בסוף השבוע האחרון פורסמה כתבתה של יעל אודם, כתבת החינוך של חדשות 12, ובה נאמר במפורש מה שאנחנו, בארגוני המעונות המפוקחים, יודעים כבר זמן מה. בסופו של יום, כך אמרה אודם, המקרים הקשים ביותר של התעללות בפעוטות מתרחשים בפעוטונים פרטיים ולא באלה המפוקחים.
אודם אף הגדילה לעשות וצעקה את מה שאנחנו בוכים עליו כבר שנים. "יותר קל בישראל לפתוח גן מאשר לפתוח דוכן פלאפל - לפלאפל לפחות צריך אישור בטיחות ואישור של משרד הבריאות. כאן, בדבר כל כך חשוב, לא צריך אישור כלל.
שני הנתונים האלה קשורים זה בזה. העובדה שמקרי ההתעללות הקשים מתרחשים בפעוטונים פרטיים היא תוצאה של מדיניות המאפשרת לכל אחד במדינת ישראל לפתוח מעון. זו מציאות מופרכת לחלוטין. אבל ההשלכה של מקרים אלו מגיעה גם למעונות המפוקחים ולמטפלות-מחנכות המסורות שם.
הלב מתכווץ עם הסיפורים האחרונים. אווירת ההתלהמות שעולה בתקשורת, מציפה רגשית גם הורים וגם אלפי עובדות. אני מוצאת עצמי יושבת מצד אחד עם לב ועיניים דומעות על כל סיפור אלימות שנחשף במעונות הפרטיים, ומצד שני עם לב ועיניים דומעות על כל מטפלת-מחנכת שעיניה כבו, שמרגישה ש"דמה הותר" ושהיא בחזקת אשמה עד שיוכח אחרת.
"העובדות מפחדות על לא עוול בכפן"
חוק המצלמות הוא חוק טוב ולאורך כל הדרך תמכנו בו. החוק הביא איתו מצד אחד המון ביטחון להורים שזכאים בצדק לשקיפות מלאה, החוק הביא איתו גם אפשרות להוכיח התנהגות תקינה בהאשמות שווא. אך מצד שני ,החוק גרם להמון חוסר ביטחון של ההורים במטפלות. החוק מאפשר לכל הורה שחושד באלימות כלפי ילדו לפנות למשטרה לבקש לצפות בקלטות. רק על מנת להבהיר את דרך הפעולה, עם כל תלונה של הורה שמגיעה אלינו אנחנו מתחילים בהליך חוקי ומסודר על מנת לברר האם באמת יש פה תלונה מוצדקת, האם יש מקום להדרכה נוספת, אולי אף להשעות את העובדת וכולי.
כל הליך כזה גובה מחיר רגשי גבוה ממנהלת המעון ומהצוות במעון מחד ומאידך הוא הליך מחייב שאי אפשר לפסוח עליו, שכן אנחנו פועלים "כמו בידיים של אמא", ובידיים הללו אין מקום לאלימות.
לאט לאט אנו רואים, עם כל מקרה שנחשף, איך הפחדים מתגברים גם בקרב ההורים וגם בקרב הצוות, איך פתאום הורים צועקים, תוקפים, מרשים לעצמם לכתוב הכל בפייסבוק ומצד שני עובדות יקרות ומדהימות עם לב רחב, מתכווצות, מאבדות ביטחון, נקראות למשטרה, מפחדות שהן הדבר הבא על המוקד על לא עוול בכפן.
רק לאחרונה היה אצלנו מקרה של אימהות שהרביצו מכות רצח למטפלות רק כי חשדו שהייתה אלימות כלפי ילד. והמשטרה? צפתה בחומר ולא מצאה שום עדות לאלימות מצד המטפלות. אבל למי זה עוזר? הכתבה התפרסמה, הרשת געשה, המטפלות הושעו, דמן הותר ברשת, המעון עבר משבר, הילדים ננטשו באמצע שנה, השבר גדול ואין מושיע. מי יזכור בסיום ההליך של הפרקליטות, כשהמטפלות יזוכו, שיש פה בעצם שתי נשים שנפגעו קשה, הושפלו, ונזקקו לטיפול פיזי ונפשי?
מי יזכור בסיום ההליך של הפרקליטות, כשהמטפלות יזוכו, שיש פה בעצם שתי נשים שנפגעו קשה, הושפלו, ונזקקו לטיפול פיזי ונפשי?
אני פונה לכל האימהות והאבות: אני מבינה את הפחד והחששות, התמונות שמתפרסמות ממקומות ההתעללות קשות לצפייה ומפחידות כל אימא ואבא באשר הם. אבל כ'אמא' ל-1,800 מטפלות-מחנכות שנותנות את הלב והנשמה לילדים שלכם, ובשכר בלתי הולם לחלוטין (נושא בו אנו עוסקים מול הרגולטור מהממשלה כבר שנים) - יש לי רק בקשה אחת: חישבו פעמיים גם על הדרך להגיע לחקר האמת.
יש אצלנו מנהלות ומפקחות שנועדו בדיוק למצבים כאלה. יש דרך לברר כל מקרה לגופו ויש מציאות שמוכיחה שדרכנו במעונות המפוקחים היא נכונה, מקצועית וברורה, תזכרו שאנחנו עושים ונמשיך לעשות הכל כדי לשדרג ולהגן על אלפי העובדות המסורות שלנו ועל מנת שלילדים היקרים שמתחנכים אצלנו תהיה סביבה בטוחה רגשית ופיזית.
הכותבת היא ראש האגף לגיל הרך בתנועת אמונה.