מגיל צעיר כל ילד מקבל חדר לבד, החדר הזה מתמלא בגאדג'טים, מחשב ומקרר קטן, והופך להיות המבצר הפרטי שלו, אז איזו סיבה יש לו לצאת משם ולמה בכלל לטרוח שהחדר יישאר מסודר? "ההתבגרות היא תחנת מעבר בין הילדות לבגרות כאשר המשימה של המתבגר היא לגבש זהות עצמאית ונפרדת מההורים. בתהליך הזה באופן טבעי המתבגרים צריכים לבעוט בהרגלים, במוסכמות ובערכים, ולנסות דברים חדשים בשביל להמציא את עצמם מחדש, אגב, כשהתהליך תקין הם ממציאים את עצמם אבל נשארים קרוב להורים. במשפחות שבהן ההורים פדנטים, נראה את החדרים הכי מבודרקים שיש", אומרת שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכה, ממייסדי עמותת פורום אמפטיה לטיפול הורי.

ההורים עובדים קשה ובסוף נשברים

לדברי צונץ, הטרנד העכשווי של ההורות הוא הורים שעובדים קשה מחוץ ובתוך הבית ורוצים להספיק הכול. כשמגיעים הביתה בשעות הערב, הילדים במסכים, קוראים להם לארוחת ערב ובמקרה הפחות טוב דוחפים אוכל ליד המסך. "הילדים מתרגלים להיות נסיכים, הכול קורה לפני שהם בכלל מדמיינים וכל הזמן מרצים אותם. הם לא יודעים לשאת תסכול ולתת יד לחבורה ולמאמץ המשפחתי, אין חינוך לערבות הדדית. הילדים לא מבינים כמה קשה עבדנו ואז מגיעים לשולחן ויש להם גם טענות: "איכס אני לא אוהב את האוכל הזה". ישנה חוסר הערכה, אבל איך הם יעריכו אם לא ניתן להם הזדמנות וחינוך להרגלים של חיים בתוך חברה, הרגל של נתינה וקבלה, אכפתיות כלפי הזולת, כל הערכים הללו נספגים מגיל צעיר. הורים מוותרים על עצמם מהר מדי, עובדים כמו חמורים, ובסוף נשברים אבל אפשר גם לעבוד פחות, לפחות בבית".  

טיפ: "תראו להם את המחזוריות שקיימת, כמו לדוגמא עם הכביסה: מה קורה מהרגע שהילד זורק את הבגדים במקלחת, או על רצפת החדר, ועד שאותו בגד מגיע להיות נקי ומקופל בארון שלו. אותו דבר לגבי המזון, וודאי לילדים בררניים וסרבני אוכל: כל התהליך מהרגע שקונים את המצרכים בסופר ועד שהם מוגשים על הצלחת שלהם".

אל תוותרו על הקשר והתקשורת איתם

מתבגר יכול להיות דבר מפחיד. פקעת הורמונים חסרת רסן, שמשתלחת בכל מי שנמצא סביבה. אבל צריך לזכור, שמתחת לקול שהפך להיות רועם, לטריקות הדלת, ולזעם הנעורים מסתתר ילד או או ילדה קטנה, שזקוקה להורים שלה. "הרבה פעמים הורים בכלל לא נכנסים לחדר, דופקים בדלת, מהססים, הולכים על קצות האצבעות ופעם בכמה זמן נזכרים שזה הבית שלהם וזה הילד שלהם, ומה פתאום הגן חיות הזה בחדר שלך..ואז הם נעים לקצה השני. מרוב שהמתבגרים התרגלו שחדרם מבצרים הם מתייחסים להורה כמו גוף זר שצריך לדחות אותו", אומרת צונץ, "צריך לשים לב אם נוצרה כרוניקה של ייאוש שבה כל מגע יכול להוביל לפיצוץ, ואז נהיית הפרדה בין ממלכת המתבגר לכל שאר הבית. שני הצדדים רוצים וצריכים קשר, וזה אומר שיש לשמור עליו באופן יומיומי - מחוץ לחדר ובתוכו".

טיפ: "לא משנה כמה מבולגן, כנסו לחדר, תסתכלו מה יש בו, שבו על המיטה, ושוחחו איתם למה חשוב שיהיה סדר וניקיון במרחב שבו אנו חיים, השיחה הזו יכולה להיעשות גם בזמן שעושים משהו כייפי עם המתבגר, חשוב לעשות תיאום ציפיות, מה זה אומר חדר מבולגן או מסודר, ואולי להתפשר על משהו באמצע, מבחינת רמת סידור וניקיון החדר, שיהיה דיאלוג משמעותי, תקשיבו מה יש להם להגיד בנושא, והם כמובן יכולים להגיד שזה החדר שלהם ונוח להם שהוא מבולגן, אפשר להקשיב ואח"כ תביאו את הזווית שלכם ואת מה שבאמת חשוב לכם: "הבנתי אבל אני רוצה להגיד שבתוך הבית שלי זה יותר מדי לי, אצלי בבית לא אוכלים בחדרים". בלי לאבד שליטה, ילדים בסוף עושים כשמרגישים שאכפת לנו, וזו לא סתם אג'נדה שהם אמורים לעמוד בה, ובעיקר תפגינו אמונה שאתם סומכים עליהם שהם יסדרו וינקו". 

