מיכאל (שם בדוי) בן השש מאורנית התרגש מאוד לקראת העלייה לכיתה א'. "הוא מאוד חיכה לזה. בשנה שלפני כל הסביבה כל הזמן שואלת 'נו, אתה עולה לכיתה א'', הייתה ציפייה מאוד מאוד גדולה אז דווקא היה מאוד נחמד שהם הספיקו לעשות את האקט הזה של העלייה לבית הספר כמה ימים לפני שהכל התפוצץ כמו בלון" מספרת אימו, רוני, שמיכאל הוא בנה הבכור. "זה כואב לחשוב שהיינו יכולים להתחיל את זה אחרת, בלי שכל דקה מורה אחרת נכנסת לבידוד, זה מה שמאוד כואב לנו".
דווקא מהרצף הלימודי היא לא מודאגת, "אני מאמינה שהם יצליחו להשלים את הפער במיוחד שכולם באותו מצב. כואב על ילדים בלי הורה זמין או בלי מחשב בבית, אבל יותר מהכל כואב לי על הקטע החברתי והחוויה שאני לא יודעת אם אותה הם יצליחו להשלים. אין ספק שהשהייה בבית וחוסר הוודאות והדאגות לא קלות להם. זה נראה לנו כאילו נחמד להיות ילד בתקופה הזו אבל אנחנו לא באמת יודעים מה הם חווים וסופגים".
עבור 169,000 תלמדים בישראל הלימודים דרך הזום, הקפסולות, הבידודים והסגר הם גם המפגש הראשון עם מערכת החינוך ובית הספר. 169,000 תלמידים שלא יודעים בכלל שיכול להיות אחרת. "הם בטוח מפתחים כישורי אוריינות טכנולוגית" אומרת יוליה, אם ל-3 ממרכז תל אביב שביתה נעמה עלתה השנה לכיתה א', "בכל ערב המורה שולחת לו"ז לשבוע הקרוב של שיעורי זום ובכל ערב אנחנו מקבלים רשימת מטלות ליום העוקב, חלק מהן חובה וחלק רשות. מבחינת החומר אני כן רואה שהיא מתקדמת. יש מפגשי בוקר שהמורה מעבירה ואני רואה שהיא מאוד משתדלת לתת לכל אחד זמן לדבר ושכולם ישתתפו אבל יש דברים בסיסיים שפשוט לא עובדים בזום".
מה למשל?
"את זוכרת את הקטע הזה כשהיית ילדה והיית מרימה את היד שעה בכיתה ולא היו רואים אותך עד שהיית עושה איזשהו קול מרוב תסכול ואז המורה הייתה מתייחסת? אז בזום באמת לא רואים אותך. כולם בהשתק, למורה אין טכנית את היכולת לראות את כולם. ילד יכול להרים את היד שעה ולא יראו אותו, זה יוצר תסכול גדול מאוד. חלק מהמורות גם אין להם אוריינות טכנולוגית טובה ואז זה לא עובר כמו זום באוניברסיטה אלא יותר כמו ישיבה. אז ההורים חייבים לשבת ליד, אין מצב שהילד לבד בזום כי אז הוא הולך לאיבוד".
אפשר אולי להשוות את התקופה הזו רק לצבא מבחינת ההסתגלות
בסקר שערכו לאחרונה במכללת לווינסקי בקרב 502 הורים לילדים בגילאי יסודי ונגע להיבטים שונים של ההוראה מרחוק בתקופת הקורונה, מצא כי למעלה ממחצית מהתלמידים חוו ירידה במוטיבציה ללמידה וכי 50 אחוזים מההורים חושבים שהלמידה אינה אפקטיבית. מבחינה חברתית מצא הסקר כי אצל שליש מתלמידי בית הספר היסודי גברה תחושת הבדידות בתקופת הקורונה וכי אצל מחצית מהן חלה ירידה בקשר החברתי עם תלמידים אחרים.
