חשוב להוות לילד מודל של יושר | צילום:
Acik, Istock
להעיר לילד שמרמה במשחקים?
ירדן: היי מיכל, אני בת 14 וחצי אמנם, אבל אני בייביסיטר מאוד אחראית. אני נקשרת מאוד לילדים שעליהם אני שומרת. המון פעמים אני תקועה בשאלות של מבוי סתום ולכן אשאל איתך: 1.כאשר ילד מרמה במשחק אני אמורה להעיר לו? והרי אם מעירים לו הוא מכחיש? איך מלמדים אותו לא לרמות? 2. הרבה פעמים כשאני אומרת לילד לעשות משהו אז האמא סותרת אותי. אין כל בעיה עם זה, רק השאלה אם זה לא מערער את הסמכות שלי מול הילד?
מיכל: לגבי שאלתך הראשונה, הילד יודע שהוא מרמה. עובדה שהוא עושה את זה מהר ורק כשאת יוצאת מהחדר. הוא עושה את זה כי מאוד חשוב לו לנצח, כמו לרוב האנשים בעולם, ועומדות בפניו ההזדמנויות הקטנות של מרמה. אם את לא רואה – אל תגידי כלום. אם הוא מרמה מול עינייך תגידי לו בחיוך "ראיתי! אתה רוצה לנצח, נכון? אבל זה לא ישר ותנסה להתאפק". הילד ילמד על חשיבות היושר והאמינות גם במקומות אחרים, ותוך כדי מודל שאת תתני לו וכמובן הוריו.
לשאלתך השנייה, זה בהחלט מערער את הסמכות שלך מול הילד. אין ספק. מעניין למה האמא אומרת זאת. אולי היא חושבת שעשית טעות במה שביקשת ממנו, אולי היא מקנאה ביחס הנהדר של הילד אלייך ולכן רוצה להשאיר אותך בממדים של נערה צעירה, ואולי היא רוצה להזכיר לך שאת הבייביסיטר של הילד והיא האמא שלו והיא זו שקובעת. לדעתי, את לא צריכה לדאוג לקשר עם הילד. הוא ודאי אוהב אותך ולכן משתף איתך פעולה.
איך מחנכים ילד מגמגם מבלי לפגוע בו?
יעל: יש לנו ילד בן שנתיים וחצי שהחל לגמגם כחודשיים לאחר לידת אחותו (לפני כ-4 חודשים). באותה תקופה גם עברנו דירה והוא נקלט בגן חדש, כך שיש רקע מספק למתח הנפשי. אציין כי אני גמגמתי כשהייתי ילדה עד גיל 14, ואז עברתי טיפול שעזר לי והיום אני מגמגמת לעיתים נדירות. היינו בטיפול אצל קלינאית תקשורת שעיקרו היה מתן עצות לנו ההורים כיצד לנהוג וכיצד לדבר ואנו פועלים לפי הנחיותיה. הגמגום שלו מגיע בגלים, אך בחודש האחרון המצב החמיר ואני חשה כי הילדים בגן כבר מבחינים בתופעה והוא בוכה כשהוא לא מצליח להגות מילים, ולכן גם נמנע לעיתים מלדבר. מלבד זאת זהו ילד מאוד רגיש, נבון ויש לו הרבה פחדים. לנו כהורים יש קושי במיקום הגבולות: אנו לא מעוניינים לחזק את פחדיו ולהקשות עליו בכך ולהחמיר את הגמגום, ומצד שני אנו מעוניינים לחנך אותו. אנו מעוניינים בטיפול ובהכוונה. נשמח אם תוכלי להפנות אותנו למקום המתאים.
מיכל: יעל, ראשית אני רוצה לחזק אותך בכך שאת ערה למצב, לא מסתירה מעצמך ומאחרים ומודעת לחשיבות הצורך בהשקעה בילד. לדעתי, שני דברים צריכים להיות כאן: טיפול נקודתי אורגני בגמגום וטיפול רגשי. בדבר הראשון אתם מטפלים, והדבר השני הוא באמת מה שחשבת וזו הדרכה הורית. אני חושבת שכדאי ללכת ליועצ/ת משפחתי/ת קוגנטיבי-התנהגותי אשר ידריך אתכם צעד אחר צעד, מתוך התחשבות בילד והבנת הדינאמיקה של משפחתכם, כיצד לנהוג כדי להקל עליו (על ידי הצבת גבולות ברורים, על ידי האפשרות לסמוך על חוסנו ועוד). את מוזמנת ליצור קשר עם משרדי 1-700-706-704.
האם לספר לילדים שסבא עומד למות?
נורית: אני גרה בחו"ל עם בעלי ושני ילדינו. אבי מאושפז כעת בישראל בבית חולים ומצבו לא מזהיר. בתי בת העשר בכתה שהיא מתגעגעת לסבא וסבתא וגם אמרה לי פעם אחת שהיא פוחדת שלא תספיק להיפרד ממנו ובכלל שהיא חוששת שהוא ימות. יש לציין שהיא ילדה מאד בוגרת. בני בן ה-8 ילד יותר חרדתי שלאחרונה פיתח טיקים של מצמוץ. איך אני אמורה להגיב? מה לומר לילדים? מצד אחד אני לא רוצה להחדיר בהם חרדות וחששות, מצד שני אני לא רוצה לשקר להם וגם צריכה להכין אותם לגרוע מכל. נ.ב. אני מתלבטת אם לנסוע לארץ לטפל באבי. מה ירגישו הילדים אם יישארו בחו"ל ואמא שלהם נסעה לסבא החולה?
