אלוהים, מה בסך הכול ביקשנו? להיות הורים טובים יותר. זאת באמת בקשה כל כך מוגזמת? הבאנו ילדים לעולם, אנחנו מאוד אוהבים אותם, אנחנו גם מאוד מאותגרים מהם, הם מביאים לנו הרבה נחת וים של לייקים באינסטגרם, אבל גם הרבה דילמות לא פשוטות והתקפי זעם תכופים. ועם כל הכבוד לזה שכל הורה מכיר הכי טוב את הילד שלו, לפעמים אתה מגלה שגידלת מפלצת שאתה לא ממש מכיר (סורי אמא, סביר להניח שגם אני הייתי כזאת).
איך מתמודדים עם התקף זעם? מה עושים אם הילד מרביץ? איך גורמים לילד להקשיב? ולמה למען השם הוא לא נכנס למקלחת? כל כך הרבה סוגיות גדולות הקשורות ליצורים הקטנים האלה, ואנחנו בכלל לא יודעים אם מתנהל איזשהו משא ומתן לחלץ אותנו. כדי להתמודד עם האתגרים, עד היום נהוג היה ללכת להדרכת הורים או מטפלים משפחתיים, אולם לאחרונה הגיחה אל חיינו הבינה המלאכותית והיא הצליחה קצת לערבב אותנו בדרך.
האם הבינה המלאכותית תחליף את הדרכת ההורים?
יש משהו נורא מפחיד בבינה מלאכותית. כשדיברו עליה בהתחלה היה מדובר על ממשקים רחוקים בארצות זרות, או תהליכים ספציפיים שיקלו עלינו בביצוע המשימות שלנו, בקבלת ההחלטות שלנו, באיסוף המידע שלנו. אבל לאחרונה יותר ויותר מדברים על האתיקה של הבינה המלאכותית והאם חוץ מלייצר לנו תמונות יפות או לכתוב לנו שירים, היא תצליח – ביום מן הימים – לייתר אותנו, להחליף אותנו, להפוך להיות אנחנו ואפילו טובים יותר. רשימת המקצועות שנמצאים בסכנה בעקבות התפתחות הבינה המלאכותית היא רבה, אבל בכל זאת אנחנו בערוץ ההורים ולכן החלטנו לעשות ניסיון ולבדוק האם בינה מלאכותית יכולה לייתר את מקצוע הדרכת ההורים ולהחליף אותו (אמא'לה!).
אז החלטנו לעשות ניסיון, שוחחנו עם ChatGPT, צ'טבוט שפותח על ידי OpenAI על בסיס GPT-3.5. זוהי למעשה טכנולוגיה מהפכנית שמאומנת להבין את הכוונות מאחורי השאלות ששואלים בני אדם. כדי לאתגר את המערכת, בחרנו כמה שאלות נפוצות בקרב הורים והרי התוצאות לפניכם:
איך גורמים לילדים לעזור במטלות הבית?
תשובת הבינה המלאכותית: אחת הדרכים לגרום לילדים לעזור בעבודות הבית היא להקצות משימות המתאימות לגיל ולקבוע ציפיות ברורות מתי וכיצד יש להשלים את המשימות. דרך נוספת היא להפוך את המשימות למהנות ומרתקות יותר, כמו הפיכת ניקיון למשחק או לאפשר לילדים לבחור איזו משימה הם רוצים לעשות. בנוסף, תגמול לילדים על עזרתם והפגנת הערכה למאמצים יכולים גם להניע אותם להמשיך לעזור בעבודות הבית. חשוב גם לתת דוגמה ושהילדים יראו אתכם גם משתתפים ולוקחים חלק בעבודות הבית.
למה הילד שלי מרביץ?
תשובת הבינה המלאכותית: ילדים מכים מסיבות שונות, כגון תסכול, כעס, חוסר במיומנויות תקשורת או קושי להביע את עצמם. זו עשויה להיות גם דרך לתבוע כוח או שליטה, או למשוך תשומת לב. חשוב לטפל בגורם הבסיסי וללמד התנהגויות חלופיות, כמו גם מתן חיזוק חיובי להתנהגות הולמת. עקביות וסבלנות הן המפתח בטיפול בבעיה זו. מומלץ לפנות לעזרה מקצועית אם ההכאות נמשכות, או אם ההתנהגות מחמרה או מלווה בהתנהגויות דומות אחרות.
מה עושים כשהילד מסרב להיכנס להתקלח?
תשובת הבינה המלאכותית: ייתכן שחלק מהילדים לא ירצו להתקלח, במיוחד אם הם צעירים או אם יש להם בעיות תחושתיות. להלן כמה אסטרטגיות שעשויות לעזור בכך. דבר ראשון – הפכו את המקלחת לדבר מהנה! הציגו צעצועים או משחקים שהילד יכול לשחק איתם במקלחת, עשו משחק משטיפה חלק גוף מסוימים והשתמשו בשפה חיובית ושבחים כשהילד מתקלח, כדי לעודד אותו לעשות זאת שוב בעתיד.
חשיפה הדרגתית יכולה גם היא לעזור. אם תתחילו את המקלחת ברחצה מהירה באמצעות ספוג ולאט לאט תאריכו באופן הדרגתי את משך זמן המקלחת, זה יעזור לילד להתרגל לאירוע. שימוש בלוח זמנים חזותי יכול גם הוא לעזור לילד להבין את שלבי המקלחת ולהתכונן למה שהולך לקרות. אפשר גם ליצור תגמול חיובי למקלחת כמו פעילות מיוחדת או פינוק אחריה. אפשר גם להתקלח ביחד עם הילד, במיוחד אם הוא צעיר, או לתת לו להיות נוכח בזמן שאתם מתקלחים.
מקסמו את התנאים למקלחת מהנה, התאימו את טמפרטורת המים, השתמשו בראש המקלחת הנשלף שאפשר להתאים אותו ידנית, אם יש צורך והילד שלכם רגיש לצליל או לתחושת המים, שימו לו אטמי אוזניים או כובע מקלחת. ובסופו של דבר – כבדו את הגבולות שלו ואם הוא באמת לא רוצה להתקלח נסו למצוא פתרון הגייני חלופי כמו מקלחת יבשה באמצעות מגבונים לתינוק או שטיפה קלה. חשוב להתאזר בסבלנות ובהבנה כלפי הילד, ולזכור שמקלחת יכולה להיות משימה קשה עבור חלק מהילדים. ייתכן שיידרש זמן וסבלנות כדי למצוא פתרון שיתאים לילד ולמשפחה.
מה עושים כשהילד עושה סצנה ויש לו טנטרום?
תשובת הבינה המלאכותית: התמודדות עם ילד שעושה סצנה יכולה להיות קשה, אבל יש כמה אסטרטגיות שיכולות להיות יעילות בטיפול בהתנהגות: הראשונה שבהם היא להישאר רגועים. כאשר ילד עושה סצנה, חשוב לא להגיב רגשית, זה יעזור להחליש את המצב ולמנוע את החמרה שלו. גם הכרה ברגשותיו של הילד תסייע להתמודד, תנו לילד לדעת שאתם מבינים איך הוא מרגיש ושזה בסדר להרגיש ככה.
ולצד כל ההכלה, הציבו גבולות. תקשרו לילד בצורה ברורה איזו התנהגות מקובלת עליהם ומה לא, ואפילו הציעו לו בחירה בין דרכים שונות להתמודדות עם המצב ועודדו אותו לבטא את רגשותיו בצורה הולמת. הסחת דעת של הילד ומיקוד מחדש של תשומת הלב שלו בפעילות או משימה אחרת יכולים לעזור. מה שכן, התעלמו מהתנהגות מיותרת של חיפוש תשומת לב. אם הילד עושה סצנה כדי למשוך תשומת לב אולם עדיף להתעלם מההתנהגות ולחכות שהיא תעבור. זכרו שגם כאן אתם לא יכולים לדרוש מילדכם לעמוד בסטנדרט התנהגות מסוים אם אתם לא עומדים בו וחשוב לתת דוגמה להתנהגות הולמת לילד ולהיות עקביים עם הגבולות והכללים שאתם קובעים ועם ההשלכות ל"סצנה".
ולפני הכול, אם זה קורה לעיתים קרובות, כדאי מאוד לדבר עם הילד כדי להבין את שורש הבעיה והסיבה העמוקה שבגללה הוא פועל בצורה כזאת. חשוב לזכור שילדים עשויים להתפרץ בכעס או ליצור סצנה ממגוון סיבות, כגון תסכול, חוסר מיומנויות תקשורת או חיפוש תשומת לב. חשוב להתייחס לכל מצב על בסיס כל מקרה לגופו, ולהיות סבלניים ועקביים בטיפול בהתנהגות.
למה ילדים מרביצים לעצמם?
תשובת הבינה המלאכותית: ילדים עלולים להכות את עצמם מסיבות שונות, כמו הבעת תסכול או כעס, חיפוש תשומת לב או כמנגנון התמודדות עם רגשות או מצבים קשים. במקרים מסוימים, התנהגות של פגיעה עצמית עשויה להיות סימפטום של מצב בריאותי נפשי בסיסי, כגון אוטיזם, ADHD או הפרעת מצב רוח.
חשוב לדבר עם איש מקצוע בתחום הבריאות או עם מומחה להתפתחות הילד, אם ילד נצפה מכה את עצמו, כדי להבין את הסיבה הבסיסית ולפתח תוכנית פעולה מתאימה. הם יוכלו לספק הדרכה כיצד לטפל בהתנהגות ולעזור לילד ללמוד דרכים בריאות יותר להתמודד עם רגשות או מצבים קשים.
איך להתמודד עם ילד חוצפן?
תשובת הבינה המלאכותית: התמודדות עם ילד "שובב" יכולה להיות מאתגרת, אך ישנן מספר אסטרטגיות שיכולות להיות יעילות בטיפול בהתנהגות: קבעו כללים והשלכות ברורים ועקביים: ילדים צריכים גבולות וציפיות ברורות להתנהגותם. כאשר כללים נאכפים באופן עקבי, ילדים לומדים מה מקובל ומה לא.
בנוסף השתמשו בחיזוקים חיוביים, תגמלו התנהגות טובה על ידי שבחים והענקת תשומת לב חיובית. זה יעזור לבנות את ההערכה העצמית של הילד ולעודד אותו להמשיך לעשות בחירות טובות. השתמשו גם בהשלכות הטבעיות, אפשר לילד לחוות את ההשלכות הטבעיות של התנהגותו. לדוגמה, אם ילד לא מנקה את החדר שלו, הוא לא יכול לשחק עם הצעצועים שלו עד שיהיה שם נקי.
מה שכן, הימנעו מענישה פיזית. ענישה פיזית אינה דרך יעילה ללמד ילדים בין טוב ורע, ועלולות להיות לה השפעות שליליות על רווחתם הנפשית והרגשית. במקום זאת, תקשרו עם ילדכם, קחו את הזמן להקשיב לנקודת המבט שלהם ונסו להבין את התנהגותם. דברו איתם על רגשותיהם ועזרו להם ללמוד לבטא את עצמם בדרכים בריאות.
ואם כל זה לא עזר וההתנהגות של ילדכם מחמירה או מתמשכת, עשוי להיות מועיל להתייעץ עם מומחה להתפתחות הילד, מטפל או רופא ילדים לקבלת הדרכה לטיפול בהתנהגות. חשוב לזכור שילדים לומדים באמצעות ניסוי וטעיה. היו סבלניים איתם וקחו בחשבון ששינוי ייקח זמן.
איך גורמים לילד לאכול?
תשובת הבינה המלאכותית: עידוד ילד לאכול יכול להיות משימה מאתגרת, אך ישנן מספר אסטרטגיות שיכולות להיות יעילות. כמו לדוגמה לשלב את הילד בתכנון והכנת הארוחות. ילדים נוטים יותר לאכול מזונות שהם עזרו לבחור או להכין. הציעו מגוון רחב של מאכלים בריאים, ילדים עשויים להיות מוכנים יותר לנסות מאכלים חדשים אם הם מוצגים לצד המועדפים והמוכרים. קבעו לוח זמנים קבוע של ארוחות וחטיפים, ילדים משגשגים בשגרה ובידיעה מתי לצפות לארוחה או לנשנוש הבא שלהם.
אל תהפכו את שעת הארוחה לקרב. הימנעו מלהכריח או לשחד ילד לאכול. במקום זאת, ספקו אווירה נינוחה ונעימה במהלך הארוחות. חשוב גם שתהוו מודל לחיקוי, ילדים לומדים באמצעות דוגמה, אז ודאו שאתם אוכלים מזון בריא ונהנים בזמן הארוחה.
והכי חשוב – היו סבלניים. יכולים לעבור ניסיונות רבים עד שהילד שלכם יסכים לאכול מזון חדש. המשיכו להציע את זה ובסופו של דבר הם עשויים להתחיל לנסות. ויחד עם זאת, אם ילד באופן עקבי אינו אוכל או יורד במשקל, חשוב להתייעץ עם רופא ילדים או דיאטנית מוסמכת כדי לשלול בעיות בריאותיות בסיסיות. חשוב לציין שכל ילד הוא שונה ולחלקם עשויים להיות קשיי האכלה, לכן חשוב לעבוד עם רופא ילדים או יועץ תזונתי כדי לקבוע את הגישה הטובה ביותר עבור הילד.
למה הילד שלי צועק?
תשובת הבינה המלאכותית: ילדים עשויים לצעוק מסיבות שונות, כולל הבעת רגשות עזים, חיפוש תשומת לב או כדרך לתבוע כוח או שליטה. חלק מהילדים עלולים לצעוק כי הם מתוסכלים, כועסים או נסערים ואינם יודעים כיצד להתבטא בדרכים אחרות. זה יכול להיות גם סימן לאובדן שמיעה או סימפטום של מצב בסיסי כמו ADHD או אוטיזם.
כדי לטפל בהתנהגות זו, חשוב לנסות להבין את הגורם הבסיסי לצעקות ולטפל באופן ספציפי. להלן כמה אסטרטגיות שתוכל להשתמש בהן: קבעו גבולות ברורים והשלכות, ילדים צריכים גבולות וציפיות ברורים להתנהגותם. כאשר כללים נאכפים באופן עקבי, ילדים לומדים מה מקובל ומה לא.
תקשרו עם ילדיכם, קחו את הזמן להקשיב לנקודת המבט שלהם ונסו להבין את התנהגותם. דברו איתם על רגשותיהם ועזרו להם ללמוד לבטא את עצמם בדרכים בריאות. השתמשו בחיזוק חיובי, תגמלו התנהגות טובה על ידי שבחים והענקת תשומת לב חיובית. זה יעזור לבנות את ההערכה העצמית של הילדים ולעודד אותם להמשיך לעשות בחירות טובות. עודדו תקשורת מילולית: עזרו לילדיכם למצוא דרכים חלופיות להביע את עצמם, כגון דיבור, ציור או כתיבה.
אם הצעקות של ילדך חמורות או מתמשכות, עשוי להיות מועיל להתייעץ עם מומחה להתפתחות הילד, מטפל או רופא ילדים לקבלת הדרכה לטיפול בהתנהגות. חשוב לזכור שילדים לומדים באמצעות ניסוי וטעיה. היו סבלניים איתם וקחו בחשבון ששינוי ייקח זמן.
הדרכת הורים מלאכותית
ווואלה? סביר פלוס. אחרי שקראנו והתרשמנו מהתשובות המפורטות והמהירות בה נשלחו, עברו בנו לרגע הרהורי כפירה (לצד התקף חרדה) – אולי באמת עוד מעט כבר לא יצטרכו אותנו, בני האדם, ואת המומחיות שלנו בתחומים כאלו ואחרים. אבל רגע לפני שביקשנו מבינה שתכתוב לנו כבר על הדרך גם כתבת סופ"ש למאקו, משהו הרגיש לנו לא בנוח. האם באמת כל כך קל לעשות את מה שאנחנו עושים? האם כל כך קל להחליף מדריכת הורים?
כדי לנסות לענות על השאלה שוחחנו עם עדי הרפז, יועצת משפחתית (M.A), פסיכותרפיסטית ומנחת הורים. נתנו לה לקרוא את התשובות ושאלנו אותה מה מפלס החששות שלה – למרבה הפלא היא הייתה רגועה במיוחד והבהירה לנו טוב מאוד כי מקצוע הדרכת ההורים לא הולך לשום מקום.
"המטרה של הבינה המלאכותית היא להיות אנושית", היא מסבירה, "מדובר בשאיפה להתחקות אחר החוויה האנושית אבל היא עדיין לא (ולא תוכל להיות) אנושית. ואת זה חשוב לזכור. היא נעדרת את המוח היצירתי המשלב חיבור בין ידע, חשיבה, תחושות (פיזיות) ורגש (מנטאלי) עם פרשנות ייחודית יצירתית שנובעת מהחיבור בין כל אלו יחד. זו הייחודיות, הקסם והפלא שבבני אנוש. היא יכולה לנסות לתת מענה כללי של הדרכת הורים, מנוסח יפה, לוקח בחשבון לא מעט כיווני מחשבה שבסביבתם יכולי אולי להיות מצוי הפתרון וכיווני פעולה שכדאי לנקוט בהם, אבל היא לא יכולה לתת מענה ומקצועי ספציפי לכל מקרה, משום שזה דורש הרבה יותר מידע מאשר ההורה נותן לבינה המלאכותית, והבינה המלאכותית וודאי שלא יודעת מה לשאול ואיך לחבר את כל התשובות לתמונה שלמה. בנוסף, את החוויה החושית של לראות את המציאות דרך העיניים של האחר, של ההורים, של הילדים שלהם, להבין את התמונה כולה ולהרגיש את מי שמבקשים להתייעץ לגבי היקר להם מכל, הילדים שלהם – היא לא מסוגלת לתת ולרוב החוויה הזו היא הסיבה שאנשים הולכים להדרכת הורים".
אבל בסופו של דבר הבינה המלאכותית מספקת את הסחורה ונותנת תשובות
"למקרה שאדם עומד מול התשובה וחושב שהתשובה של הבינה המלאכותית מספיקה, כדאי לחדד שהיא לא 'מדריכה את ההורים', שכן הדבר שעליו הבינה המלאכותית עונה היא מה שאנשי מקצוע מכנים 'הבעיה המוצהרת', קרי, תשובת פשט לתיאור הקושי שנראה מעל פני השטח שאיתו ההורים מתמודדים, אבל היא לא יודעת לחקור כדי להבין את הבעיה האמיתית, זו שמתחת לפני השטח שהביטוי שלה הוא הקושי שההורים והילד חווים ושאותו הם היו רוצים להבין וללמוד איך לשנות".
עוד מדגישה הרפז שכפסיכותרפיסטית ומדריכת הורים היא נותנת מענה להורים לא רק באמצעות הבינה (חוכמה וידע) גרידא אלא למעשה מחברת את הבינה היתרה שיש לבני אדם שכוללת הקשבה, רגש, הבנה, לראות את בני האדם בעיניים, להרגיש אותם עם הלב, לחוות את התדר ואת האווירה במשפחה הספציפית ועם ההורים הספציפיים והילדים הייחודיים שלהם, הקשבה לבחירה המילים שלהם כשהם מתארים את הבעיה. "זה מלמד אותי המון לשאול שאלות ולבקש דוגמאות שיעזרו לי להבין את האופן הסובייקטיבי שהמשפחה הזו מתנהלת ומתוך כך להבין מדוע מופיע הקושי שהם חווים ואיך כדאי לשקף להם אותו באופן מעודד שיעזור להם להרגיש שהם יכולים לייצר שינוי לטובה, ולא פחות חשוב מכך, להרגיש שהילד או הילדה שלהם טובים ויכולים ושעוד לא אבדה התקווה. זה כל כך חשוב כי זה הכוח המרפא והמעודד להצליח בתהליך שינוי".
וזה עוד בלי להתייחס למושא של העצות האלו, נשמות של בני אדם.
"המקצוע שלנו הוא מקצוע חשוב וכאן המקום אולי גם לומר ולבקש מהורים שיבדקו טוב ממי הם הולכים לקבל הדרכת הורים. זה נכון לא רק לגבי בינה מלאכותית שהיא רק דרגה חדשה של השטחת הצורך והיכולת של בני אדם לשאת תהליכים. אני ממליצה להורים לבחון היטב אצל מי הם מקבלים הדרכה. כבר היום השוק רווי במי שלמדו מעט מדי ומגדירים את עצמם מנחי הורים או מאמני הורים בעוד שבפועל למדו מספר חודשים בודדים ואין להם את המיומנות והמומחיות שנדרש שנים כדי לטפח ולפתח באחריות. הדבר הכי בעייתי הוא שהם עצמם אינם יודעים שהם אינם יודעים. הבינה המלאכותית עכשיו רק מרדדת עוד יותר את העיסוק בנושא הזה כמו בעוד נושאים נוספים. הורים שמקבלים עצות והדרכה והולכים ליישם אותן על נשמות של הילדים שלהם בשנים הכי חשובות שבהן מתפתחת האישיות שלהם, זה לא פחות מעיסוק בדיני נפשות ועצם המחשבה שבינה מלאכותית יכולה להחליף הדרכה מקצועית, לא רק שהיא אינה אחראית היא גם עלולה לכוון לא נכון ומכאן חס וחלילה לפגוע ולהיות מסוכנת".
מה היית למשל מייעצת אחרת ממה שהבינה המלאכותית הציעה?
"קחי את השאלה הכללית ששאלתם 'למה ילדים מרביצים לעצמם?'. אחת התשובות שהיא הציעה הייתה שייתכן שהילד סובל מ-ADHD, אוטיזם או הפרעת מצב רוח. הורה מודאג שקורא את התשובה הזו, אפילו שהיא רק חלק מכל מיני רעיונות לתשובה שהתקבלו שם, מאותו רגע נכנסה לו המחשבה לראש והוא יכול במקרה הטוב ללכת לברר, ובמקרה הרע להסתפק בתשובה, לראות מאותו רגע את הילד שלו ככזה, להיות חרד ולפעול מתוך החרדה הזו בכל התגובות כלפי הילד. זה יכול להיות הרסני.
"עוד שאלה ששאלתם הייתה 'למה הילד שלי מרביץ?'. הבינה המלאכותית ידעה להגיד שחשוב לטפל בגורם הבסיסי אך לא אמרה מהו, היא אמרה שחשוב ללמד התנהגויות חלופיות אבל לא פירטה מה ואיך. רק לשם ההבחנה בהבדל העצום בין קבלת עצה מבינה מלאכותית להדרכת הורים מקצועית, הנה תמצית של מה אני עושה כפסיכותרפיסטית ומדריכת הורים מקצועית ומוסמכת כשהורים מגיעים להתייעץ על קושי עם ילד:
- קודם כל, כאשת מקצוע אני יודעת שהבעיה המוצהרת עימה מגיעים היא לא הבעיה האמיתית ותפקיד אשת מקצוע מוסמכת הוא לדעת לברר טוב ולהבין עוד יותר טוב לפני שהיא נותנת תשובות. אני אצור חיבור ראשוני, אמפתי, נעים, מזמין, מעודד, כזה שנותן הרגשה ש"הכל בסדר" שגם אם קשה, יש אפשרות להבין אותם, את הילד ולמצוא יחד איתם פתרון והוא יהיה חיובי ובונה.
- אני אבקש להכיר אותם ולקבל מהם פרטים בסיסיים וחשובים מאד להבנת התמונה, לא מספיק לשמוע ש'הילד מרביץ' ולתת תשובה, אני רוצה להכיר באמת את בני האדם שזה הסיפור המשפחתי שלהם: בני כמה ההורים? (כדי להבין את השלב במעגל חיי המשפחה בהם נמצאים ההורים, צעירים? מבוגרים? עובדים? לא?) מה המצב המשפחתי? (נשואים? גרושים? כמה זמן? הכול משנה), אתרשם מהאווירה הכללית ומהאווירה ביניהם, זה מלמד אותי המון על הבית. אני אמשיך ואשאל בן כמה הילד המדובר? איך ההתפתחות שלו או שלה מיום לידתו עד כה ?איך היה החיבור של אמא ואבא אליו? איך ההרגשה של ההורים ביחס אליו? מה המיקום של אותו ילד או ילדה במשפחה? באילו הפרשים נולדו האחים? איך האישיות של כל אחד מהם? איך היחסים ביניהם? האם יש בבית אווירה של תחרות ומאבקים ומריבות או של שיתוף פעולה? איך כל ילד בבית הזה 'תופס את המקום שלו' ומכאן ניתן יהיה ללמוד מה הילד הספציפי שלגביו שואלים 'הבין' בהבנה הילדית שלו מתוך הדינמיקה המשפחתית על הדרכים בהם הוא 'מסתדר', מביע ומתקשר את עצמו בחיים (בהתאם לגילו כמובן).
עדי הרפז | צילום: אלעד גוטמן - עכשיו אני פונה להבין את הקושי מהעיניים של ההורים. אני אבקש לשם כך דוגמה מפורטת על מנת להבין את ה'לופ' שבדינמיקת היחסים של הילד מול העולם (הורים, אחים, חברים, גננת ,מורה וכו'), אנסה להבין האם הוא 'מרביץ כל הזמן'? לפעמים? אם כן, מתי? מול מי? מתי זה קורה? האם בתגובה למשהו? סתם כך? ובמהלך השיחה אבקש דוגמאות נוספות כדי לחדד את ההבנה עם שאלות נוספות אנסה להבין אם ה'מרביץ' הוא עוד ביטוי למאבק כוח שקיים בעוד מרחבים בחיים של הילד או אירוע נקודתי שחוזר על עצמו מול אדם ספציפי?
מדריכת הורים מקצועית תדע לבחון ולהבין מה סגנון ההורות ואיך הוא משפיע על אותו מאבק כוח? מתי זה התחיל? מתי זה קורה? סתם ככה או בתגובה למשהו שקרה? האם זה קורה רק בבית? רק מול הורה אחד או מול שניהם? ועוד שאלות נוספות. - במהלך השיחה, ולאור התשובות של ההורים, אני מרכיבה את תמונת העולם של הילד, מבינה מה הוא הבין מתוך הדינאמיקה ומתחילה להבין את המניע להתנהגות – הכול תוך הבנה מעמיקה בהתפתחות הילד, בשלבים ההתפתחותיים, בהתנהלות של ילדים בתוך אווירה משפחתית ובאופן שבו ילדים בונים את האישיות שלהם ואת ההתנהגות המאפיינת אותם.
- אחרי שיש לי מספיק מידע אחבר את כל הנקודות לכדי תמונה שלמה ואשתף את ההורים בפרשנות המקצועית כפי שאני מבינה אותה, שמבוססת על המידע שהבנתי מהם מחובר לידע המקצועי ולניסיון מצטבר. את כל זה אנחנו מתרגמים להבנות ולתוכנית הדרכה שלוקחת בחשבון את צרכי הילדים, המשפחה ואת החשיבות של יחסים ותקשורת בונה לחיים ולא רק כזו ש"פותרת" את הבעיה הספציפית. כן, הבעיה תיפתר אבל המשפחה כולה גם תצמח לקומה חדשה בהתפתחות שלה (ושל הילדים שחיים בה).
"יש פה תמונת עולם שלמה שלעולם לא תוכל לקבל מענה על ידי בינה מלאכותית פשוט כי היא לא טכנית, אלא הומנית, עם הבנה עמוקה בהתפתחות אישיות האדם והילד, הבנת הגורמים המשפיעים על התפתחות האישיות ומיומנות מקצועית להבין את מורכבות התמונה המשפחתית על מנת לסייע להניע תהליך שינוי ולעזור להורים מול ילד שקשה להם איתו ומעשה קשה לו בעצמו. לא יעזרו טיפים כלליים כדי לטפל בבעיה ספציפית עם ילד ספציפי במשפחה ספציפית עם הורים ספציפיים. כאשת מקצוע אני מבינה שהתנהגות של ילד היא חלק מפאזל חיים שלם, ילד חי בתוך בית שמורכב מהורים שלהם יש אישיות, אחים, אווירה ודינאמיקה משפחתית שאותה חשוב להבין בטרם אני בכלל מעזה לתת תשובה. אשת מקצוע מיומנת תדע לשאול את השאלות שיעזרו להבין את המצב ותוכל לתת הדרכה מדויקת להורים , לילד ולבית הספציפי.
"בניית הפאזל והבנת הקושי של ומול ילד אינו מנותק מהאקלים שהילד חי בו, ואת ההבנה הזו בינה מלאכותית לא יכולה ולא תוכל לעשות משום שהיא 'טכנלוגיה סוכמת' (שלוקחת את כל המידע ומנגישה אותו בצורה מרשימה). ולצד כל אלו אומר, אנחנו מנהלות את השיחה הזו בשנת 2023, אנחנו יודעים שהטכנולוגיה מתפתחת ואין לדעת לאן היא תגיע. היא כאן ולא הולכת לשום מקום ואנחנו לא נגדה, אני יודעת ומאמינה שהבינה המלאכותית תהפוך לכלי עזר להתנהלות של עסקים בכל התחומים כולל בתחום הפסיכולוגיה, הדרכת ההורים והעזרה העצמית. אולם חשוב לדבר על המונח 'בריאות דיגיטלית' ולהתחיל להטמיע אותו בכל המרחבים ובוודאי ביתר שאת בתחומים הקשורים בנפשנו ונפשם של ילדים, הורים ומשפחות. החובה שלנו היא לעשות את ההבחנה מתי השימוש בכלי הטכנולוגי לטובתנו והיכן כדאי להניח את הכלי המלאכותי 'על המדף' ולבחור במענה עמוק, יסודי, אחראי ובעיקר אנושי, כי בסופו של דבר, אנחנו בני אדם".
נפלאות הבינה
עלתה לנו שאלה, יצאנו לתחקיר, בדקנו עם אנשי מקצוע - על פניו היינו יכולים לסיים ככה את הכתבה. אבל כמו שנהוג בבית המשפט – אין לחרוץ דין עד שלא שומעים את שני הצדדים. אז רק לשם הצדק וההגינות חזרנו אל חברתנו בינה, הלא היא הבינה המלאכותית, ושאלנו גם אותה מה היא חושבת על עתיד מקצוע הדרכת ההורים:
מה את אומרת? יש צורך במדריכת הורים מקצועית או שאפשר לקבל תשובות ממך?
תשובת הבינה המלאכותית: "אמנם אפשר לקבל מידע והכוונה בנושא הורות ממקורות מקוונים, כמוני, אבל חשוב לזכור שכל ילד ומשפחה הם ייחודיים, ומה שמתאים למשפחה אחת אולי לא יתאים למשפחה אחרת. מדריך הורים מקצועי, כמו רופא ילדים, פסיכולוג ילדים או מאמן הורים, יכול לספק ייעוץ אישי ומותאם בהתאם לצרכים האישיים של ילדכם ולמצב הספציפי של משפחתכם. הם יכולים גם לעזור לכם לזהות ולטפל בכל הבעיות הבסיסיות שעשויות להוביל או לתרום להתנהגות של ילדכם.
"חשוב גם לזכור שהורות יכולה להיות מאתגרת ושזה נורמלי שיש שאלות וספקות. מדריך הורים מקצועי יכול לספק לכם תמיכה והכוונה, ולעזור לנווט במצבים קשים. לכן, בעוד שמקורות מקוונים יכולים להוות נקודת התחלה טובה למידע ועצות, חשוב להתייעץ גם עם מדריך הורים מקצועי אם יש לכם חששות לגבי התנהגות או התפתחות ילדכם, או אם אתם נאבקים בבעיה ספציפית של הורות".
אז מה נשאר לנו להגיד? כנראה שאחרי הכול – גם אנחנו וגם הבינה המלאכותית – דווקא די מסכימים.