הרבה פעמים לתחושות ולחוויות שלנו יש השפעה גדולה על הילדים שלנו, כי בכל אחד מאיתנו קיים הילד הפנימי שהיינו פעם ופתאום לקראת מעבר הגדול הילד הזה שבנו מתעורר, מתמודד ומתנהל בהתאם לחוויות שהיו לו מפעם, למרות שהן בכלל לא קשורות לילד שלנו. אז רגע לפני שהחוויה שלנו "תידחף" בלי שנשים לב, חשוב שנהיה מודעים לכך ונעשה הפרדה, בין ההתרגשות והחששות שלנו לבין התחושות שמביאים הילדים שלנו – כי רק ככה נוכל להיות קשובים ופנויים לצרכים שלהם.
את כיתה א' התחלתי בניו יורק, סך הכל נשמע דיי מדליק נכון? האמת שגם לי זה היה נשמע די מגניב, כי אמריקה של שנות השמונים גם לילדה בת שש נשמעה כמו הרפתקאה גדולה, ומה שזכור לי מאותו היום הראשון זה אכן הגודל – הגודל העצום של הבית ספר שהיה נראה לי כמו כל העיר כפר סבא, המון ילדים בכניסה, שפה זרה שאני לא מכירה אף לא מילה ואיך בכלל נראית המורה? לשמחתי, הייתי "מצויידת" באחי הגדול מצד אחד, ובחברה שהכרתי כמה ימים לפני כן מהצד השני ובדמעות – שלי ושל אמא שלי בפרידה, מאותה התרגשות וחשש. נפרדנו בשער כשאני הולכת לכיוון המורה שמחכה לכל ילדי הכיתה ואמא שאט אט מתרחקת, יודעת שהיא רשמה אותי למקום בטוח ועם הידיעה והאמונה שאני אהיה בסדר.
כשהבן הגדול שלי עלה לכיתה א', הציפו אותי אותן תחושות: הוא כזה קטן ובית הספר כזה גדול, ואיך הוא ימצא את המזכירות, את שירותים או את הספרייה. האם יידע לחזור מהמגרש לכיתה? חוסר האונים שחשתי באותם ימים ראשונים שהיו לי בחוויה שלי, החלו לבצבץ אך המודעות עזרה לי לעצור אותן מלדחוף אותם לחוויה שלו ולהקפיד להתרכז בצרכים שהוא מביא עמו.
אז חוץ מאותה מודעות והפרדה איך ניתן לעזור לילדים לצלוח את המעבר בתקופה לא ברורה:
- תחושה מוכרת
מפגשי חברים - כדאי לקבוע בשבוע האחרון של החופש מפגש עם חבר או שניים שאיתם הוא עולה לכיתה ובהמשך לנסות להציע לו לקבוע עם ילדים חדשים מהכיתה. במידה והוא לא עולה עם ילד מוכר מומלץ לבקש מהמורה טלפון או שניים או בקבוצת פייסבוק/ווטסאפ השכונתית וליזום מפגש.
