שמתי לב שמערכת הציפיות ההורית שונה לגמרי מתלמידי כתה א' בתקופה בה הייתי ילדה לבין מה שמצפים כיום. וזה לא רק עניין הציפיות, מסתבר שמדובר במכלול אחר לגמרי של דאגות שיש להורים. אם בתקופתי כולם רצו ילדים שלומדים כראוי, מחונכים ובעלי מוטיבציה להצלחה בלימודים, וזו הייתה האינדיקציה לגבי סיכוייו של הילד להצליח בחיים, נראה שיש נסיגה קלה בעניין או לפחות לצד זה, תקווה מאד גדולה שהילד גם יהיה מקובל חברתית ויצליח לרכוש חברים בקלות. כבר הוכח שאנשים שיוצרים קשרים חברתיים בקלות מסוגלים להצליח לא פחות מאנשים שצברו תארים באוניברסיטה.
אני לא הייתי ילדה חברותית במיוחד, כמעט ולא היו לי חברים בבית ספר יסודי, ועל פניו נראה שזה לא הדאיג אף אחד. היום, מורות מספרות שאם כבר ביום הראשון לכתה א' נדמה כי הילד היה במשך שתי דקות לבד בהפסקה, ההורים נכנסים ללחץ וחרדה ומנסים לדבר עם המורה על מנת שזו תנסה למצוא פתרון לבעיה. אין לי מושג אם זה נובע מחוויות ילדותם של ההורים בבית ספר או מהעובדה שהיום אנחנו כהורים נותנים דגש גדול יותר על אושרם של הילדים ומגדלים את ילדינו עטופים בצמר גפן, אבל כנראה עוד משהו השתנה בין אז להיום והוא גורם להורים לחוסר שקט תמידי.
הורים רבים שואלים את עצמם: איך אני יכול לעזור לילד שלי להיות יותר חברותי? איך אני יכול לעזור לילד שלי למצוא חברים? מסתבר שהתשובות לא פשוטות אבל בהחלט קיימות.
בספר "נולד להיות חברותי" של הד"ר עדה בקר, היא כותבת על השגיאה הראשונה של אנשים רבים כאשר היא שואלת אותם בהרצאות שלה 'מתי לדעתכם ילדים מתחילים להיות חברותיים?' ומה אתם חושבים? גיל שלוש? גיל שנתיים? שנה? שלושה חודשים? מסתבר שהתשובה הנכונה היא: מלידה!
כל תינוק יוצא לאוויר העולם מצויד בערכה ראשונה של יכולות חברתיות המסייעות לו להתחבר לבני אדם אחרים. בתחילת דרכו בעולם, יכולות אלו משמשות אותו ליצור קשר עם המבוגרים המטפלים בו, בהמשך חייו הן ישרתו אותו ביחסים החברתיים עם ילדים אחרים. עוד טוענת ד"ר בקר שכל חיינו סיפרו לנו שילדים רוכשים את היכולות החברתיות בטבעיות, מנסים וטועים, תועים ותוהים עד שהם לומדים, אבל מתברר שבעידן המסכים, ילדים זקוקים להכוונה ולהדרכה בתחום החברתי אולי אף יותר מאשר בתחומי התפתחות אחרים. אגב, ההוכחה לכך היא התבוננות בסביבה.
לפעמים אני מלווה את הבן שלי בבוקר ורואה ילדים שהולכים ברגל לבית הספר מרוכזים מאד בטלפון הנייד שלהם ולא מרימים את הראש ממנו, גם תינוקות בעגלה כבר לא מרימים כמו תמיד את הראש ומביטים על העולם מאחר ויש להם ביד מכשיר סלולרי והם צופים בו בסרטונים. באירועים משפחתיים רבים ניתן לראות שישה או שבעה אנשים בוגרים יושבים יחד בחדר ולא משוחחים בניהם אלא מרוכזים במסכים. אנחנו מניחים שאם נגדל את הילדים שלנו באהבה ובתשומת לב הם ינהגו כך ביחסיהם עם ילדים אחרים אבל מסתבר שכיום לא מספיק לשמש דוגמה אישית.
