"הנושא של הביטחון התזונתי ממש מעכב את היכולת לתת מענים לנוער בסיכון. יש בבית הספר תלמידים שאין להם מה לאכול בבית, משפחות חד-הוריות, משפחות ללא עוגן הורי אחד וללא תפקוד, יש מצוקה אמיתית לחלוטין. בית ספר מקבל תרומה מיוחדת שממנת לילדים 2 כריכים ביום, כי זה הכרחי עבורם כדי שיוכלו ללמוד", מספר מנהל בית ספר בו לומדים נערים ונערות בסיכון בקריית גת ומדגיש, "ילד רעב לא יכול ללמוד. אני יודע בוודאות שיש תלמידים שמגיעים לבית הספר כי יש בו אוכל".
"רק ל-40% מהתלמידים יש תא משפחתי שלם"
כדי להצליח לספק לנערים ביטחון תזונתי יום יומי, אותו מנהל מוצא את עצמו עוסק בגיוס תרומות. הוא מספר על כך שהוא משקיע כמות זמן בלתי מבוטלת בלוגיסטיקה וארגון המערך תוך הוצאת סכומים משמעותיים מאוד מתקציב בית הספר רק על ההזנה. כמוהו, גם מנהלי 150 בתי ספר אחרים בארץ המספקים מסגרות לנערים ונערות בסיכון שנשרו ממסגרות רגילות.
אך לא כולם מצליחים לגייס תרומות להזנה, ובחלקם הנערים, להם אין אוכל מספק בבית, נשארים רעבים. "אצלנו התלמידים לא מקבלים הזנה בבית הספר. בפעמים הבודדות כשקיבלנו היינו צריכים לגייס תורמים וקיבלנו אז סכום סמלי. מעולם לא היה משהו מסודר. אין זה מתפקידי להתעסק בזה. כמנהלת מוסד חינוכי תפקידי לעסוק בקידום התלמידים בהיבטים רבים, בפדגוגיה, באקלים בית ספרי ועוד נושאים מגוונים. אני רוצה להתעסק בשיפור הישגי התלמידים על מנת לייצר בעבורם תמונת עתיד מיטבית. אין זה תפקידי לגייס תורמים ולהתחנן שיביאו כסף לטובת הזנה", אומרת מנהלת בית ספר באשקלון.
גם בשגרה מצבם של התלמידים אינו פשוט לדבריה: "הנתונים מעידים על הצורך הדחוף בהזנה. חלק גדול מההורים של תלמידינו הם גרושים, רק ל-40% מהילדים יש תא משפחתי שלם, אחוז קטן גר בבית שההורים רכשו ורוב הילדים גרים בשכירות. זה מעיד על כך שבחלק גדול מהאוכלוסייה יש רק הורה אחד שעובד במקרה הטוב. הם באים מבית במצב קשה מאוד ואלו תלמידים מטופלי רווחה. אני קוראת את מפות הכתה של כלל התלמידים ואת מה שעומד מאחורי כל ילד ואני בוכה".
המלחמה רק החמירה את המצב. "עולה צורך דחוף בהזנה. ההורים של תלמידי בית הספר שלנו עובדים בעבודות זמניות כמו מסעדות וגם הנערים משמשים כשליחים, עובדים עד השעות המאוחרות של הלילה ומתקשים להתעורר. אלה שהתעוררו - רמת הריכוז שלהם נמוכה מאוד. זאת בנוסף לבעיות ברמת הקשב החמורה כמו כן הפערים הלימודים שגורמים לתסכול רב", היא מספרת ומוסיפה, "אנו עדיין שרויים בתקופת המלחמה. אשקלון הייתה עד לא מזמן במצב הכי רע. לא הייתה הכנסה ולכן המצב שלהם חמור מאוד. התלמידים שלנו סובלים מאי ביטחון תזונתי".
"כשילד רעב הוא לא מרוכז ולא מסוגל להישאר עד שעות מאוחרות"
חלק מהתלמידים בעקבות המלחמה החלו לסייע בפרנסת הבית, מה שבא על חשבון הלימודים. "בתחילת המלחמה בית ספר היה סגור כמעט חודש וחצי. הרבה מהתלמידים שהיו בבית יצאו לעבוד בזמן הזה, ונחשפו למציאות שַתמורה כלכלית בעולם העבודה משתלמת להם היום יותר מהגעה לבית הספר כי הם מביאים כסף הביתה לרווחת האחים וההורים", מספר מנהל בית הספר מקריית גת, "חלק מהתלמידים מתקשים לעזוב את העבודה ולא חזרו ללימודים באופן סדיר ורציף ואנו שמים את מיטב מרצנו להחזירם חזרה ללמידה ולהמשיך להילחם עליהם ועל עתידם".