"יש פה שני היבטים שחשוב להתעכב עליהם" אומרת ד"ר פנינת טל, ראשת החוג לחינוך לגיל הרך ממכללת לוינסקי, "אנחנו מדברים פה על ילדי כיתות א' שכבר התחילו השנה את הלימודים ולמדו שבועיים ואחרי זה יצאו לטרפת הזו של הסגר – כלומר, הם התחילו כבר פנים אל פנים וזה נלקח מהם ורצף, בגילאים הללו, זה משהו מאוד מאוד חשוב".
"אם לא היו מתחילים בכלל היה רצף מהגן לתקופה הנוכחית, אבל פה הילדים נמצאים במצב של שינויים ואי וודאות. הם חווים אי אמון במערכת. הם התחילו את כיתה א', שמבחינת שינוי והסתגלות אין לה אח ורע במערכת החינוך, אפשר אולי להשוות אותה רק לצבא מבחינת ההסתגלות, ואז בתוך המקום הזה שהוא מאוד קשה מכל הבחינות – שכלית, חברתית ורגשית, כשהם באמצע ההסתגלות, זה נלקח מהם. הם יבואו עכשיו אחרי הסגר שלכו תדעו מתי יגמר ואז שוב צריך מחדש את כל תעצומות הנפש של ההסתגלות, זה המון תלתלות, חוסר אמון וחוסר יציבות".
מבחינת חומר הלימוד? יכול להיות שהילדים יסיימו את כיתה א' בלי לדעת לקרוא?
"באופן כללי ללמוד לקרוא ולכתוב זה טווח, זה לא שזה רק בגיל שש או שבע כי מישהו החליט שככה צריך לעשות את זה. אפשר ללמוד מאוחר יותר. מבחינה פדגוגית זה לא דיסטופי ולא נורא. ילדים שגדלים בסביבה אוריינית, מערבית, בסופו של דבר ירכשו את הקריאה והכתיבה גם אם זה יקרה שנה מאוחר יותר. זה הליך שלוקח שנים. בטח שלא צריך לחזור על כיתה א', כן בכיתה ב' אולי יהיו צריכים להיות דגשים אחרים קצת".
"את עיקר הפערים אנחנו רואים בין מי שיש להם הורים זמינים שיכולים לשבת איתם על החומר ומי שיש להם את הכסף להחזיק מספיק מחשבים ואינטרנט מהיר בבית, לבין מי שההורים שלהם צריכים לעבוד או שאין להם מחשבים" אומרת יוליה, "זה נהיה סוג של הום-סקולינג מודרך. הבעיה היא שיש גם כל מני תקלות שרירותיות שבכלל לא תלויות בנו. לאחרונה לדוגמה צצה תקלה עם ההתחברות למערכת 'אופק' של משרד החינוך, אבל למי יש זמן, בין העבודה והילדים, לשבת שעה עם התמיכה הטכנית של משרד החינוך על הקו".
"יש בלימודים מרחוק משהו שקצת מרתיע את הילדים" מוסיפה רוני, "אבל זה כן נותן להם מסגרת ותוכן שאני לא יכולה לייצר לבד בעצמי. יש תקלות טכניות מאוד מבאסות, נניח הבוקר סגרנו את המחשב בעצבים כי איזה קישור לא עבד. אבל זה מה יש. בגילאים הצעירים הם חיייבים את הליווי שלנו, ההורים, הם לא יכולים לעבור את כל זה בלי הכוונה ליווי וחברים".
