אפשר כבר לקבוע את זה כעובדה ידועה וברורה: האלימות בקרב ילדים ובני נוער (ובכלל בחברה כולה) גברה באופן דרמטי בעידן הקורונה. רוב הילדים נשארו בבתים, כשאת רוב זמנם בילו ללא מעש ממשי ומשמעותי, ובלי החברה אליה הם התרגלו במהלך השנים: החל מקרובי משפחה, סבא וסבתא, משפחה מורחבת, וכלה בחברים וחברות מהכיתה ומהחוגים.
התוצאות מורגשות בשטח. אני, כמאמן ספורט טיפולי, עד ליותר ויותר התנהגויות מאתגרות של ילדים במסגרת הטיפולים אותם אני מעביר. ילדים שפעם סבלו מחוסר ביטחון עצמי, קושי לתקשר עם הזולת, אימפולסיביות וקושי בדחיית סיפוקים, סובלים היום מאותם קשיים בצורה מוקצנת וקשה יותר להתמודדות.
הרי יכולות חברתיות הן נרכשות: אנחנו אמנם נולדים עם מטען גנטי מסוים, אבל בתחום החברתי, חלק גדול ממה שיכריע יהיה החשיפה היומיומית שלנו לחברת אנשים. אדם שייוולד באי בודד ולא יפגוש אנשים כל חייו יתקשה מאוד לחיות בחברה. חיים בחברה משלבים בתוכם את למידת המיומנויות הנחוצות וההכרחיות לכך: לדבר, לתקשר רצונות, צרכים ורגשות, ללמוד לזהות אותם ולהביע אותם בצורה מובנת למי שסובב אותי.
ללמוד איך "ללוש" רגשות חזקים
יכולת חברתית מצריכה היכרות מקרוב ויכולת לזהות ולהביע מנעד רחב של רגשות, להכיל את עצמי ואת האחר ולנהוג באיפוק מבלי לוותר על עצמי, על צרכיו ורצונותיי. והנה כי כן - ילדים (וגם מבוגרים, לפעמים) צריכים להדביק את הפער שנוצר. ללמוד מחדש איך פונים, איך יוצרים קשר, איך מתנהלים בקבוצה. האלימות הרי נובעת מחוסר יכולת לווסת כעסים, לדחות סיפוקים ולנתב אותם למקומות פרודוקטיביים: פרויד היה קורא לזה "סובלימציה". ילדים שמתנהגים באלימות צריכים (ויכולים!) ללמוד איך "ללוש" בחומר המבורך הזה - שהוא רגשות חזקים וצורך למרוד ולהתבטא - וליצור ממנו דברים מופלאים ומרגשים, שלא באמצעות פגיעה באחר.
בשיעורי ספורט טיפולי אנחנו מלמדים ילדים לווסת את עצמם רגשית, באמצעות טכניקות עבודה גופניות, המשליכות על תפקוד הילדים בכל תחומי החיים: מי שלומד להתאמן ולהתגבר על מכשולים, לדבוק במטרה תוך כדי שיתוף פעולה מלא עם חבריו, ריסון עצמי, התמדה, אורך נשימה, הוצאת אנרגיה והנאה, יפתח את החוסן הדרוש לחיים מספקים בחברה, ללא הצורך בשימוש באלימות. אז איך עושים את זה? קבלו 5 טיפים וכלים שימושיים להורים, מחנכים ומדריכים.
- לא להגיב לאימפולסיביות באימפולסיביות – ילד שמתפרץ חווה תחושה קשה של התפרקות. הוא חווה חרדה קשה, ובזמן ההתפרצות עצמה, זה לא הזמן לחנך אותו ולכעוס עליו. הוא זקוק באותו רגע למבוגר שקול, אמפטי ורגוע, שיידע גם להכיל אותו וגם לשים לו גבול בנחישות וברגישות. אפשר להביט בעיניי הילד, להגיד לו - אני רואה ומבין שקשה לך מאוד כרגע, אני כאן כדי לעזור לך אבל לא אתן לך להרביץ ולפגוע.
