חשיפה לאירועי מלחמה עלולה לגרום לתגובות רגשיות והתנהגותיות שונות, גם בקרב ילדים. בין התגובות הנפוצות הן חרדה, דחק ומצוקה נפשיים אשר עלולים להוביל, בין היתר, להתפתחות גמגום והחמרה בשטף הדיבור בקרב ילדים. גמגום הוא הפרעת שטף התפתחותית, המאובחנת כהפרעה בשטף הנורמאלי ובדפוסי דיבור שאינם תואמים את הגיל ואת כישורי השפה של הפרט, אשר נמשכים לאורך זמן (במרבית המקרים). הגמגום יכול להתאפיין בצורות שונות כגון: חזרות של צלילים, הברות או מילים, הארכות של צלילי דיבור, שימוש בהפסקות בתוך המילה או מתח פיזי המלווה את הפקת הדיבור.
אז למה הבן שלי מגמגם?
הגמגום נוצר מבעיה בתיאום מוטורי אוטומטי של כל הנחוץ לפעולה המורכבת של דיבור, כאשר יש פער בין דרישות ויכולות והפער הזה יכול להיווצר מסיבות שונות:
הגורמים הרגשיים: נובעים מאירועים טראומטיים שאדם חווה כמו: הולדת אח, מעבר דירה, מוות של איש יקר וכדומה.
הגורמים הסביבתיים: עם ההתפתחות של הילד דרישות ההורים גדלה במיוחד בארגון שפתי גבוה, שהורים משתמשים בשפה מעט יותר מורכבת, שהילד רואה בכך כמטלה קשה.
הגורמים השפתיים: יבואו לידי ביטוי באופן שהשפה מתפתחת יותר מהר מהיכולות המוטוריות, או להפך - שיש איחור בשפה
כמה התופעה שכיחה?
הגמגום מופיע בין גיל 2-5, כאשר ב-80%-70% מהמקרים תהיה החלמה ספונטנית לאחר 6-12 חודשים. בקרב ילדים השכיחות היא 5% ובמבוגרים רק כ1% מגמגמים. בגיל הרך היחס המגדרי דומה, בגיל בית הספר שכיח יותר בקרב בנים ביחס 1:3-4.
האם ניתן לטפל בגמגום?
בגילאים הצעירים, במקרים רבים אין עדיין מודעות של הילד לגמגום. ולכן בגיל הזה לרוב לא תעבוד קלינאית התקשורת באופן ישיר על הגמגום עם הילד, אלא בצורה עקיפה. אחד הטיפולים המתאימים לגילאים אלה נקרא "טיפול אינטראקטיבי" והוא מבוצע באופן עקיף דרך משחק עם ההורים. בטיפול הזה ההורים לומדים להתכוונן ולהתאים את עצמם ואת הסביבה לצרכים הספציפיים של הילד. קיימות גם שיטות שממוקדות בשטף באופן ישיר דרך הקניית כלים וטכניקות אשר מסיעות לילד להתמודד עם רגע הגמגום ולשפר שטף הדיבור.
בשנים האחרונות השתכללו והתפתחו אפשרויות רבות לטיפולים כמו למשל באמצעות טיפול מקוון המטופל יכול לקבל מענה טיפולי הולם מכל מקום בארץ ובעולם, בכל נקודת זמן ובהתאמה ללוח הזמנים שלו ובלי לצאת מהבית.
אז מה אנחנו צריכים לעשות בתור הורים?
הידע שנצבר בארץ ובעולם, מצביע על כך שילדים רבים מגיבים לאירועי מלחמה בקשיים התנהגותיים, לימודיים ורגשיים, הנמשכים גם זמן רב לאחר שהאירועים הטראומטיים חלפו .
בתקופה כזו שהחרדה גוברת כדאי לשים לב אם הגמגום מתפתח או מחמיר בשל המצב. ההורים צריכים לתת כלים לילד וליצור בבית סביבה שמעודדת שטף וכך להביא לילד את היכולת להתמודד עם הקושי בגמגום. בדרך כלל, כאשר הילד מנסה להקל על הגמגום שלו, זה גורם לתוצאה ההפוכה. הילד מנסה לעשות כל מיני דברים שיקלו על הגמגום, אך במקום להקל הוא מחמיר עם הסימפטומים. אנחנו רוצים למנוע את ההחמרה הזאת באמצעות ההנחיות הבאות:
מה חשוב להקפיד לא לעשות?
- לא להעיר לילד או לתקן את דבריו.
- לא להשלים את דברי הילד במקומו.
- לא "לעזור" לו בהצעות שונות כגון - "דבר לאט", "חשוב לפני שאתה מדבר", "נשום עמוק לפני שאתה מדבר", וכו'.
מה דווקא כן מומלץ לעשות עם הילד?
- מומלץ לתת לילד לסיים את דבריו לבד, יש להמתין בסבלנות ובהקשבה עד שיסיים.
- מומלץ להקדיש לילד תשומת לב, לגלות עניין בדבריו, להתייחס לתוכן ולא לדרך בה נאמרו.
- מומלץ לתת לילד התנסויות רבות ככל האפשר של דיבור שוטף- שירים, דקלומים, חזרה על סיפורים קצרים מוכרים וכו'.
- מומלץ לשאול את הילד שאלות ממוקדות, שהתשובה עליהן היא קצרה (כן, לא, או מס' מילים), במקום שאלות רבות. לדוגמה: במקום לשאול "מה עשית בגן היום? " ניתן לשאול: "יצאתם היום לחצר?". כך יותר קל לילד להתארגן לתשובה וחוסר השטף יפחת.
- מומלץ להקדיש פרקי זמן קצרים במהלך השבוע בהם תשומת הלב של אבא או אמא מוקדשת רק לילד.
- מומלץ לשבת עם הילד 4-5 פעמים בשבוע ובזמן הזה להקריא סיפור של לפחות 10-15דק בקצב דיבור נורמאלי איטי.
- מומלץ לתת לילד ליזום דיבור ופעילות ולהוביל את השיחה.
- מומלץ להקפיד על סדר פחות או יותר מוכר וקבוע, להאט מעט את קצב הפעולות הרגיל בחיי היום יום.
- מומלץ להשתהות במשך 3 שניות לפני שההורה עונה לילד (משפיע על הקצב שהילד מגיב).
- מומלץ לחזק את הכישורים החיובים של הילד תוך כדי שימוש במשפטים מלאים. לדוגמה: במקום להגיד "מעולה" בזמן שהילד מסדר את החדר, עדיף להשתמש במשפט "אני אוהב/ת שאתה עוזר לסדר את הצעצועים".
הכותבת היא קלינאית תקשורת מתמחה בטיפול בגמגום ומדריכה מוסמכת, מכבי שירותי בריאות, מחוז צפון.