אין הורה שזה לא קרה לו. הילד/ה החמוד והתמים שלך, שממטיר עליך כל היום שאלות משל היית גוגל, מגיע לפתע עם שאלה שמשאירה אותך נבוך ומגמגם. בין ה"למה לחתול יש זנב"? "למה יורד גשם?" ו"איך נראו הדינוזאורים?" פתאום משתחלת שאלה כמו "מה זה אלוהים?" או "מה קורה כשמתים?"...השאלה נשאלת באותו טון חמוד וסקרן אבל אצלנו הבטן מתהפכת. יש נושאים שאנחנו כהורים מעדיפים להתחמק מהם. אין לנו באמת תשובה, וגם גוגל לא יציל אותנו. מה עושים? הכי מפתה להתעלם בתקווה שזה יעלם. אבל אז אנחנו משאירים אותם לבד; לבד מול נושאים שאפילו לנו קשה להתמודד איתם. לפי דעתי ככל שנחריש, נגמגם או נימנע מלהתייחס, כך המסר שעובר לילד/ה הוא מבהיל ומבלבל יותר.

הגישה שלי במקרים האלה היא להסביר לילד/ה שאין תשובה אחת נכונה ושאלו נושאים שגם אצלנו המבוגרים מעוררים הרבה מחשבות, פחדים ואמונות. אפשר להציע מספר כיוונים אפשריים אבל בעיקר כדאי ורצוי להזמין את הילד/ה להעלות רעיונות ומחשבות משל עצמם ולבחור לעצמם את התשובה או התשובות שהם בוחרים להאמין בהן. אל תגבילו ותכבלו אותם למה שלדעתכם הגיוני, רצוי או מותר לחשוב. אל תיבהלו ותשפטו אותם אם הם מעלים רעיונות או מחשבות לא "מקובלים". להיפך – תשמחו. תנו להם את החופש לעוף על כנפי הדמיון. תהיו בטוחים שהם עוד יתקלו במשך השנים בהרבה ניסיונות "למשטר" את מחשבותיהם, וככל שתעודדו אותם לחשיבה עצמאית ויצירתית, כך הם יצליחו להתמודד איתם בעתיד ולא לפחד לומר את דעתם.

 

האם אלוהים הוא בת? האם יש לו/ה הורים? וחלומות? והאם הוא בודד ומחפש חבר? כל אלו ותהיות רבות נוספות, שנולדו ממחשבותיהם של ילדיי, מופיעים בספרי החדש 'נשיקות בתלתלים', שאייר דני קרמן המופלא. בספר מועלים נושאים נוספים שמעסיקים ילדים (חלומות, אחים קטנים ועוד), אך הפעם מנקודת מבטם, ללא פילטרים וגם אם זה לא בדיוק מה ש"מצופה" מהם להגיד או לחשוב.

שיר הנושא בספר נותן ביטוי לילדים שמה לעשות, פשוט לא סובלים נשיקות. כפי שוודאי ניחשתם יש לי כמה כאלה בבית. במקום להיעלב ובכך לגרום להם להרגיש אשמים, שאלתי אותם מה כל-כך מפריע להם בנשיקות, ואם יש סוג של נשיקות שהם דווקא כן אוהבים. אחרי סיעור מוחות משעשע במיוחד- הצלחנו יחד להגיע לנוסחה: נשיקות- רק בתלתלים. אבל מלא. מלא תלתלים ומלא נשיקות. כך גם השתדלתי להגיב כשאחד מילדיי הודיע לי בחגיגיות שהצל שלו הוא חברו הטוב. שאלתי אותו מה הם עושים יחד, האם הוא מדבר עם הצל? ומה הוא אוהב בו במיוחד? הרי יהיו לו עוד מספיק הזדמנויות לגלות שהצל הוא לא יותר מחושך שהגוף שלו מטיל כשהוא מסתיר את השמש. ובינתיים, למה שלא ייהנה מחבר דמיוני שגורם לו להרגיש מוגן ומועצם?
כולי תקווה שהשירים שמופיעים בספר וטקסטים מהסוג הזה יעודדו ילדים והורים לשיח פתוח, חופשי ומעצים, מצחיק, מרגש ומשחרר.

קרן ליאל אשרי, נשואה ואם לשלושה, היא בעלת תואר שני במדיניות ציבורית - ניהול סכסוכים וגישור, מאוניברסיטת תל אביב. היא עובדת כמפיקה ברשת חדשות אמריקאית וזהו ספרה הראשון לילדים.
הספר ראה אור בהוצאת רימונים, ומיועד לגילאים 3-8. את הספר מלווים איוריו של דני קרמן.