מיכל: נורית, אני חושבת שאת צריכה להיות גלויה לגמרי עם הילדים. אם סבא שלהם לקראת מותו, יש להגיד להם. הם כבר לא תינוקות והם יצטרכו להתמודד עם האובדן שלו. בעייתי יותר עלול להיות אובדן האמון בך, אם לא תגלי להם את האמת ואז יאשימו אותך בהסתרת הדבר שכה חשוב להם. אני אפילו חושבת שהילדה אמורה להיות כאן כדי להיפרד ממנו. אינני יודעת אם יש ביכולתכם הכלכלית לעשות זאת, אבל זה נראה לי ממש נכון להביא אותה ארצה. וזה שאמא עוזבת ילדים ונוסעת לטפל באביה, זה הדבר הכי יפה שאת יכולה לעשות למענם: מעבירה מסר שמטפלים בהורים זקנים וחולים. מה יותר יפה מזה? הם יהיו עצובים, הם יתגעגעו, הם יבקשו שתחזרי – אבל זה תפקידך בימים אלו: להיות בת ולא רק אמא. ובקשר לטיקים של בנך: אם את מעוניינת לנסות לקבל הדרכה הורית שתכוון אותך בדרכים להתמודד עם זה ולעזור לו – את יכולה ליצור קשר עם משרדי 1-700-706-704 ונמליץ לך על יועצת משפחתית שעובדת עם ישראלים בחו"ל דרך הסקייפ.
הילדה אוכלת בגן, אבל לא בבית
גל: יש לי ילדה בת שנה ושמונה חודשים שאוכלת רק בגן שלה ולא מוכנה לאכול בבית כמעט כלום, למעט דברים שהיא מכירה, קרי ביצה קשה, קורנפלקס וגבינת קוטג'. מעבר לזה היא לא מוכנה אפילו לטעום שום דבר, למרות שנאמר לי במפורש שהילדה אוכלת טוב מאוד בגן ואפילו מבקשת תוספת. אוסיף ואומר כי הילדה שותה הרבה מאוד, ובטיפת חלב אמרו שהמשקל שלה בסדר גמור. אני ממש לא יודעת מה לעשות. נוצר מצב שבסופי שבוע היא כמעט ולא אוכלת כלום והדבר מדאיג אותי. יש לציין שאני מבשלת ויש תמיד אוכל בבית.
מיכל: גל, את מתארת מאבק כוח של הילדה. יש שלושה מקומות בלבד בהם ילדים יכולים להוכיח שליטה על עצמם ועל הוריהם: הסוגרים, קרי פה, פיפי וקקי. בתך מראה לכם שהיא תאכל לא את מה שאתם רוצים אלא רק את מה שהיא רוצה. והיא מצליחה, כמובן, כי אי אפשר לגרום לילד לאכול. ואין רע בזה שהיא רוצה לשלוט, להיפך: יש בזה עוצמה של פעוטה ויש אפילו להעריך את זה, העניין הוא שאנחנו (בתהליך החינוך) רוצים למנוע ממנה לשלוט במקומות בהם היא מזיקה לעצמה ולכן הדרך היא הפחתת הלחץ בבית. עליכם להודיע לה שלא תדברו על זה יותר ותגישו לה לאכול והיא תאכל מה שהיא רוצה ומחליטה. אחרי כמה ימים כאלה שבהם היא תבין שאין יותר עניין סביב העניין, נושא השליטה יאבד מערכו וחשיבותו. בנוסף לזה, אני ממליצה לכם בחום לקבל הדרכה הורית לצורך העניין.
למה התינוק זז הרבה בלילה?
אי אפשר לגרום לילד לאכול. מיכל דליות | צילום:
אלדד רפאלי
לילך: הבן שלנו התחיל בשבועות האחרונים לזוז המון מתוך שינה ואף להתעורר מספר פעמים בבכי. התזוזות שלו הן זחילה מתוך שינה כך שהוא מגיע לראש המיטה, מתקדם ומתקדם עד שראשו ממש צמוד לראש המיטה. אני חוששת מכך היות וידוע כי ראש התינוק עדיין פתוח, וכן תוהה מדוע הוא עושה זאת. בנוסף, כפי שציינתי הוא מתעורר לפחות פעמיים בלילה בבכי ונרגע לאחר ליטופים או כשהוא על הידיים שלי או של בעלי. חשוב לי לציין שעברנו דירה לפני כחודש וחצי וקיימת גם מתיחות זוגית. האם הילד שלנו היקר מתעורר בגלל שתי סיבות אלה או שזה הגיל, או שיניים שצומחות לו, או כל דבר אחר?
מיכל: לילך, כמעט כל אחת מהסיבות שציינת יכולה להיות זו שגורמת לתינוקך לנוע: מעבר דירה, מתיחות בין ההורים, שיניים, קור, התפתחות פיזית ויכולות פיזיות חדשות – כל אלו הן סיבות לחוסר השקט שלו בלילה. לא ציינת את גילו של בנך, ומתוך השאלה אני מניחה שהוא בן כמה חודשים בלבד. נכון שעצמות הגולגולת עדיין לא סגורות ולכן יש את מגן הראש אשר מגן עליו. בגיל הזה, גיל כמה חודשים, אנחנו עסוקים בהרגעת ילד ובדרך להקנות לו בטחון ואהבה, ולכן אין, לדעתי, דברים נוספים שעלייך לעשות, אלא כפי שאת עושה כיום - מרגיעה אותו ומאפשרת לו להמשיך לישון.
