אני רוצה לשתף בחוויה אישית שלי: בן זוגי טס לעיתים קרובות לחו"ל כחלק מהעבודה שלו. כמעט בכל נסיעה - קצרה או ארוכה, לאחד הילדים (ובדרך כלל לקטן ביניהם) החום היה עולה והתפתחה מחלה. זה לא היה פשוט להתמודד לבד, אבל עם הזמן כבר ידעתי את זה, התכוננתי לזה ונערכתי בהתאם. היה לי ברור שזה לא הזמן ששנינו נעלם לחופשה בלי הילדים, למרות שממש רציתי כמה ימים של התאווררות! מי לא?

מתי הגיל שאפשר להתחיל?

אין גיל מדויק שבו אפשר להגיד בוודאות שהפרידה לא תשפיע, זה משתנה ומושפע מהרבה מאוד משתנים. לכל תינוק יכולת אינדיבידואלית לשאת פרידות, אבל בגדול: בשנתיים הראשונות לחיים ההיקשרות עלולה להיפגע בשל פרידות ממושכות. בשנתיים אלו המשימה ההתפתחותית החשובה ביותר היא בניית אמון בסיסי בעולם. זה יקרה כאשר התינוק מקבל מענה עקבי ומסור לצרכים שלו הפיזיים והרגשיים. הוא זקוק לדמות עיקרית קבועה שאיתה ייצור קשר רציף, לרוב זו האם. כך מתפתחת התקשרות.

קביעות

תנאי חשוב במיוחד להתפתחות התקשרות בטוחה הוא הקביעות. תינוק מתקשה לעמוד בפרידה ממושכת מהוריו, ולאחר היעדרות ממושכת של אחד ההורים הוא כנראה יגיב בהתעלמות ודחייה או בכעס. הנטייה המולדת של התינוק היא לחפש את קרבת הוריו ולהרגיש מוגן ובטוח בקרבתם. יש לנו כבני אדם צורך אבולוציוני להישרדות. אם נתבונן לאורך ההיסטוריה האנושית - לפני אלפי שנים סיכויי ההישרדות של תינוק היו רק אם היה קרוב ואפילו צמוד לאימו. ואם בכל זאת צריך להיפרד? קודם כל, תבחנו את עצמכם -  האם אתם מסוגלים לעמוד בפרידה? האם אתם יכולים להעביר את המסר של הפרידה באופן ברור? אם תרגישו שאתם "נוטשים" את הילד ומלאים ברחמים עליו הפרידה לא תהיה מוצלחת כנראה. 

עם מי נשאר התינוק? איפה ועד כמה הוא מכיר את מי שיטפל בו?

אם התינוק שלכם רגיל להישאר עם בני משפחה נוספים כמו סבא-סבתא או דודה קרובה כחלק מהשגרה היומיומית שלו - הפרידה תהיה קלה יותר. אם הם מכירים את השגרה שלו, את הרגלי האכילה והשינה שלו, הם לבטח איך להרגיע אותו והוא בוטח בהם, אז זה נפלא! לעומת זאת, להישאר עם בייביסיטר, שהיא לא דמות היקשרותית קבועה בחייו, זה לא יבטיח פרידה קלה וכנראה יהיה מעבר לכוחותיו.

טמפרמנט התינוק

יש תינוקות עם יכולת הסתגלות טובה למעברים ושינויים ויש תינוקת שמגיבים לא טוב לשינויים ומעברים בחיים שלהם, בטוחה שכבר הספקתם להכיר את האופן שבו הילד שלכם מתמודד עם מעברים וזה יכול לנבא במידה מסוימת את יכולת הפרידה שלו. תינוק יונק זקוק לאמא שלו כמעט 24/7. פרידה מהנקה ומהאמא תהיה כמעט בלתי אפשרית עבורו.

