אתם יפים. הלכתם למוזיאון נגיד, או לבראנצ׳ אלגנטי או סתם דמיינו כל סיטואציה אחרת שבה אתם מרגישים שהנה, הצלחתם. לקחתם אתכם כמובן גם את פרי אהבתכם המתוק, הוא או היא לבושים כל כך חמוד, זה פשוט אין לתאר. מולכם צועד נונשלנטי האיש הזה שאתם נורא נורא מעריכים ואתם משוחחים בנינוחות כי גם אתם מגניבים היום, לא רק הוא. הנסיך שלכם לעומת זאת, המתוק הזה, שואל אותו פתאום: יש לך תינוק בבטן? כולם צוחקים באי נוחות, והילד ממשיך: אמא יש לו בטן נורא גדולה, והוא גם מסריח.
פדיחה? ממש לא, כלומר ממש לא פדיחה לעומת מה שעשה ג׳וש הקטן לאמא שלו ביום שבת ה-5 בספטמבר, 1992 בגיינסוויל, ג׳ורג׳יה. צריך להבין שאמא של ג׳ושי, שהיה אז בן שלוש בערך, היתה חברה נלהבת בקו-קלוקס-קלאן, והחמודים האלה רצו בסך הכל לזעוק את כאבם הלגיטימי, לנצל את זכותם הקדושה להבעת דעה ולהגן על אמריקה שלהם, אמריקה הלבנה והטובה, אמריקה של הערכים. למורת רוחם של חברי הארגון, ההפגנה שהם ביקשו לערוך באותו יום שבת לא הייתה כל כך מוצלחת. רק 66 קו-קלוקס-קלאנים באו, כמה סקרנים עמדו מסביב ובעיקר היו שם הרבה שוטרים שנקראו, מצייתים לעקרונות החוקה, להגן על המפגינים. אמא של ג׳וש הלבישה אותו (וגם את אחיו) בכתונת הלבנה היפה ובכובע שהיא כל כך גאה בו, ועד הרגע המצולם היא כנראה זכתה באמת להמון המון חיוכים מתוקים ומחמאות על הרעיון מצד החבר׳ה. אני לא יכולה להפסיק להסתכל על הנעליים התינוקיות שלו.
אלא שברגע אחד של הסח הדעת ג׳וש הקטן, שמלכתחילה בוודאי הבין מעט מאד ממה שהתרחש מסביבו, התקרב לאחד השוטרים שהניח את מגן הפלסטיק שלו על המדרכה. על מגן הפלסטיק הופיעה בבואתו של הילד וג׳וש התפלא והושיט יד קטנה כדי לגעת בה, כדי לגעת בדמותו שלו. רצה הגורל כמו שאומרים במקרים כאלה והשוטר שהביט בילדון מלמעלה, אלן קמפבל, היה אפרו-אמריקני, שנקרא להגן בשבת יפה זו על חופש הביטוי של מי שהיו מעדיפים לראות אותו מפוחם ותלוי על עץ. "שנינו", אמר קמפבל בהמשך, "לא בחרנו להיות שם. אני נקראתי לעבודה על ידי המשטרה, ואותו הביאו אמא ואבא".
זה היה רגע חטוף שנתפס על ידי טוד רוברטסון, צלם עיתונות שהיה בסביבה, ומיד לאחר שהתמונה צולמה, לקחה האמא את ג׳וש חזרה לצדה. אולי נזפה בו, אני לא יודעת, אולי הבינה שהדמות שאותה גילה ג׳וש על מגן הפלסטיק של השוטר היא דמותה שלה. אולי נזכרה שכילדה, לפני שלמדה להבחין בין צבעים של אנשים, עוד אהבה לצייר, עוד שלחה ידיים קטנות כדי לגעת במי שמולה בסקרנות ובלי לחשוש.