"מה שאותנו מדאיג הם אותם ילדים שמגיעים מבתים בהם אין מחשבים, או שההורים לא יכולים לשבת עם הילדים על הלימודים, שההורים לא מקריאים להם סיפור או משחקים משחק" אומרת ד"ר טל, "בית הספר הוא המקום שאמור לסגור פערים, מקום שנותן הזדמנות וסיכוי. אבל עכשיו כשהילדים בבית אז מי שיש לו הורה עם יכולת, זמן ואפשרות ומחשב – הוא ידע לקרוא. אבל מי שיש להם הורים פחות פנויים, או מעורבים, או מסוגלים או מחשבים – שם נראה ילדים עם רגרסיה מאוד גדולה והפערים שיפתחו יהיו מאוד קשים לאיחוי. תביעות האצבע של התקופה הזו יישארו על הילדים המון זמן"
לא יקרה שום דבר אם נתחיל מאוחר יותר
"בתקופה הנוכחית אנחנו לא מצפים שהמורים ילמדו באופן שיטתי וסדור קריאה וכתיבה באופן דומה לכל השנים", אומרת אתי סאסי, מנהלת האגף לחינוך יסודי במשרד החינוך. "אנחנו עובדים על הבעה בעל פה, הכרת אותיות, משחקי מילים וצלילים, כל הפעילויות הללו מחזקות את רכישת המילה הכתובה כך שבסופו של דבר ההקנייה המסודרת של שיטות הקריאה תתרחש עם חזרת התלמידים למרחב הפיזי מתוך תקווה שהתקופה הזו היא מוגבלת ואנחנו מקווים שהתלמידים יחזרו לבתי הספר".
"חשוב לנו לתת לילדים את הקשר שהם בתוך קבוצה, שמחה של הילדים – זו תקופה לא פשוטה עבור כולנו וכולנו בבית בסגר כללי, ולנו מאוד חשוב לייצר סקרנות ושמחה. מבחינתנו אם התשתית תהיה חזקה אנחנו סמוכים ובטוחים שלא יקרה שום דבר אם נתחיל מאוחר יותר כשהילדים יותר בשלם את הקריאה והכתיבה באופן שיטתי".
אז מה בעצם אתם מצפים שיקרה בזמן הזה שהילדים בבית?
"חשוב להתמקד בפעילויות אורייניות שמחזקות את התשתית האוריינית של התלמידים כמו האזנה לסיפורים ושירים", אומרת סאסי. "אנחנו מנחים את הורים כמה שאפשר לעסוק כמה שאפשר בסיפורים ושירים והעשרת אוצר מילים. למה? כי אוצר מילים מעלה את הפוטנציאל של ילדים לרכוש קריאה וכתיבה והתשתית הזו יותר חשובה מהקנייה סגורה של אותיות ומילים. אלו כלים לא פחות חשובים שמנבאים הצלחה ביכולות אורייניות".
אבל לילד ששני הוריו בעבודה או לא פנויים לכך- זה יכול ליצור פער בהמשך
"אנחנו מנחים את המורים לעשות מפגשים קטנים עם משימות קטנות בהתאמה למסוגלות של הילדים. זה בדיוק הזמן לבדוק איפה הפערים ולהשלים פערים לחלק מהילדים. זה מאוד חשוב המסר לציבור שאנחנו לא מדברים רק על פעולות סינכרוניות אנחנו לא מצפים שילד ישב כל היום מול המחשב, אנחנו מדברים על מפגש פתיחה וסיום ועוד 2 מפגשים של עד 20 דקות".
מה לגבי הפערים בין הפריווילגים למי שממשפחות מוחלשות? זה יגדיל את הפערים
"בגלל הפערים הגדולים המשרד הקצה 1.2 מיליארד שקלים לענייני הקידום הדיגיטאלי והולכים לרכוש 150,000 מחשבים ניידים לתלמידים שידם אינם משגת. אבל כן, צריך פה גם הכוונה של הורים, בסוף הלמידה לא מתבססת רק על הטכנולוגיה, ולכן חלק נרחב מהלמידה מתבססת לא רק על מחשב ובמקומות רבים כן יש חזרה לחוברות עבודה וספרי לימוד ושיחות טלפון של המורה עם התלמידים", היא אומרת.
"יש פה הרבה איזונים בין המכוון ללא מכוון, בין הרגשי והלימודי, בין הקבוצתי והכיתתי והאישי. וכן אנחנו רוצים לייצר אופטימיות ושמחה, ליצר לילדים האלה הזדמנויות חדשות מה אפשר לעשות ולא רק מה לא וקשה, אלא מה כן כי לכולנו יש את האחריות שהם יתפתחו ויגדלו וישמחו. גם אם ילדים יתחילו ללמוד לקרוא ולכתוב בגיל 7 לא יקרה אסון. דווקא הלמידה תהיה מהירה יותר".