חרדת נטישה ופחד מזרים

פחדים התפתחותיים מופיעים אצל כל התינוקות בערך מגיל 7-8 חודשים ועד גיל 1.5, שנתיים ולפעמים גם אחרי. לפני גיל תשעה חודשים, כשאמא נפרדת מהתינוק שלה, הוא לא יודע שהיא הולכת. הוא חושב שהיא פשוט לא קיימת יותר,.  היכולת הזו נקראת 'קביעות אובייקט': ההבנה שמשהו קיים גם אם אני לא רואה אותו. בסביבות גיל תשעה חודשים הוא מתחיל להבין שהיא הולכת וזה ייקח זמן עד שהיא תחזור. אם אתם מבחינים שהתינוק שלכם נמצא בשיא חרדת הנטישה שלו - זה כנראה לא זמן טוב לפרידה וחרדת הנטישה רק תתעצם.

כמה זמן זה זמן סביר?

לילדים צעירים עדיין אין תפיסת זמן. קשה להם להבין את המשמעות של הפרידה , כאשר התובנה שאמא הולכת וגם חוזרת עדיין לא התגבשה אצלם. ככל שהילד גדל הוא מבין, שאמא הלכה אבל תחזור, אבל זו הבנה שנבנית לאט ובהדרגה. בגדול: כ 3-4 ימים זה המקסימום שילד מגיל שבוע ועד שלוש יכול לשאת. לאחר מכן, אפשר להיפרד לזמן של כשבוע.

איפה, מי ומתי?

מתי לא כדאי להיפרד? לא בתקופת הסתגלות לגן, לא במעבר דירה, כשאח חדש נולד או בכל שינוי אחר בחיים.
הכי טוב שהטיפול בילד ייעשה בבית, בטריטוריה המוכרת שלו, עם המיטה, הצעצועים והחפצים היומיומיים. אם אין אפשרות בבית - שלחו איתו את הדברים המוכרים מהבית , כמו ספרים וצעצועים אהובים, המצעים, חפץ מעבר אם יש. בנוסף, רצוי שלא יהיו יותר מידי מעברים ושינויים נוספים בתקופה זו, למשל: סידור של יום אצל סבתא, יומיים אצל דודה ויום עם המטפלת יהיה פחות מוצלח. רצוי שאותה דמות תשמור על הילד במשך השבוע.

להתכונן מראש

לקראת הפרידה, כדאי לספר לילד, שאתם נוסעים. בכל גיל וגם אם הוא עדיין לא מדבר. ספרו לו עם מי הוא יהיה, מה הוא יעשה, מתי תדברו איתו. כדאי להשאיר תמונה או סרטון שלכם מדברים אליו ומוסרים געגועים. אם הוא בגן - שתפו את הגננת, בקשו ממנה לגלות רגישות בתקופה בה לא תהיו.

אחרי הפרידה

יכול להיות שתקבלו קבלת פנים צוננת או אפילו כועסת, יכול להיות שהם יהיו צמודים יותר אליכם, יכול להיות שתהיה רגרסיה בשינה או באוכל ויכול להיות שהכל יעבור בסדר גמור. כל תגובה היא לגיטימית. קבלו בהבנה והשקיעו בחיבור מחדש.

האם הם יזכרו בכלל את הפרידה?

כל עוד אין שפה מפותחת - קשה לשמר אירוע בזיכרון. פרויד קרא לזה אמנזיית הילדות, זו הסיבה שרוב זיכרונות הילדות שלנו יתחילו סביב גיל 3, אבל תינוקות זוכרים תחושות יותר מאשר אירועים. הזיכרון הוא זיכרון חושי, תחושתי, בשונה מהזיכרונות שלנו כמבוגרים. חוויות רגשיות משמעותיות  - חיוביות או שליליות, נשארות איתנו רגשית לתמיד, גם אם לא נזכור את הפרטים המרכיבים את האירוע.
 
הכותבת היא מומחית לגיל הרך, יועצת משפחתית, מכשירה אנשי מקצוע מטעם משרד הבריאות ומדריכת הורים מוסמכת למעלה מ-25 שנה. בוגרת לימודי תואר ראשון בחינוך וסוציולוגיה, לימודים לתואר שני בגיל הרך באוניברסיטה העברית בירושלים.