תעלומה במרתף בית הספר | דורון שנער, איורים: אורי גלבוע | הוצאת רימונים

ספרות בילוש לילדים הפכה לז'אנר פופולרי בשנים האחרונות, דבר מבורך בעיניי. הספר של דורון שנער לא דומה לשום ספר בלשות לילדים שקראתי - ויש בו קסם אחר לגמרי. תמר, נועם, איל ואורית מגלים במרתף בית הספר כלובים שבתוכם כלואים גורים קטנים. הגורים מטופלים היטב, מקבלים אוכל על ידי מישהו אלמוני, נוח להם והם לא סובלים כלל. אבל מה בעצם קורה פה? הילדים מחליטים לחקור את העניין ונמצאים בתוך תעלומה קצת מלחיצה, קצת מרגשת, מאוד מפתיעה, שמצריכה כוח של קבוצה, שיתוף פעולה, אחריות של כולם - כי בלי תוכנית מגובשת אי אפשר להצליח לפענח את הסיפור.

מרגע גילוי הכלובים במרתף מתחילה העלילה לרוץ בקצב מסחרר ויש בו עם תת-עלילות נוספות ומופלאות, שבהן משכיל שנער, בין היתר, לשלב ילדה חזקה עם סיפור מסתורי בעברה (תמר) - שנועם, בלבו, מחליט שיש לה כוחות נסתרים. היא אלופה בכדורגל ומצליחה לגבור על נבחרת בנים שלמה, אבל לא רק. תמר בחוכמתה וברוגע שלה מגיעה למסקנות נבונות, מרפאה בידיה ובליטופיה גור שכולם כבר חשבו שהוא מת, ועוד ועוד. נועם הוא החוליה המתוחכמת שבחבורה והסיפור מובא מפיו. צמד החמד, אורית ואיל, הם חברים עוד מימי הגן, צמודים כמו שני אחים, וגם להם מאפייני דמות נפלאים ומלאי הומור. והפתרון? בחיים לא אספר לכם. תקראו הכל בספר, כי זאת תעלומה שלא הייתם חולמים להמציא אותה.

שוטרים, פושעים, כלבים, מורים, הורים וילדים – ובסוף הספר הפתעה מצמררת. רוצו לקרוא אותו, ובבקשה תכתבו לסופר שיכתוב כבר את הספר הבא, כי אני לא מתאפקת ומתה לדעת מה יקרה בהמשך. הספר לא מנוקד, ומתאים לתלמידי כיתות ג' עד ו'.



בבתים שלנו - חינוך מיני בגובה העיניים | רן גבריאלי | הוצאת שתים

בעולם שלנו המושג "חינוך מיני" נשמע מיושן. הרי הילדים של היום מחוברים למסכים ויש להם גישה למקורות מידע אינסופיים בלחיצת כפתור. מה, הם לא יודעים איך באים תינוקות לעולם, מה זה מחזור ואיך לא נכנסים להריון?

ספרו של רן גבריאלי מערער את התפיסה הזאת עד היסוד, בדיוק כמו שהוא מערער את התפיסה של  "מהו חינוך מיני". כי חינוך מיני לתפיסתו אלו לא תשובות מתחסדות לשאלות שמתביישים לשאול, אלא תחום שמקיף כמעט כל מה שמטריד לא רק כל נער או נערה, אלא גם כל אישה או גבר: מין, מוסר, דימויי גוף, מגדר. וברמה הקונקרטית יותר: אופנה, שיער, אמצעי מניעה, מוזיקה. חינוך מיני על פי גבריאלי הוא לא העברת מסרים חד צדדיים אלא שיחה מתמשכת. ומה שמטלטל באמת בקריאת הספר הזה הוא שהוא מציב לנו ההורים מראה בלתי מחמיאה דרכה אנחנו רואים כמה הדחקנו, כמה התחמקנו, כמה נתנו לאינטרנט לעשות את העבודה שלנו. וגם - כמה אנחנו חיוניים, כמה המבט שלנו חשוב, וכמה לשיחה עם הילדים שלנו בגובה העיניים – אין תחליף.

"בבתים שלנו – חינוך מיני בגובה העיניים" לא דומה לשום ספר הדרכה או חינוך שיצא פה. הוא חדשני בגישה ובשפה, הוא כתוב גם בלשון נקבה, למשל, ויש בזה משהו מרענן ומדויק בספר שעוסק במין ובמגדר. לפעמים הוא בוטה, ולפעמים אפילו מרגש, ובעיקר הוא מעורר מחשבה, גם לגבי הילדים שלנו, גם לגבי עצמנו, ובעיקר לגבי העולם שבו אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו - לעומת זה שהם גדלים בו בפועל.

גבריאלי הוא כותב כריזמטי והספר נקרא בקלות ובעניין. זה לא מפתיע: יש לו הרצאה בטד שנקראת Why I stopped watching porn שזכתה ליותר מ-20 מיליון צפיות. וכמו שיעל ארד כותבת בהמלצה בגב הספר: "הספר הזה יגרום לכם להסמיק, להתבייש ולצחוק, ובייחוד – להתפתח במקצוע האוניברסלי הזה שלקחנו על עצמנו כעבודה לחיים – להיות אמא ואבא".