תשתפו אותם במשימות הבית

הילדים גדלים ואיתן מתרחבות המשימות: כביסות, נקיונות, בישולים. אך מה עושים כשכל מה שהם יודעים זה להתנהג כמו פרזיטים? מסתבר שיש תקווה והמצב הפיך. באותה מידה הם יכולים ללמוד שלא להיות כאלה, אך התהליך הזה יהיה הדרגתי וידרוש שיח. "אין שום הגיון בזה שאחרי שההורים חוזרים לדוגמא מבילוי עם הילדים בחוץ, הילדים ישבו על הספה מול המסך וההורים יגמרו את עצמם בעוד משימה".

טיפ: "שבו איתם, תיהנו גם אתם, שתו קפה ותתנו לכל אחד מהם משימה כדי להכין את ארוחת הערב: אחד יחתוך סלט, השני יערוך שולחן. הם ילמדו לעשות בעצמם אם אתם תסמכו עליהם ותעניקו להם תחושת ביטחון".  

זכרו את חוק ה-4-5 ימים

ההורים טוענים לא פעם שהילדים כבר לא קוראים, אבל האמת היא שההורים עצמם כבר לא ממש קוראים, וגם הם בעצמם לא מניחים לטלפון. "גם אם יש תקופה שהילדים לא קוראים אם הם ממשיכים לראות שאנחנו עדיין נכנסים עם ספר למיטה, ועדיין קוראים, הם יחזרו לזה. על אותו משקל עם סידור החדרים – נחישות ועקביות זה שם המשחק. צריך להיות נחושים שסידור החדר יעבור אליהם, אבל כדי שזה יקרה, ההורים זקוקים לסבלנות כדי ללמד אותם, והסבלנות הזו משתלמת".

טיפ: "הסטטיסטיקה אומרת שאם נהיה עקביים במשך 4-5 ימים 80% אחוז מהילדים יבינו את הכלל החדש בבית, בין אם זו שעת שינה או אי השארת דברים על הרצפה. זה יקרה כל עוד ההורים עקביים, סובלניים, ולא מאבדים שליטה. אני ניסיתי ואני יודעת שזה עובד".

גם המתבגר הכי פרוע עם החדר הכי מבולגן צריך חיוך ומילה טובה

כהורים אפשר להיגרר בקלות לביקורת ולשיפוטיות, אבל כדאי מאוד לעצור צעד אחד לפני. "גם המתבגרים הכי פרועים עם החדר הכי מבולגן, צריכים להרגיש אהובים", אומרת צונץ, "אחרת הם יתרחקו עוד יותר מהמשפחה ויחפשו תרבות אחרת שתאמץ אותם. כשהבת שלי עשתה שביתה ולא צחצחה שיניים, הסתכלתי עליה באהבה ואמרתי לה אני לא פגשתי אף נסיכה עם שיניים שחורות ומאז היא הפסיקה".

טיפ: "אם אתה בקשר ומכיר את הילד ויודע מה ידבר אליו, זה מה שיעבוד. ילד שחשוב לו שחברים יבואו להתארח אצלו, ההורים צריכים לגרום לו להבין שאם החדר יהיה מאורגן, יהיה להם נעים לשבת בו ולו יהיה נעים לארח אותם".

למידה בשלבים: איתי, לידי, בלעדיי

צונץ מספרת שאחד מילדיה שאל אותה פעם "בשביל מה אני צריך לדעת לקפל גרביים"? "עניתי לו שקודם חשוב שיהיו לו את כל האופציות, ויידע לעשות הכול לבד. אבל זה דורש מאיתנו ההורים לצאת מהתמונה בצורה הדרגתית. תהליך החינוך צריך להיות בשלבים: איתי, לידי, בלעדיי. כשהם קטנים אנו עושים משימות יחד איתם – אני אעזור לה לקפל כביסה, גם ילד בן שנתיים יכול להוציא כלים מהמדיח ולסדר את המיטה שלו או את הצעצועים. בשלב הבא לידי - אני עומדת בצד ורואה איך הוא עושה את המשימה, ובשלב הבא זה אמור להיות בלעדיי - אני אביא כביסה והיא תקפל".

