הילד שוב שפך את המים על הרצפה ואתם מיהרתם לצעוק ולהתעצבן עליו. הילדים רבו ביניהם בבית ואתם (שוב) התפוצצתם עליהם בזעם. חזרתם מהעבודה עייפים לבית רועש ומבולגן ופשוט איבדתם את זה מולם. מי מאיתנו, ההורים, לא חווה סיטואציה דומה מול ילדיו, בהזדמנות כזו או אחרת? אין ספק, כי ההורות מפגישה אותנו עם לא מעט סיטואציות מאתגרות ונפיצות. השאלה היא, מה קורה כשהנטייה להגיב באופן שלילי ומוגזם הופכת לסגנון הורות קבוע ומתמשך? למה זה בעייתי? ואיך תוכלו להתמודד עם זה טוב יותר?
מהי הורות ריאקטיבית (תגובתית)?
הורות ריאקטיבית היא הורות המתבטאת בתגובות רגשיות אינטנסיביות כלפי התנהגויות "שליליות" של ילדינו. סגנון הורות שכזה מוביל, לעיתים קרובות, לשימוש בענישה ולתגובות אגרסיביות. הורה ריאקטיבי נוטה להגיב כלפי ילדיו בכעס, בתסכול או חרדה. הוא יכול "להתפוצץ" מרוב תסכול ומבלי להתכוון לכך- לפגוע רגשית בילדיו ולהזיק ליחסים ביניהם.
מה גורם להורות ריאקטיבית?
מחקרים מראים, שיש שלושה מרכיבים שמשפיעים על סגנון ההורות שאנו מסגלים לעצמנו: מאפייני האישיות של הילד, מאפייני האישיות של ההורה ומצבו הרגשי של ההורה באותה עת. שלושת הגורמים הללו קשורים אחד לשני ומשפיעים זה על זה. לדוגמא: ילד בעל מאפייני אישיות קשים וסוערים- עלול לעורר יותר תגובות שליליות מצד ההורה. במקביל, נטייה לתגובות אינטנסיביות מצד ההורה- עלולה לעורר התנהגויות שליליות מצד הילד. כך נוצר מעגל קסמים שלילי, שמסלים ומזין את עצמו.
מהי ההשפעה של הורות ריאקטיבית?
אם להיות כנים עם עצמנו, הרי שאין כמעט הורה שלא הגיב אי פעם בעוצמה רגשית מוגזמת בעקבות התנהגות שלילית, כזו או אחרת של ילדיו. הורות היא משימה קשה ומאתגרת, שמוציאה מאיתנו לא מעט רגשות. הבעיה היא עניין של מינונים ועוצמות. ככל שמדובר בדפוס התנהגות מתמשך ועוצמתי, עלול סגנון ההורות הריאקטיבי לפגוע ביחסים בין ההורה לילדו, להסלים התנהגות שלילית מצד הילד ואף לפגוע בבריאותו הנפשית. הבשורה הטובה היא, שבכל רגע נתון הבחירה היא בידינו ויש לנו מה לעשות כדי לצמצמם או להימנע מכך.
אילו צעדים יש למניעת ריאקטיביות הורית?
לפניכם מספר אסטרטגיות, שיכולות לסייע לכם להתמודד טוב יותר עם הנטייה לריאקטיביות בהורות שלכם:
- 1. הפוגות לטיפול בעצמנו - בוודאי שמעתם כבר אינספור פעמים את ההמלצה, להקפיד לשים לעצמנו 'מסכת חמצן' לפני שאנו מתפנים לטפל בילדינו. זהו אחד מהדברים החשובים ביותר שאנחנו יכולים לעשות עבור עצמנו ועבור משפחתנו. על מנת שנהיה מסוגלים לטפל ביקרים לנו, לפני הכל- חשוב שנדאג לרווחה האישית שלנו. לשם כך, אין צורך להציב לעצמנו מטרות גדולות. אפשר להתחיל בצעדים יום-יומיים קטנים כמו: הפסקה למנוחה קלה, הקשבה למוסיקה אהובה, שתיית כוס קפה בנחת או הליכה קצרה בחוץ. לא משנה כמה אתם עסוקים, הקפידו להקצות זמן לעשיית דברים שיעזרו לכם להירגע ולהיטען כחלק משגרת היום שלכם.
2. שינוי בפרשנות לסיטואציה – חלק גדול מהתגובות האימפולסיביות שלנו כלפי ילדינו נובע מתוך ייחוס כוונות שליליות להתנהגותם (למשל: "הוא בוכה כי הוא מפונק"). מידי פעם נסו לעצור לרגע ולהבין, מהו הצורך האמיתי שמסתתר מאחורי התנהגות החיצונית (למשל: "הוא בוכה כי הוא עייף ומתוסכל כרגע"). ע"י אימוץ פרשנות חיובית יותר כלפי ילדינו, נוכל להגיב כלפיהם בצורה אמפתית יותר ובמקביל- גם ללמד אותם שיעור חשוב ברגישות ואמפתיה לזולת.
3. מיינדפולנס (קשיבות) – ברגעים בהם אנחנו מרגישים נסערים מאד, עלינו להיות מסוגלים להרגיע את המחשבות, את הרגשות ואת הגוף שלנו ורק לאחר מכן- לבחור את התגובה המתאימה ביותר. המיינדפולנס (או בשמו העברי: "קשיבות") הוא, למעשה, אוסף של תרגילים מנטאליים, שעוזרים לנו להפנות את הקשב לכאן ולעכשיו, למה שקורה כרגע, בלי ביקורת ובלי שיפוטיות, ומבלי להיסחף אחרי רגשותינו הסוערים.
בסיטואציה מאתגרת אתם יכולים, למשל, לעצור לרגע, לשים לב למה שאתם מרגישים כעת (כעס? עייפות? תסכול?) ואז לקחת כמה נשימות עמוקות לתוך הבטן. לאחר מכן - תוכלו לחזור ולהתבונן בילדיכם, בלי ביקורת ובלי שיפוטיות, לנסות להבין מה עובר עליהם ברגעים אלו ורק אז- לנסות ולבחור את התגובה המיטיבה ביותר או כפי שהיטיב לנסח זאת ויקטור פרנקל, הפסיכיאטר והסופר היהודי הנודע, שאמר כי: "בין גירוי לתגובה ישנו מרחב. במרחב הזה נמצא החופש שלנו והכוח שלנו לבחור את התגובה. בתגובה תלויים הצמיחה שלנו והאושר שלנו".
הכל טוב ויפה, אבל האם זה ישים?
ברור כי שינויים בגישה ובהתנהגות אינם מתרחשים בן לילה. על מנת להימנע מדפוס ההורות הריאקטיבי, אנו נדרשים לסבלנות ולתרגול יום-יומי. נסו לעקוב אחרי הצעדים שהוצעו ואל תיבהלו מטעויות שמתרחשות מעת לעת. זכרו, המפתח הוא לא להיות "הורים מושלמים" (כי אין באמת דבר כזה), אלא רק קשובים ומודעים יותר לעצמנו על מנת שלא לאפשר לדפוסים שכאלו להפוך ל'טייס האוטומטי' שלנו. ולבסוף, במידה ואתם מתקשים ליישם זאת בכוחות עצמכם, אל תהססו לפנות לייעוץ מקצועי.
הכותבת היא עו"ס (A.M), מנחת הורים מוסמכת, בעלת התמחות בגיל הרך ומייסדת "הורות נושמת" - הדרכת הורים לפעוטות.