כמה פעמים יצא לנו לשאול את הילדים שלנו את השאלה הנצחית "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?", כמה פעמים נשאלנו אותה בעצמינו? בעבר, התשובות נעו על הציר שבין פנטזיה כמו "שחקן כדורגל כמו מראדונה" או "זמרת מפורסמת" לבין השאיפה להיות עורכת דין או רופא.
לילדים של היום יש תשובות יותר מתוחכמות, והטווח נע בין מפתח אפליקציות או יוטיוברית, ועד למהנדסת מחשבים. המשותף לכל התשובות הוא שהילדים ובני הנוער משיבים אותן מתוך החיבור שבין העולם הפנימי שלהם לעולם החיצוני, שמושפע מהסביבה הקרובה, מהרשתות החברתיות ומהתקשורת.
65% מהילדים בחברה הערבית מתחת לקו העוני
אם חלומות של ילד עשויים מהחומרים אליהם הוא נחשף ובהם מתנסה, נקודת הפתיחה של ילדים וילדות בחברה הערבית נמוכה משמעותית, וכך, בהשוואה, גם שאיפותיהם צנועות יותר. כדי לענות על כך, צריך להכיר את סביבת החיים של ילדים בחברה הערבית, שהינם מיעוט בחברה הכללית-יהודית וסובלים ממדיניות מפלה במשך עשרות שנים, מהיעדר שירותים כמעט בכל תחום ובעיקר שירותי חינוך, רווחה ובריאות, כאשר 65% מהם נמצאים מתחת לקו העוני.
לכל אלה, מצטרפת העובדה שהחינוך בחברה הערבית, ששייך לזרם הממלכתי במשרד החינוך, מפגר טכנולוגית שנות אור מהחינוך הממלכתי היהודי. צורמת במיוחד העובדה שבתיכונים הערבים כמעט ולא קיימות מגמות טכנולוגיות, תשתית אינטרנט ומחשוב ברמה נאותה, ולמורים ערבים חסרות הכשרות בנושא למידה בסביבה ממוחשבת ועוד. כמו כן, תלמידים ערביים לא מתחנכים לחשיבה ביקורתית או לחשיבה יזמית מסיבות שונות, ביניהן פוליטיות. בשל כך, הפערים בין בני הנוער היהודיים לאלו הערביים הם משמעותיים, ולראייה - שיעור הזכאים היהודים לתעודת בגרות מדעית-טכנולוגית, גדול יותר ועומד על 11.7%, לעומת 7.8% בחברה הערבית.
אי אפשר להתעלם גם מכך שאפשרויות התעסוקה של צעירים בחברה הערבית מוגבלות, מצב המנציח את אי השתלבותם ואת המשכם של העוני והפערים כשהמפתח לצמצומם נעוץ בתעסוקה איכותית.
תעשיית ההייטק כמנוע צמיחה ומנוף למוביליות חברתית וכלכלית
אם נשאל בכירים בתעשיית ההייטק מהו כרטיס הכניסה לתעשייה הכי מתקדמת היום בעולם, נקבל תשובות כמעט זהות - לימוד מקצוע מדעי טכנולוגי, אנגלית ברמה גבוהה, עבודה בסביבה ממוחשבת, כישורי עבודה בצוות, ניהול זמן ומשימות, היכולת לפתור בעיות וכדומה.
כאמור, בכל הפרמטרים הללו סובלים התלמידים הערביים מחוסרים ופערים. היכולת לעבוד בסביבה ממוחשבת למשל (המומחים מכנים זאת אוריינות דיגיטלית) מצויה בפער ניכר בין התלמידים היהודים לערבים. דו"ח ה-OECD משנת 2015 ציין את הפערים בתשתיות הדיגיטליות, בנגישות לאינטרנט וציוד קצה ממוחשב. נתוני הלמ"ס משנת 2018 מציינים כי רק ל-60% ממשקי הבית בחברה הערבית יש חיבור לאינטרנט לעומת למעלה מ-80% ממשקי הבית היהודים.