- העצמת הילד והדימוי העצמי – ילד שנהנה מביטחון עצמי גבוה לא יבחר באלימות כדי לפתור קונפליקטים. אני ממליץ להתמקד במה שהילד טוב בו, שזה בכלל לא חייב להיות קשור להישגים שלו בבית הספר - להעצים ולשבח אותו על הדברים שהוא מצליח בהם, ודווקא לחזק ולהדגיש את היכולת שלו להתאמץ, להתמיד וללמוד, ופחות את התוצאות. אפשר לצלם את הילד, את המשחקים בהם הוא משתתף, את היצירות שהוא יוצר, ולהראות לחברים ומשפחה, תוך כדי התפעלות ופרגון. כדאי גם לצאת איתו לפעילויות חוץ, משחקים, ספורט - כל מה שהילד אוהב והוא טוב בו.
- הקניית דרכי התמודדות אלטרנטיביות – אני ממליץ "להכות על הברזל בעודו *קר*. כן כן. *קר*, לא חם. להמתין בסבלנות שההתפרצות תחלוף, תוך כדי מניעת פגיעה בזולת, עניינית וקצרה. לאחר שהרוחות נרגעים, אפשר לשוחח עם הילד ולבחון יחד איתו וגם להציע לו דרכים יעילות להתמודד עם מצבי תסכול: לפנות למבוגר אחראי לעזרה, לאמץ שק אגרוף בבית, תרגילי נשימה, ועוד. לכל ילד תתאים דרך התמודדות אחרת, וכדאי ורצוי לשוחח על כך איתו בפתיחות, לתת לו כמה אופציות לבחירה ובסופו של דבר לתת לו את תחושת השליטה לבחור את מה שהכי מתאים עבורו.
- חשיפה וההיכרות עם מנעד רגשות מגוונים – ילד שמתנהג באלימות או אגרסיביות לרוב לא יודע לזהות ולבטא את הרגשות שלו בצורה שאינה פוגעת. חשוב להעביר לילדים את המסר ש*כל הרגשות שהם מרגישים הם לגיטימיים*! כעס, תסכול, מרמור, קנאה - כל אלו רגשות אנושיים טבעיים, שכולנו מרגישים אותם בעוצמה כזו או אחרת במהלך חיינו. ילדים רגישים ירגישו אותם בעוצמה חזקה יותר. ורגישות היא דבר מבורך מאוד, ברגע שמנתבים אותה למקומות סובלימטיביים ופרודוקטיביים ו/או יצירתיים. אפשר להגיד לילד: "אני מבין שמאוד מתסכל אותך לראות שנמרוד מצליח בכל מבחני החשבון, ואתה מתקשה להוציא ציון עובר. זה באמת תחושה קשה. מצד שני אתה שחקן כדורגל מדהים ויש לך יכולת מופלאה להביא את הקבוצה שלך לניצחון במשחקים".
- חיזוקים חיוביים– לפעמים יש לנו נטייה להתמקד בשלילי. ילד שיתרגל שמוציאים אותו מהכיתה בגלל התנהגותו האגרסיבית ייטה לחזור ולשחזר את אותה התנהגות שוב ושוב ושוב. אם נתחיל לראות את ההתנהגויות החיוביות שלו ולהתמקד בהן, לשבח אותו, לחזק ולהעצים אותו על כך, אנחנו נראה שאותן התנהגויות תתרבנה והתנהגותו תשתפר פלאים: "אורי, אני ראיתי שכיבדת את אלון בחטיף שלך למרות שזה חטיף שאתה מאוד אוהב וקשה לך לוותר עליו. זו התנהגות של נדיבות ורוחב לב. כל הכבוד". או: "יניב חטף ממך את הכדור והצלחת להתאפק והלכת לשחק עם ילדים אחרים. כל הכבוד לך."
הכותב מטפל באמצעות ספורט ומנהל את קופצים קדימה - ספורט טיפולי