אגב, אני מגדלת ילד על הספקטרום האוטיסטי, עד גיל שנתיים וחצי לא שמתי לב לסימנים שהיו אמורים להזהיר אותי שמשהו בהתפתחות שלו אינו תקין. גם בטיפת חלב לא נאמר לי שמשהו אינו כשורה. אני חושבת שבשנה הראשונה לחייו של התינוק ההורים מרוכזים יותר בסיפוק הצרכים המידיים של התינוק: אוכל, צרכים, ניקיון ולא תמיד יודעים שאפשר להתחיל לטפח ולבדוק גם את הצד החברותי של התינוק. הבן שלי (אוטיסט בתפקוד גבוה) התחיל לקבל כלים להתנהלות חברתית נכונה מגיל שנתיים וחצי. לקראת כתה א' הוחלט להשאיר אותו שנה נוספת בגן על מנת שימשיך לצבור ניסיון בסיטואציות חברתיות בסביבה תומכת וקטנה לפני המעבר לבית הספר. כשאני רואה את היכולות החברתיות הגבוהות שלו לעומת ילדים לא אוטיסטים שלא קבלו הסברים ודגשים, אני מבינה עד כמה הנושא חשוב.
מגוון רחב של פעילויות אותן ניתן לבצע עם התינוק
השבוע יצא לאור ספרה של ד"ר עדה בקר שהוא מדריך קצר ומאוד מעניין המיועד להורים לתינוקות שרוצים ללמוד ולהבין את היכולות החברתיות של התינוק שלהם, מה עוד הוא יודע לעשות חוץ מלישון ולאכול. מסתבר שכבר בגיל שנה תינוק יכול להיות שותף חברתי פעיל. הספר שופע עובדות מעניינות על תינוקות, (למשל על מחקר פורץ דרך שנעשה במחלקת היולדות בבית החולים שערי צדק בירושלים שם הוכח שתינוקות מתחילים ליצור קשר עין כבר מיד לאחר הלידה, שתינוקות מבחינים בקול של אמם גם שעתיים לאחר הלידה, ושכבר בגיל שבועיים תינוקות יכולים לזהות את הריח של אמם), אבל גם בעצות והסברים כיצד ניתן לפתוח את היצר החברתי אצל תינוקות מיום הלידה וכיצד ניתן לבדוק התפתחות תקינה של התינוק בתחום הזה.
הערכים והחוויות שתינוק סופג בשנת החיים הראשונה שלו מתחילים לעצב את אישיותו החברתית. הספר מציע מגוון רחב של פעילויות אותן ניתן לבצע עם התינוק. מסתבר שיש משחקים חברתיים שניתן לבצע יחדיו כבר בגיל חודשיים. הספר מחולק לפרקים, תחילה לפי גיל התינוק ולאחר מכן על פי המעברים בחייו, וכתוב בשפה פשוטה וקלה ולכן נוח ונעים לעיין בו וללמוד ממנו. להורים לילדים גדולים יותר, עד לגיל סיום בית הספר היסודי, קיים המדריך שכתבה ד"ר עדה בקר ויצא לאור לפני כשנתיים "לגדל ילד חברותי".
ההתפתחות החברתית אצל תינוקות וילדים הינה תהליך מרתק שנראה לנו טבעי, אבל מסתבר שלא תמיד כך הם פני הדברים. הורים יכולים לעזור לילדיהם לפתח מיומנות חברתית וכדאי להתחיל בזה מוקדם ככל האפשר. ככל הנראה זו אחת המתנות הטובות ביותר שהורה יכול להעניק לילד שלו.
״נולד להיות חברותי - מדריך להורי תינוקות״, ״לגדל ילד חברותי״, ״עם מי שיחקת בגן היום? עולמם החברתי של ילדים בגיל הרך״ - מאת ד"ר עדה בקר.