"רצינו לתרום לחברה והחלטנו שחייבים לעשות משהו מיוחד למען האנושות", מספר איציק על בחירתם לשמש כמשפחת אומנה, "אשתי צפתה במקרה בתוכנית בטלוויזיה שעלתה בה דרישה למשפחות אומנת חירום, והיא שאלה מה דעתי, חשבתי שאולי היא תרד מזה. לפעמים אנחנו רואים משהו שנראה נחמד וקל אבל יש פער בין מה שנראה לנו לבין המציאות, היא שכנעה אותי והסכמתי. דיברנו עם הילדים והם גם הסכימו, אז החלטנו ללכת על זה".
בשלב הבא, איציק ואשתו פנו לארגון "אור שלום" וביקשו להיות משפחת אומנה. הארגון בדק שהם עומדים בכל התנאים: שיש בביתם חדר מתאים שניתן להסב אותו לחדר ילדים, השניים עברו מבחני התאמה פסיכולוגיים, שלאחד מבני הזוג תהיה זמינות גבוהה ועוד. "כמי שמתעסק בנדל"ן, אני חופשי ועובד בעיקר בערב, אשתי עושה הדרכות לילדים ועובדת שעתיים ביום. אחרי שקיבלנו אור ירוק, התחלנו לעצב את החדר, נאמר לנו שלא ניתן לדעת את מי נקבל וצריכים להיות ערוכים לכל תרחיש. הילדה הראשונה שקיבלנו הייתה בת שלוש. התרגשנו מאוד. אם לילד ביולוגי שלך יש לך אחריות גדולה, לילד שהוא לא שלך יש לך אחריות עצומה. זו תחושה מאוד מיוחדת שילד זר נכנס אליך הביתה ואחרי תקופה מסוימת הוא קורא לך 'אבא'".
איך מתמודדים עם הקשר הרגשי שנוצר כשבאופק עומדת להיות פרידה?
"מפתחים מנגנוני התמודדות, וזה לא קל. הילדה הראשונה הייתה אצלנו חצי שנה. הפרידה ממנה הייתה קשה. ערכנו לה מסיבה שבה כולנו נפרדנו ממנה, הענקנו לה מתנות ועשינו לה אלבום תמונות כדי שתזכור את כל התקופה שהייתה כאן. תהליך הפרידה נמשך שבוע ימים, כאשר באופן הדרגתי מכירים אותה למשפחת האומנה הקבועה שהיא עוברת אליה. אחרי שבוע היא עוזבת, וזה קשה מאוד להיפרד מילדה שקראה לך אבא".
העובדה שאתם לא תראו אותה שוב מקלה או מקשה?
"בהתחלה יש געגועים, אתה רוצה לדעת מה קורה איתה ולא תמיד יש דרך לדעת. עם חלק מהילדים אנחנו שומרים על קשר דרך העו"סיות ועם חלק לא. אנחנו מנסים לא לבלבל את הילדים ולא בטוח שכדאי שיהיה קשר רציף. היה מפגש שבו ראינו ילדה שהייתה אצלנו והיא מאוד התבלבלה כשראתה אותנו, לפעמים זה יכול לעורר אצלם כעס כי הם מניחים שעשו משהו לא טוב ולכן הוציאו אותם מאיתנו ולפעמים הם דווקא זקוקים לחיבוק, כמו הילדה שראינו. היא הסתובבה במעגלים ולקח לה זמן להגיד לי שלום, חיבקתי אותה והיא סיפרה לי שהכול טוב ולפעמים היא שולחת לי הודעות דרך האימא ממשפחת האומנה. ברגע שהם חוזרים להורים הביולוגיים אין קשר. בסופו של דבר הרצון הוא לשמור על התא המשפחתי. הרבה אנשים לא מבינים וחושבים שמוציאים ילדים בכוח מהבית, אך לא כך הם פני הדברים".
"לא רצינו שיעבור את כל הטלטלה וביקשנו שיישאר אצלנו"
משנת 2015, אז החלו לשמש כמשפחת אומנת חירום, עברו בביתם של איציק ואשתו 14 ילדים מגיל ינקות ועד גיל 5, כאשר לעיתים הם קלטו שני ילדים וגם ארבעה ילדים במקביל. "מכאן הם יכולים ללכת להורים הביולוגיים, או למשפחת אומנה קבועה, ואפשרות שלישית היא שאף אחד לא לוקח אותם, אז הם יכולים להישאר כאן עד גיל 5 ואז מעבירים אותם לבית אומנה עם משפחה שבה יש שמונה ילדים, מעין פנימייה קטנה ואינטימית".
מאיזה רקע היו הילדים שהגיעו אליך?
"כל הילדים מוצאים מבתיהם על פי צו בימ"ש בגלל שנשקפת סכנה לחיים בגין הזנחה או חוסר תפקוד הורי. יכול להיות מצב שבו הילד נראה בריא אבל משאירים אותו לבד בבית או ילד שלא מטופל רפואית, לדוגמה - שכל השיניים שלו רקובות. היה אצלנו תינוק שממש נולד ואימא שלו ניסתה להתאבד כשהיא הייתה בהיריון, פחדו שהיא תפגע בילד, וכשהוא היה באמנת חירום, היא עברה בדיקות וטיפולים, הבינה מה היא עשתה ואחרי 5 חודשים החזירו לה את הילד.
