הדבר החשוב ביותר בטיפול בחוצפה של בני נוער, היא להבין שמדובר בנושא שנתון לפרשנות; יכול להיות שהילד לא התכוון להתחצף, אבל טעינו ופירשנו את דבריו כחוצפה.
המתבגר חושב ומגיב מהר, והרבה פעמים אין לו סבלנות להקשיב ולפתח דיאלוגים ארוכים, ולכן חשוב לזכור שלא תמיד מה שנתפס בעינינו כזלזול, הוא אכן כזה.
מה לעשות?
* שוחחו עם המתבגר כדי להבין מה ניסה לומר לכם.
* המתינו עד שיירגע ואז כנסו לחדרו ודברו איתו על הגבולות בבית: "אני מאוד אוהב אותך, אבל אצלנו בבית לא עושים כך וכך".
* בדקו האם המקור לחוצפה הוא כאב ותסכול; לפעמים הוא מתבייש לחשוף את חולשתו בפניכם, ולחץ מצדכם רק יגביר את המצוקה שלו.
מה לא לעשות?
* הימנעו מרגשות שליליים כלפי עצמכם כהורים. הלקאה עצמית בסגנון "איזו אמא גרועה אני" - לא תעזור.
* אל תתקפו את הנער בחזרה. זה רק ילבה את האש.
* אל תיעלבו ממנו.
בכל מקרה, זכרו שחוצפה וצעקות הן ביטויים לחולשה ולחוסר ביטחון עצמי. אתם יכולים להשפיע על האווירה בבית על ידי כך שמצד אחד תעמידו את המתבגר במקום כשהוא חוצה את הגבולות, ומצד שני תאפשרו לו לפרוק את הלחצים שבהם הוא נמצא.
מגישת הסדנה: ענת זפרני, מדריכת הורים ומנחת קבוצות