כל המשפחות האומללות, כך אומרים, אומללות בדרכן, והמשפחה שלפנינו אומללה באופן יוצא מן הכלל. שני אחים למצחה, שרה בראס וברנדון מאצ׳ין, בני זוג מיורקשייר, זעזעו את בריטניה כולה והורשעו עכשיו ברצח שניים מילדיהם המשותפים וקשירת קשר לרציחת ארבעת הנותרים, וישבו את מיטב שנותיהם בכלא.
על פי גזר הדין של השוט ג׳יימס גוס, על כך שטריסאטן בן ה-13 ובריאן בן ה-14 נרצחו בדם קר ועל עוד 5 סעיפי נסיון לרצח, ישבו רוצחי הבנים 45 שנים בכלא. בני הזוג ניסו לסמם את הבנים לפני שחנקו אותם ואז כיסו את ראשיהם בשקיות על מנת להבטיח שהם אכן מתים.
הסיבה לרצח, על פי ההגנה, הייתה חשש שמא הרשויות עומדות לקחת את הילדים מחזקתם, וכאמור, כל ששת הילדים אמורים היו למות באופן זה. השניים הכריחו את הילדים לבלוע תרופות והעלו פוסטים לרשתות החברתיות בהם התלוננו על כך שהילדים סובלים מווירוס בטן. בבוקר, כשהילדים קמו בחיים, חיפשה האם דרכים אחרות להרוג את הילדים.
אחרי החנק של שני הילדים הגדולים, ניסתה האם להטביע את אחד הילדים הצעירים באמבטיה, אך הוא הצליח לחמוק ולשרוד. האם כינסה לבסוף את כל הילדים בחדר השינה שלה, והתקשרה מיוזמתה למשטרה. היא הודתה בכך שבכוונתה היה להרוג את כל ששת ילדיה ולבסוף לקחת בידיה את חייה שלה. "חשבתי על כל פתרון אפשרי לצרה הזאת," אמרה האם, "רצח, לשלוח את כולם למוסד סגור, אני אוהבת את ילדי יותר מדי, ובגלל זה לא יכולתי למסור אותם למישהו אחר."
מצב הילדים, כצפוי, אינו מזהיר, התביעה הגדירה אותם כמצולקים ושבורים בעקבות המאורעות. כל ארבעת הילדים צעירים מגיל 13. התביעה הצהירה כי באראס היא אדם מרושע, אבל שצלקות קשות מילדותה המוקדמת אחראיות על ההידרדרות הטראגית הזאת. "הנאשמת הייתה נואשת למנוע מילדיה להתגלגל למסגרות אומנה. היא לא הצליחה להתמודד עם המחשבה שהם יילקחו מחזקתה כמי שחוותה על בשרה הזנחה והתעללות מינית בילדות". העדים היו אמפתיים פחות, וסיפרו שבביקורים בבית, שמעו את האם אומרת לבניה: "אני נתתי לך חיים ואני יכולה גם לקחת אותם ממך."