בריונות והקטנות בבתי הספר, הן לא דבר חדש, ואנחנו יודעים שילדים יכולים להיות מאוד פוגעים, אולם כשענהאל שמואלי גילתה כי בני כיתתה של ביתה בת ה-8 העליבו אותה וקראו לה בשמות, היא בחרה להתמודד עם זה בצורה מעוררת השראה ואף שיתפה על כך בפוסט.
"זו לא פעם ראשונה שזה קורה, בגלל זה כתבתי את הפוסט", היא מספרת, "היא חזרה הביתה בוכה, וזה גמר לי את הצורה בצורה שלא הצלחתי לתפקד. ניסיתי לשאול אותה מה קרה ואז היא סיפרה שילדים בבית הספר צחקו עליה וקראו לה 'משקפופרית ומכוערת'. מעבר לעובדה שהיא ילדה יפיפיה, ידעתי שזה לא יעזור להגיד לה שהיא יפה ושהם לא התכוונו, זה אולי היה נותן לה פלסטר באותו רגע, אבל לא באמת היה כלי בשבילה למלא את עצמה, להאמין בעצמה ולאהוב את עצמה".
"הבנתי שזה יכול לחזור על עצמו בצורה כזו או אחרת, עוד כמה ימים, ושזה לא באמת יעזור לטווח הרחוק. לקחתי מראה ושמתי מול הפרצוף שלה, הייתי עם דמעות בעיניים ושאלתי אותה מה היא רואה במראה? ביקשתי ממנה שתגיד שלושה דברים יפים שמיוחדים רק לה ושהיא הכי טובה בהם. זה לא היה פשוט, היא בהתחלה היה קשה לה למצוא אבל היא שיתפה פעולה ואמרה - 'אני רקדנית, אני חכמה ויש לי לב זהב'. בשלב הזה שאלתי אותה - 'אור, המשקפיים יכולים לשנות את זה?', והיא אמרה 'לא' ונקרעה מצחוק. הרגשתי שהיא רואה את הטוב בעצמה ושזה לא משנה מה אחרים יראו בה".
"במקום לתת לה את הפתרון ולעבור בעצמי את התהליך, או לדבר עם המחנכת וההורים - ידעתי שבסוף הבת שלי תסגור את הדלת בחדר והיא תצטרך לעבור את זה עם עצמה. אין לזה סוף. לי יש את האחריות על החינוך של הבת שלי, לחזק אותה לעמוד מולם בפעם הבאה או לדאוג שזה לא ייגע בה לעומק. אנחנו בני אדם, כולנו נפגעים מהערות, אבל צריך לדעת לא להכניס את זה פנימה".