מקרה אחר קשה מאוד היה של ילד בן 5 וחצי שלא היה לו מספר זהות, הוא לא היה קיים במערכת, לא נולד בבית חולים ולא דיווחו עליו. סיפור עצוב מאוד על ילד של עובדים זרים, אימו עלתה לארץ דרך מצרים וכנראה אנסו אותה והוא נולד במדבר, היא פחדה לדווח שיש לה תינוק ולא רצתה שיראו אותו. הוא לא דיבר שום שפה, לא נחשף לאנשים, למסכים. השאירה אותו במקום שאי אפשר לקרוא לו בית במשך 5 שנים ויצאה לעבוד. יום אחד השכנים שמעו צרחות של בכי והזמינו משטרה. מה שהתגלה להם היה מזעזע: הוא היה נראה ממש כמו חיה, מטונף ומסריח, עם ציפורניים ארוכות, לא רגיל למגע של מים כי לא עשו לו מקלחות והיה צורח כשרוחצים אותו. הוא הגיע לכאן והלכנו לעשות לו חיסונים, לרשום אותו למשרד הפנים, הוא היה אצלנו תשעה חודשים, עד שחזר לאימא שלו".
"זה מסע מרגש עד שהילד הזה קורא לך 'אבא'"
איציק מספר כי לאחר מספר שנים שבהן שימשו אומנת חירום החליטו שהם רוצים להפסיק עם הקלט של הילדים ובמקום זה להפוך להיות משפחת אומנה קבועה. "היה אצלנו ילד קטן וחמוד שהגיע אלינו כשהיה בן כמה ימים והגיע כמעט לגיל שנה. לא רצינו שיעבור את כל הטלטלה הזו וביקשנו שיישאר אצלנו. היום הוא כבר בן 5".
יש סיכוי שיחזור להוריו הביולוגיים?
"זו אחת הבעיות באומנה - הילד יכול לחזור להורים שלו וזה תלוי בהתפתחות. התרחיש הזה הוא כמו חרב על הצוואר, בסוף זה נתון להחלטה של צו בימ"ש. הילד הולך לבקר את הוריו הביולוגיים בכל שבוע ולא ניתן לדעת אם יחזור אליהם, יש סיכוי של 60% שכן יחזור, כי לרוב המדיניות בישראל ובכלל היא שיחזור למשפחה שלו, משום שזה המקום הכי טוב בשבילו, כל עוד הסביבה שלו לא מאיימת על חייו. המטרה של עמותות כמו 'אור שלום' היא לשמור על הילדים ועל הביטחון שלהם".
איך הילדים שלכם קיבלו את הנושא?
"אמרנו להם שזה יהיה קשה וזה ייקח מהם הרבה, ובתקופה הזו הם לא יקבלו מאיתנו הרבה כי ילדים אחרים יקבלו את תשומת הלב שלנו. הם היו מוכנים לזה והתנהגו בבגרות, וזו עוד הייתה תקופת ההתבגרות שלהם. קיבלנו מהם את הגושפנקא, ואני מאוד מעריך אותם על זה. הם אפילו השתתפו בטיפול, המחוייבות האישית של הקטנה שלי הייתה לטפל בילדי האומנה".
מה נדרש ממשפחה שבוחרת להיות משפחת אומנה?
"הרבה סבלנות ונתינה, לפתוח את הלב ולחשוב תמיד שמה שאתה עושה יעזור למישהו שלא יודע בכלל שהוא במצוקה. אנחנו כחברה מתוקנת צריכים לעזור לחולייה החלשה, כי אם היא מתפרקת כל החברה מתפרקת ואין לנו זכות קיום. צריך לעזור, לתמוך ולתת לכל ילד שלא שפר עליו מזלו את ההזדמנות לחיים טובים. יש צורך עז במשפחות קלט, שיהיו הבסיס לדבר הזה. זו הסיירת. צריך להבין שהכול מתבסס על כך שאתה צריך לתת מעצמך כל הזמן וזה לא פשוט.
"להיות אומנת חירום פירושו להיות ערוכים וזמינים 24/7, לקלוט תינוקות ופעוטות בגילאי 0-6 שהוצאו מבתיהם באופן מידי כיון שהיו במצב של סכנה מידית וממשית לחייהם, ולהעניק להם בית חם, אוהב ומחבק לתקופה מוגבלת של עד חצי שנה, עד שימצא להם פתרון קבוע ובטוח".
איציק מספר שכמו בקלישאה הידועה, "כשנותנים מקבלים", גם במקרה הנוכחי הנתינה שלו הייתה עצומה אך הוא קיבל לא מעט בחזרה מהילדים שבהם טיפל. "ראיתי ילדים שכלל לא יודעים שהם בסכנה וחושבים שאלו הם החיים, ילד שאוהב את אימא שלו אפילו שהתעללה בו ולא נתנה לו לאכול, ילד שליבו נקי והוא אוהב את ההורים שלו למרות שהם כמעט הרגו אותו, הם הכי חשובים לו בעולם. הטוהר שלהם הוא דבר מדהים. הילדים מגיעים לכאן כשאין להם אמון בשום דבר, ואתה מתחיל איתם תהליך של בניית אמון וזה מסע מרגש עד שהילד הזה קורא לך 'אבא'. היו ילדים שאמרו אני רוצה שאתה תבוא ותהיה אבא שלי ותגור עם אימא שלי, או ילד שאמר שהוא רוצה שהמכונית שלי תהיה של אימא שלו, שהבית שלנו יהיה של ההורים שלי. הם רואים משהו טוב ומנסים לקחת אותו למקום ההוא, לעולם שהם מכירים. אני מראה לו שיש אפשרות לחיים טובים יותר ומקווה שזה יעזור לכוון אותו בעתיד לנסות להשיג את זה".
כל משפחות האומנה, מלוות על ידי גופי אומנה המפוקחים על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי. משפחות המעוניינות לקבל מידע על משפחת אומנת חירום מוזמנות לקבל פרטים באתר אור שלום בטלפון: 8936*, בוואטסאפ: 051-2400312 או באתר.