אז מה הוא בעצם חינוך בגובה העיניים? עדי ואוהד עירון פתחו את ביתם בפני מדינה שלמה והציגו את הגישה שלהם להורות, לפיה הם מחנכים את שלושת ילדיהם המתוקים בחווה בה הם מתגוררים. כרגע האמת לפנינו, ואנו עומדים לגלות מהי שיטת ההורות הטובה בישראל, הגיע הזמן לעצור ולהתעמק בגישה שכבשה את הזוגות של "מבחן ההורים הגדול" - והביאה אותם עד לחצי הגמר הנחשק.

חינוך טבעי בגובה העיניים זו הדרך להורות נינוחה מתוך חיבור עם הילדים. המודל החינוכי שהשניים פיתחו מספק ארגז כלים לכל הורה בכל סיטואציה, המעודדים שיתוף פעולה מצד הילדים, יוצרים אווירה נעימה ונטולת התנגשויות בבית, מעניקים ביטחון בהורות שלנו ומאפשרים לילדים לממש את הפוטנציאל שלהם.

הורות טבעית מחייבת אותנו להכיר בטבע הייחודי של כל אחד ואחת מילדנו ולהכיר בטבע הייחודי שלנו כהורים. בגובה העיניים הוא מפגש עם האדם במהותו, כפי שהוא באמת ולא כפי שנוח לנו שהוא יהיה או כפי שאנחנו חושבים שראוי שהוא יפעל. זאת מתוך ההכרה בכך שילדים הם בני אדם שלמים.

לכל בני האדם יש צרכים, רצונות ושאיפות שנועדו לשמור עלינו ולעזור לנו להתפתח. גם אם הצרכים שלנו שונים, הם שווים בערכם ובחשיבותם. אימוץ של ההכרה הזאת עזר לנו להתמודד עם התנגדויות, קונפליקטים וצרכים שלכאורה מתנגשים במערכת יחסים עם ילדנו.

עדי ואוהד עירון (צילום: מתוך "מבחן ההורים הגדול", קשת 12)
צילום: מתוך "מבחן ההורים הגדול", קשת 12

היסודות המרכזיים בשיטה:

