מורים. הרפורמה תצמצם את ההוראה למשהו טכני ובפועל תגדיל חוסר אמון בין המטה לשטח".