שרון צונץ (צילום: אלה סברדלוב)
צילום: אלה סברדלוב

סל כביסה, סלסלות, פח אשפה - עוד כמה טיפים שיעזרו לכם להכניס קצת סדר בבלגן של המתבגרים

"פסיכולוג קנדי בשם ג'ורדן פיטרסון מדבר על הקשר בין אסתטיקה לבריאות הנפש ומדבר על כך שכאשר אנשים שהיו במצב אקוטי שהו בסביבה אסתטית, זה שינה את התדר שלהם במוח.  התפיסה היא הוליסטית, הטיפול בסדר הפנימי – בתוך הארון לדוגמא – משנה גם את הנראות החיצונית ומייצר הרמוניה. הצורך שלנו ביופי ובסדר, הוא כמו הצורך לאכול. בשלבים ההורמונליים של גיל ההתבגרות, כפי שכל המערכת ההורמונלית יוצאת מהסדר שלה, יש לזה גם ביטוי חיצוני", אומרת איריס בן אריה, סטייליסטית ומסדרת בתים, בעלת המותג "-IRIS FIXסדר עם מעוף". אז מה בכל זאת אפשר לעשות בחדר כדי שיהיה גם למתבגר נעים לחיות בו?  הנה 8 צעדים: 

  1. ספרים רק בהשאלה: זה גם הרבה יותר חסכוני לא לקנות ספרים. בכל רשות מקומית אפשר להירשם לספרייה במחיר מסובסד או ללא עלות, ולהימנע מלרכוש ספרים שיהיו עוד חפץ שצריך לטפל בו ושצובר אבק. זה גם יגרום להם לקפוץ מדי פעם לספרייה כדי להחליף ספר. כמובן, במידה והם שייכים לאוכלוסיית המתבגרים שעדיין קוראים ספרים.
  2. סל כביסה לא רק בחדר הכביסה – בן אריה מציעה לשים סלסלה גדולה בחדר עבור כביסה מלוכלכת, וכמובן לאמן אותם לזרוק את הבגדים המלוכלכים ישר לסל הכביסה.
  3. ארונית לנעליים – כדי למנוע את שיירת הנעליים או הפיזור שלהם בכל פינה בחדר, מומלץ שתהיה ארונית מיוחדת לנעליים בכניסה לבית בעיקר כשמדובר בבית מספיק גדול, ללמד אותם לחלוץ את הנעליים עם הכניסה לבית, כדי שלא יצטברו נעליים בחדר.
  4. תיקים משאירים בכניסה – התמונה המפורסמת של התיק הזרוק בחדר על הרצפה יכולה להיחסך מכם אם יהיה קולב בכניסה לבית שמיועד לתליית תיקי בית ספר או ספורט, גם כאן על מנת שלא יגיעו לחדר של המתבגר ולא ימצאו את מקומם.   
  5. סלסלות בתוך הארון - מגירות עוזרות בקטלוג ובסדר, אבל בארון הבגדים יש לא מעט מדפים. בן אריה מדגישה שאם בכל מדף יהיו סלסלות כשבכל אחת מהן שלט של מה הסלסלה הזו מכילה ובתוכה יהיו הבגדים או התחתונים או הגרביים, גם אם יהיו זרוקים ולא מקופלים, על פניו הארון ייראה יחסית מסודר.
  6. פח אשפה - שתמיד יהיה פח אשפה בחדר, כדי שלא יגיד שלא היה לו כוח לזרוק משהו מחוץ לחדר.
  7. אל תפחדו לדבר על זה – בדיוק כפי שמדברים על פוליטיקה או על נסיעה לחו"ל סביב השולחן, כך צריך לדבר על הסדר, הניקיון וההיגיינה, הנושא הזה צריך להיות מדובר. "אני מדברת על זה כל הזמן עם בן ה-10 שלי, ומלמדת אותו לדוגמא לא לחבר כעס לפעולה של זריקה. צריך לשנות את ההרגלים לאט לאט ואצל כל ילד אפשר למצוא משהו שאפשר לעבוד דרכו".
  8. תחזירו את השליטה לידיים שלכם – "אנחנו עבדים של הרכוש שצברנו, עוד עציץ ועוד חומרי יצירה, ואז נוצרת הזנחה. יש כל כך הרבה דברים שאין לנו שליטה עליהם, אבל בחפצים אנחנו שולטים, ולא הם בנו, תפיסה כזו יכולה לעשות לנו הרבה סדר, גם בראש וגם במרחב החיצוני, ולסייע לנו להיפטר מכל ההיסטוריה המעיקה שיש בבית ובחדרים".