המרכיבים "הסודיים" להשתלבות ערבים בתעשיית ההייטק
בנוסף לפערי חינוך ותשתית אנו מזהים שני פערים נוספים אצל הילדים הערבים: האחד - דמויות לחיקוי והשני - כישורי מעטפת הקרויים גם כישורים "רכים". בחברה הערבית נתפסים מקצועות הרפואה, הכימיה, הביולוגיה ואפילו ההוראה, כמכובדים ויוקרתיים ולשם מפנים ההורים והמורים את התלמידים המצטיינים ובעלי הפוטנציאל. גם הנוף הניבט לעיני ילדים ערבים, בקצה הכפר או העיר בה הם מתגוררים, אינו כולל מתחם של תעשיה מתקדמת או שלטים עם שמות של חברות הייטק, סטארט-אפ או יוניקורן.
אז מה הסיכוי שילדה או ילד ערביים ייחשפו למודלים לחיקוי הזוכים לאותה הערכה, העובדים בהייטק? למשל מהנדס או מהנדסת תוכנה, חומרה או אנשי מחשבים, יזמים שהקימו סטארט-אפ. כדי שהם יוכלו לחלום ולהגשים, הם צריכים להיחשף, להכיר, להתרשם, לרצות ולהתנסות.
ומה הסיכוי שילדה ערבייה תחלום להיות מהנדסת תוכנה בעקבות ספר ילדים שהקריאו לה בשפתה? הסיפור של הילדה נוראן ג'יוסי בת ה-16 שנחשפה במקרה לספר הילדים "כדור הבדולח של סופי" שכתבה חברת ההייטק אינקרדיבילד, המספר על ילדה החולמת להיות מהנדסת בהייטק, והחליטה לתרגם את הספר לערבית כדי להקריא אותו לאחיותיה הצעירות ממנה, חייב להיות סיפורה של כל ילדה ערבייה, וזה יקרה רק אם המדינה תקדם חינוך טכנולוגי שייצר מודלים לחיקוי.
כישורים רכים הם אלה שמאפיינים אותנו ומייחדים אותנו מזולתנו - מבליטים את החוזקות האישיות שלנו בנוסף לידע ולניסיון המקצועי. ילדים מפתחים כישורים רכים בבית, במשפחה, בבית הספר, בסביבה וכן לא מעט באמצעות השתלבות חברתית במסגרות חינוך בלתי פורמליות שמטרתן העצמה אישית ואזרחית. למרבה הצער, בשונה מהחברה היהודית, החברה הערבית אינה משופעת במסגרות מעצימות ומפתחות בשעות אחר הצהריים כגון תנועות נוער, חוגים במתנ"סים וכדומה.
חובתה של חברה צודקת, שוויונית, שרואה את כל מרכיבי הפסיפס החברתי, היא להעניק לכל ילדה או ילד בחברה, את ההזדמנויות והכלים המתאימים, על מנת שיצליחו לחלום, לבחור ולהגשים את עצמם. זו איננה חובה מוסרית בלבד - זוהי זכות בלתי מנוצלת, שהרי החברה הישראלית מפסידה את הפוטנציאל האדיר הגלום בילדים, בבני הנוער ובצעירים בחברה הערבית, כשהיא אינה משקיעה בהם את המשאבים הנדרשים להתפתחותם ולתרום מיכולותיהם וכישוריהם לכלל החברה.
על הממשלה, יחד עם ארגוני חברה אזרחית לוודא שהמדינה תעניק את המשאבים הדרושים ליישום שוויון אמיתי. זאת באמצעות ליווי מתמשך, הוליסטי, שמטרתו לצמצם את הפערים, להקנות להם את ההכשרה, הכישורים והליווי החסרים להם, וחשיפה של הילדים כבר מגיל צעיר לעולמות הטכנולוגיה וההייטק.
הכותבת היא מנכ"לית ארגון "צופן", הארגון המוביל בישראל הפועל לבניית הייטק בחברה הערבית ולשילובם בתעשיית ההייטק, כמנוף לצמיחה כלכלית וכזרז בבניית חברה משותפת בישראל.
הארגון פועל לטיפוח ההון האנושי הטכנולוגי בחברה הערבית החל מהכשרות וקורסים, דרך ייעוץ והכוונה, סימולציות, כלים ועד להשמה, וכן פועל להפיכת תעשיית ההייטק בישראל לסביבה משותפת ליהודים ולערבים לצד קידום מדיניות מול השלטון המקומי והארצי על-ידי סינגור להגדלת תקציבים ופיתוח ואימוץ תוכניות ייעודיות.