למי הספר מתאים: על פניו למתבגרים ולהורים, אבל אולי יש הורים שיעדיפו לקרוא לבד ולנהל שיחה עם הילדים על בסיס הספר. בכל מקרה לדעתי זה ספר חובה בכל בית שיש בו מתבגרים.

 

אוי, רפי... | איירה וכתבה: רחלי רוטנר | הוצאת הפועלים

כל הורה מכיר את השלב שבו הפעוט מחליט לאכול לבד, ותוך שניות מילד חמוד ונקי הוא ילד חמוד אך מטונף. כל הורה גם מכיר את השלב שבו הפעוט חוקר כל דבר שהוא מוצא בדרכו ובוחר לטעום ממנו. רוטנר לקחה את הסיטואציות היומיומיות והכל כך מוכרות והלכה איתן עד הסוף.

בתחילת הספר נפגוש את רפי החמוד שיושב יפה ואוכל גבינה לבנה עם מלפפון, ילד נקי ומנומס. הורים חלשי לב לא ירצו לדעת איך הוא נראה בעמוד 28 אחרי שזחל על הרצפה עם הגבינה, חיטט באף, מרח את הנזלת על הספה, נח בארגז החול של החתול, חיפש אוצרות בפח הזבל, שיחק בחצר עם תולעים וחזר הביתה רק כדי לרחוץ ידיים באסלת השירותים. אם זה מנחם אתכם אחרי האמבטיה הוא נכנס למיטה נקי, ולא, אני לא רוצה להרוס את הבדיחה בסוף אז אעצור כאן בתיאור בעלילה.

בכל מקרה, הילדים שלכם יצחקו ויתמוגגו ויכריחו אתכם להקריא להם את הספר שוב ושוב ושוב (ושוב) וגם אם העטיפה תזכיר לכם את הקלפים של "חבורת הזבל" שההורים שלנו כל כך שנאו, תזכרו כמה אושר הם גרמו לנו כילדים. לפעוטות מחונכים וגם לפעוטות פחות מחונכים, ולהוריהם.

 

אני ואחותי | רוז רובינס | הוצאת תכלת

בדרך כלל אני מתחילה לקרוא ספרים בגב העטיפה. אני אוהבת לדעת במה מדובר. הפעם התמונה הכל כך מתוקה בכריכה גרמה לי להתבלבל ולחרוג ממנהגי. כשסיימתי לקרוא את הספר המופלא הזה הייתה לי צמרמורת בכל הגוף. כוחה של הספרות נמדד בספרים כאלו. מסר שחודר ללב במעט מילים אבל עם הרבה אהבה ומשמעות.

אח חמוד ומתוק מספר על אחותו המתוקה לא פחות ועל היחסים ביניהם. יחסים מורכבים, כי לאט לאט מבינים שאחותו קצת שונה. למרות השוני ואף על פי שלא תמיד הוא מבין הכל, הוא מקבל את ההתנהגות שלה, אוהב אותה ומקבל אותה כמו שהיא. האחות לא מוצגת כחלשה. נכון שהיא לא יודעת לדבר, לא לומדת באותו בית הספר ולפעמים נמצאת בעולם משלה, אך גם לה יש חלק חשוב במערכת היחסים הזו, היא מצחיקה, היא חכמה ואוהבת את אחיה באותה מידה שהוא אוהב אותה.

ספר מרגש, מקסים וחשוב על אהבה בין אחים גם אם הם לא דומים. הסופרת והמאיירת רוז רובינס היא אחות לאוטיסט והצליחה להעביר את העוצמה של הקשר הזה בספר מיוחד מאוד. לקטנטנים, לגדולים ולמי שצריך.

 

לא רוצה לקום היום! | רות אורן, איורים: כרמל בן עמי | הוצאת הפועלים

רות אורן כבר מזמן הפכה לשם דבר כסופרת לפעוטות. "הפרה של סבא יפת", "אתי ספגטי", "רכבת טסה על פסים", "איפה הביצה" ועוד ספרים נהדרים, עשו אותה לסופרת אהובה מאוד על קטנטנים והוריהם.

"לא רוצה לקום היום" זהו ספרה החדש והמחורז על ילד שמסרב לקום בבוקר מהמיטה ועל אבא שלו שכל בוקר מחדש לא מתייאש ומנסה להעיר אותו באמצעות שיר שמח ומשעשע שהוא ממציא במיוחד עבורו. אתם בטח מתארים לעצמכם מה יקרה לילד ולאביו בשבת בבוקר.

האיורים של כרמל בן עמי מרעננים וצבעוניים כל כך, הם גורמים למילים של רות אורן לצאת מהדף ויוצרים חגיגה נוספת לצדן. יופי של בחירת מאיירת, יופי של חרוזים, יופי של ספר. לפעוטות ולהורים, אלו שקמים מהר ואלו שקצת פחות.