ביקורים – לטייל באיזור בית הספר גם אם הוא סגור, להתיידד עם שהסביבה והמרחב שיהיה לו מוכר יותר. בנוסף, תחזרו מדי פעם על שם המורה, כדי שיתחיל להתרגל ולהתחבר לשם שלה – זה כנראה לא יהיה "מיסיס אקרמן", שבזמנו נורא הצחיק את אחי והוא לא הפסיק להגיד את שמה, כי מי קורא למורה "גברת" ובשם משפחתה? - שיח רגשי
נסו לברר איתו ממה הוא מתרגש וממה הוא חושש. תנו לו תחושה שאתם מבינים את תחושתו, מכך שהוא באמת לא יודע הרבה ממה שהולכת להיות שגרת יומו החדשה בבית הספר ושגם אתם חשתם התרגשות וחשש ביום הראשון שלכם ואפילו, כגדולים אתם מתרגשים מאד לפני היום הראשון בעבודה חדשה. נסו לעודד אותו לשאול עוד שאלות כדי שירגיש יותר בהירות לקראת מה שהולך להיות. שתפו אותו במה שאתם אהבתם בבית ספר ובכך שגם לכם לקח קצת זמן להתרגל, להכיר את החוקים, את הילדים ואת המורה או בכלל לאהוב את ההפסקה. אפשר גם להיעזר בספרים שעוסקים בנושא, להקריא לו ולפתח שאלות סביב הסיטואציות שעולות והתמונות. - שקפו לו את הכוחות שלו
חשוב שיכיר מקרוב את הכוחות שלו כי בזכותם הוא יוכל לצלוח אתגרים. לכן, חשוב שתהיה בו האמונה שהוא יכול- תמצאו את הרגעים הקטנים שבהם אתם רואים את אותן יכולות שהוא יזדקק להן בלימודים, תאירו לו באור גדול כשהוא פועל - באופן עצמאי ואחראי, או שאינו מוותר ומנסה שוב, שיש לו זיכרון ממש טוב כמו במשחק הזיכרון, ושיש לו יכולת ריכוז כמו ב"ארבע בשורה", וסבלנות כמו שהוא חיכה בתור לגלידה, ותזכירו לו כמה שהוא עזר לכם להכין את הארוחה. כי כשהוא יחוש שהוא מצוייד בתכונות האלו, הן תהינה איתו ברגעים הקשים - כשלא יבחרו בו, כשהשיעור ירגיש לו ארוך נורא, או כשלא יצליח לו בתרגיל – אז תכונות אלה יצוצו והוא יידע להתגבר על הקושי ולהמשיך לנסות שוב. - ארגון ובחירת הילקוט
מומלץ להרגיל אותו ממש מהתחלה לארגן את הילקוט ביום שלפני: בהתחלה, נסדר יחד איתו אך לא נארגן בשבילו - גם כדי שהוא יידע בדיוק מה יש לו בפנים והיכן כל דבר וכשיגיע לכיתה ויידרש לשלוף ציוד, יידע מה יש לו והיכן. וגם, כדי שיתרגל איתנו את הפעולה ולאחר תקופה קלה נשחרר ונעביר לו את האחריות המלאה. בנוסף, מומלץ ללכת יחד לבחור את הציוד, כולל תיק קלמר, ותכולתם כדי שירגיש שיש לו אפשרות בחירה ושליטה במצב ואף ירגיש יותר מעורב ונלהב. - שיתוף פעולה עם המערכת
לקראת המעבר, בדרך כלל הבית ספר מבקש מההורים למלא קצת פרטים על הילד, ככל שנוכל לתאר ולפרט את החוזקות וגם את הקשיים נוכל לעזור לילדינו – והם יוכלו לעזור גם לו. בנוסף, מומלץ לשדר לילד שאנחנו סומכים על בית הספר והמורה, כי אם יקבל מאיתנו מסרים סותרים, הוא עלול לחוש שאינו נמצא במקום בטוח וכך אף יתערער בטחונו. - וודאות ופרידה ביום הראשון
מומלץ לשתף ולהסביר לילד את הכללים והמידע שאנחנו יודעים, אם יש לנו שאלות מומלץ לברר לפני כן, כדי שנוכל לעשות את התיווך בביטחון. בנוסף, כדאי לתאם עם שכן, או חבר, להיפגש לפני הכניסה לבית הספר, כדי שיהיו לו פנים מוכרות ושיוכלו ללוותו לכיתה ובעצם יהוו לו עוגן עד לכניסתה של המורה. - והכי הכי חשוב
שיחוש מאיתנו הרבה חום, תמיכה ובטחון, שאנחנו סומכים עליו ולצד כל הפרפרים בבטן גם אם ייקח קצת זמן אנחנו יודעים שהוא יסתדר והוא יודע שאנחנו שם לצדו בקצב שלו. תזכרו שהילד שלכם כבר צלח מספר מעברים, נזכיר לו גם, כדי שהוא יידע זאת על עצמו שהוא ילד שיכול – שיש לו כל מה שצריך בתיק הגדול שעל הגב וגם בתוך הלב.
הכותבת היא ארבל שרייבמן מדריכת הורים, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך