המלחמה  שנכנסה לחיינו בתחילת שנת הלימודים, העמידה להורים לילדים בכיתות א'-ב' בעיה: איך דואגים שהילד ירכוש את מיומנות הקריאה ולא יצבור פערים בהמשך? וביחוד עם ילדים שהקריאה לא באה להם בקלות ויכולים להישאר הרבה מאחור.
 
כקלינאית תקשורת שעובדת גם במשרד החינוך, ניכרים הפערים הלימודיים בין ילדים שההורים מתווכים להם ומלמדים אותם לבין אילו שלא, אבל מה אם ההורה לא יודע מה הם אמורים לדעת ואיך בדיוק ללמד?

מה ילד צריך לדעת לפני שהוא מתחיל לקרוא?

ילדים בכיתה א' מתחילים את השנה בחזרה מהירה על האותיות והצלילים ומתחילים ללמוד את התנועות קמץ, פתח וחטף פתח (הצליל של כולן הוא A) ואת אותיות הכתיב (כתב יד עגול). כלומר, כבר בתחילת כיתה א' ילדים צריכים להביא שהסימנים הבאים: בָּ, בַּ, בֲּ הופכים את האות ב' להברה BA וכדי להצליח בכך נשים לב לארבעה תנאים מקדימים:

  1. הילד מזהה את כל האותיות

  2. הילד מבין ומפרק מילים ליחידות הצלילים הקצרות ביותר שלהן (למשל המילה מסמר מורכבת מ-4 הצלילים Ma-s-me-r)

  3. הילד מבחין בין אותיות דגושות לרפות (למשל בּ עם דגש, שמשמיעה את הצליל B לעומת ב ללא דגש שמשמיעה את הצליל V)

  4. הילד מבין שכל אות יכולה להישמע אחרת במילים שונות (למשל, האות ת' יכולה להופיע במילים כ-TA, TE, TI, TO, TU וגם רק T

 

במידה וזיהיתם כי הילד לא "עומד" באחד התנאים, כדאי לעצור ולוודא שיש בסיס חזק וטוב, ורק אז להתקדם לקריאה עם סימני ניקוד.

איך מלמדים ילד לקרוא לגמרי לבד?

במידה והבנתם שהילד בשל, ואפשר להתקדם לקריאה, אתן לכם את הטיפ שהופך את הלמידה לפשוטה ואפילו מצחיקה: שימוש בתומכי זיכרון. תומך הזיכרון הוא מילה שמזכירה לנו את הסימן, בדומה לדרך שבה מלמדים הקניית האותיות והכנה לכיתה א'. מומלץ להתחיל בקמץ-פתח-חטף פתח. במקום להגיד לילדים שבכל פעם שהם רואים את אחד מהסימנים הללו עליהן להגיד A, נעזור להם עם תומך זיכרון שיזכיר להם לפתוח את הפה בזמן הקריאה של כל אחד מהסימנים הללו.

במקרה הזה, בסימני הניקוד המדוברים, הסימן כולל קו ישר. נספר לילד שהקו הישר הזה מזכיר לנו מקל של רופא (שפדל) שאיתו הרופא בודק לנו את הגרון והרופא מבקש מאיתנו לומר "אָהההה", ולכן בכל פעם שנראה את הסימן של "המקל של הרופא", זה שבבית הספר נקרא 'פתח', 'קמץ' ו-'חטף פתח', אנחנו נזכור שצריך לפתוח את הפה ולומר "אָהההה". ואם נראה את האות ר ומתחתיה המקל של הרופא, נדע שצריך לומר: "רַהההה" וכן הלאה. בשיטה זו גם ילדים צעירים וגם ילדים מתקשים יוכלו לזכור את סימני הניקוד השונים ולקרוא בקלות.

אחרי שלמדנו דגש, קמץ-פתח-חטף פתח, נלמד את שאר התנועות באותו האופן לפי הסדר המקובל בשיטות הקריאה השונות קיימות המקבילות לבית הספר (שווא, חיריק, חולם, צירה-סגול, שורוק-קובוץ לפי הסדר הזה).

שימו לב שבכל תנועה שנלמדת עלינו לזכור ולהוסיף את כל סימני הניקוד שכבר נלמדו על מנת להטמיע אותם ולסייע לילדנו לא לשכוח. בנוסף כדאי לעבור בהדרגה בכל שלב מקריאה של הברות, למשל: אִי, בִּ, לִ, סִי, חִי, לקריאת מילים: צִיפִּי, סִינִי, מִיקִי, כתיבת לקריאת מילים עם סימני הניקוד הקודמים: כִּתָּה, פִּיצָה, מִכְתָּב וכתיבת המילים עם סימני הניקוד ולבסוף נעבור לקריאת משפטים וטקסטים.

הכותבת היא קלינאית תקשורתמרצה ומדריכה הורים ואנשי חינוך, בעלת הקליניקה: "לדבר עם ילדיםבכל גיל.