כל המצב משפיע באופן ישיר על היכולת שלהם ללמוד. "כשילד רעב הוא לא מרוכז. הוא לא מסוגל להישאר עד שעות מאוחרות. בשעה 12:00 חלקם הגדול מבקשים לצאת מוקדם. התלמידים האלה מחר ישרתו את המדינה, חשוב לדאוג לביטחונם התזונתי כי אין להם מה לאכול. הילדים האלה מחר הם לוחמים ואנשי הטכנולוגיה. למי עלי לפנות כדי לסייע לתלמידינו?", תוהה מנהלת בית הספר באשקלון.
להזנה יש השפעה ישירה על תוצאות התלמידים. "יש הבדל בין תלמיד במסגרת בה ההזנה מהווה חלק מהמקום של בית הספר כבית חלופי ומסגרת שנותנת שייכות ותחושת מעטפת לבין ילד במסגרת ללא הזנה הוא עצום ומשפיע לכל אורך החיים של אותו הנער. זה הבדל בין מישהו שיכול להתגייס ולשרת שירות משמעותי, להשלים בגרויות ולהפוך לעובד פרודוקטיבי עם חיים מלאים, ולבין מישהו עם קשיים גדולים שלא מצליח לתפקד באופן מלא", מסביר רועי מאור, מנהל פיתוח מדיניות בעמותה 121, "מבחינת התועלת והצדק החברתי שבדבר זה ברור. למרות זאת כרגע לא קיים מימון ממשלתי בבתי הספר העל יסודיים לנוער בסיכון. לא בחירום ולא בשגרה".
"אנחנו יודעים שיש תקציב להזנה שלא נעשה בו שימוש"
ההערכה היא שבמצב הזה נמצאים כרגע כ-25 אלף תלמידים. "כשקורה משבר רואים השפעה ישירה. המצב הכלכלי לא טוב ולהרבה מהנערים יש הורים שאיבדו את התעסוקה וההכנסה בבית ירדה עוד יותר מה שמעצים את הקושי", הוא אומר ומדגיש, "עם הנערים האלו אנחנו כל הזמן על הסף. אם המשבר הזה ידחוף עשרות אלפים נערים ונערות החוצה מהמסגרות, זה בכי לדורות וממש החלשה של החברה הישראלית ועוול נוראי לנערים. בתקופה בה מדברים על חשיבות החוסן הלאומי זה בדיוק מה שמערער אותו".
בעמותה ניסו לקדם הצעה לתקצוב תכנית הזנה לנוער בסיכון במסגרת על יסודיות, שהסתכמה בהערכה של כ-40 מיליון שקלים בשנה. מאז שנוסחה ההצעה החלה לפעול כבר תכנית הזנה בקרב נוער בסיכון במגזר הערבי, כך שלדבריו ניתן לקזז את סכום זה. "בפועל זו אותה אוכלוסייה של נוער בסיכון, בין אם אלו יהודים או ערבים הצרכים דומים ואין סיבה שחלק יקבלו וחלק לא. העלויות טריוויאליות יחסית לגודל הצורך והתועלת בתוכנית כך שזו לא צריכה להיות שאלה. אנחנו יודעים שכן יש כסף בתקציב להזנת בתי ספר יסודיים במערכת החינוך שלא נעשה בו שימוש. אפשר להשתמש בהם".
על אף שקיימים עודפים, משרד החינוך לא משתמש בהם כדי להרחיב את התוכנית לנערים בסיכון. המהלך תקוע כעת משום שלטענת משרד החינוך הדבר טעון את אישור אגף תקציבים במשרד האוצר, שמצידם אומרים כי לא ניתן להשתמש בתקציב הקיים ויש צורך בהצבעה על מקור תקציבי נוסף. בינתיים, הנערים נשארים רעבים. "כולם צריכים להתגייס ולפתור את הבעיה. זו לא אחריות רק של המשרדים, אלא גם של המערכת הפוליטית והכנסת", אומר מאור, "המדינה צריכה לטפל בזה והיא יכולה לבחור בכל דרך".