  1.  נוכחות
    עשו לעצמכם תרגיל. במשך יום אחד תספרו כמה פעמים הילדים נאלצו לחדור את מסך הטלפון
    שלכם על מנת לקבל תשומת לב מלאה. שימו לב כמה פעמים אתם עונים להם ומנהלים תקשורת
    מלאה איתם כשהעיניים שלכם עדיין בטלפון. נוכחות היא שהייה בתשומת לב ברגע ספציפי. על מנת להצליח לעשות את זה אנחנו צריכים ללמוד לנקות רעשי רקע ומיסוכים שמונעים מאתנו לחוות ולהתחבר אל המציאות של חיינו. עבור כל אחד מאתנו ישנם גורמים שונים שמאפשרים או מונעים מאתנו להיות בנוכחות וחשוב שנדע לזהות אותם כדי שנדע שנוכל לפעול על מנת לנטרל אותם במידה והם מפריעים לנו או לזמן אותם במידה והם מקדמים נוכחות. עוד תרגיל שאנחנו ממליצים: במשך שבוע שלם, למשך שעה וחצי של ארוחת ערב והתארגנות לשינה. שימו את הטלפונים שלכם בחדר אחר ותהנו ממה שזה מכניס לתא המשפחתי. טיפ קטן - במקום להעיר לילדים שלכם שיזהרו, הערה שעלולה לעורר בהלה וחוסר ריכוז, תגידו להם לשים לב. זאת קריאה לנוכחות.
  2. תקשורת מקרבת
    גישת תקשורת בינאישית ששמה במרכזה זיהוי צרכים ורגשות במערכות יחסים על מנת לפגוש את
    האדם שמולנו במלואו ובכך למנוע קונפליקטים והתנגדויות. את הגישה לא ניתן להסביר על רגל אחת
    אבל חשוב לנו לתת כמה כלים ישומיים: א. תשאלו את הילדים מה הם צריכים. השאלה תספק לילדים שליטה בסיטואציה, תעניק להם תחושה שרואים אותם ומתחשבים בצרכים וברגשות שלהם ותאפשר להם לפעול מתוך בחירה והסכמה ולפיכך מתוך אחריות אישית. דיברנו על זה הרבה בתכנית. גם המומחים דני פרידלנדר ועינת נתן התייחסו לזה בהרחבה.
    ב. השתמשו לעיתים קרובות במחווה אמפתית. זו למעשה תגובה שגורמת לילד להרגיש שרואים אותו, מאפשרת לילד לעבור ממצב של "לא" למצב של "כן" ברגע אחד ומאפשרת חיבור בין הורה וילד בנקודה של נתק.
  3. המנעו ככל הניתן מלקחת ילדים לפא"ב. כלומר, להפעיל אחד או יותר מהרגשות הבאים: פחד, אשמה או בושה
    תחת פחד נופלים כל האיומים בענישה, סנקציות והתניות. מעבר לזה, אנחנו אמורים להיות המקום
    הבטוח של הילדים שלנו, לא מקום של פחד. אשמה אנחנו יוצרים אצל ילדנו כאשר אנחנו מכלילים, מגזימים ועושים פנקסנות והתוצאה היא שהילד מרגיש אי צדק, או במילים שלהם: "זה לא פיירי". בשלבים מתקדמים, זה גורם לניכור בין ילד להורה. בושה בקרב ילדים נגרמת רבות כאשר יוצרים אצלם פחד או אשמה עם תוספת פומביות. כלומר, מול חברים או מול ההורה האחר או האחים. השתדלו ככל הניתן לעשות את השיחות הקשות עם הילדים בפרטיות והשתדלו להמעיט בהערות ותיקוני התנהגות מול אחרים, הקדישו רגע נוסף והתקרבו אל הילד או בקשו ממנו שיבוא אליכם.
  4. הקשבה פנימית
    לחשוב מ-ר.א.ש הוא מודל הקשבה לשלושת המרכזים שמפעילים את האדם: רגש (לב), אינטואיציה (בטן), שכל (ראש). זוהי טכניקה לקבלת החלטות לחיים מתוך הקשבה פנימית. זו למעשה הדרך לוודא עם עצמי שאם יש ספק אז אין ספק. חיבור לשלושת המרכזים מאפשר קבלת החלטות מתוך הסכמה ובחירה.
    משפחת עירון - לשימוש דסק קשת 12 בלבד (צילום: עופר חן)
    צילום: עופר חן
  5. התנסות ולמידה מעשית
    הניסיון הוא המורה הגדול מכולם. בשנתיים הראשונות של ילד הלמידה מתבצעת מתוך צפייה וחיקוי.
    המשפחה הגרעינית היא הדוגמא האישית עבור הילד. בשנים שלאחר מכן, הלמידה מתבצעת מתוך
    התנסות מעשית, כלומר ניסוי וטעיה. בתהליך זה הטעויות הן הכרחיות ללמידה. ילדים חייבים
    להתנסות בעצמם כדי להבין את גבולות הגוף והמרחב שסביבם. למידה מתוך סקרנות טבעית צריכה
    להתבצע בקצב הטבעי של הילד. כשלמידה כזאת מתקיימת היא לרוב מואצת ומלווה בתחושות
    הצלחה. כשהלמידה היא כפויה או מוכתבת להם מראש היא לרוב תוביל להתנגדות/ תסכול/ יאוש/
    חרדה וכו'. התנסות מעשית מעודדת למידה ומפתחת: תחושת מסוגלות וביטחון עצמי, תחושת
    אחריות לעצמאות, תחושה שסומכים עלי.
  6. טבעיות
    חיבור לטבע האישי על מנת לפתח מוטיביציה פנימית, מסוגלות, ייחודיות וערך עצמי. כל ילד הוא
    יחיד ומיוחד ולכל ילד פוטנציאל עצום ששואף להתפתחות וצמיחה. כדי לאפשר לכל אלו לבוא לידי
    ביטוי ילדים צריכים להתנהל בעולם באופן הטבעי להם ולהתנסות בקצב המתאים להם על פי
    יכולותיהם. כל התערבות שלנו, תמנע מהם זאת. זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לעזור, לנסות לקדם, להציע עזרה כשהם מבקשים. אבל כמו שתינוק לומד ללכת ולדבר באופן עצמאי, אנחנו לא מלמדים אותו את זה, הוא לומד מתוך חיקוי והתנסות. כך גם בגילאים הגדולים יותר, אנחנו צריכים לא להפריע לקצב החיים הטבעי ולסקרנות הטבעית של הילדים. מוטיבציה פנימית והנעה לפעולה תגיע רק מתוך הילד. כל גורם חיצוני אחר )ריצוי/ פחד/ צורך בשבחים וכו'( הוא שיבוש של טבע הילד.

הורים בטבעיות

כדי לאפשר לילד לחיות לפי טבעו ולממש את הפוטנציאל הטבוע בו עלי כהורה לפעול לפי הטבע שלי. הילד צופה בהורה שפועל בחופשיות לפי טבעו ולומד שהוא יכול לפעול באופן הטבעי לו. כך הוא לומד שאין דרך אחת לפיה עליו לחיות, לפעול, להתנהג. וכי הדרך שלו, הנכונה והמתאימה לאופיו, יכולותיו ואיכויותיו ראויה כמו כל דרך אחרת.

התפקיד שלנו כהורים הוא לזהות מהם התנאים האופטימליים לצמיחה מיטבית של ילדנו ולנסות לספק להם אותם. כדי להצליח לתת מעצמנו לילדים שלנו אנחנו צריכים שיהיה לנו איזה בסיס יציב שעליו אנחנו עומדים. על כן, אנחנו מזמינים כל הורה לעצור את המירוץ לרגע אחד ולהקדיש לעצמכם את הזמן כדי לגלות מה טבעי לכם? מה טבעי לילדים שלכם?