על אף השינוי המשמעותי שהתרחש לאחרונה בשוק העבודה, עם המעבר של רבים לעבודה (חלקית או מלאה) מהבית, נראה כי הדיון הוותיק, שמשווה בין "זמן איכות" ל"זמן כמות" - עדיין רלוונטי מתמיד. הורים רבים בימינו עדיין עובדים שעות ארוכות, מנסים בכל כוחם לג'נגל בין הורות, קריירה ואינסוף משימות ומטלות נוספות.
כהורים עסוקים ועמוסים, אנו נוטים להיאחז בתקווה, כי 'זמן איכות', קצר אך משמעותי, עם ילדינו, יהווה עבורם פיצוי מספק על שעות היעדרותנו הרבות. השאלה הנשאלת היא, האם מה שאנחנו מכנים 'זמן איכות' באמת מספק מענה הולם לצרכים ההתפתחותיים שלהם?
נקדים ונאמר כי סדרת מחקרים עדכניים מאששים את הטענה שמה שחשוב הוא לא כמות הזמן שאנחנו נמצאים פיזית עם ילדינו. כך למשל, מחקר שפרסמה הסוציולוגית מליסה מילקיי מאוניברסיטת טורונטו הראה כי לכמות הזמן שילדים בגילים 3-11 מבלים עם ההורים אין השפעה ניתנת למדידה על הרווחה הרגשית, ההתנהגות וההצלחה האקדמית שלהם. המחקר הנרחב לא שלל, אמנם, את היתרונות החיוביים הנלווים לבילוי זמן משותף, אך הוא מצא שלכמות עצמה אין הרבה השפעה.
הטעויות שאנחנו נוטים לעשות בתור הורים
בהינתן הדבר, שמה שמשפיע יותר מכל על ילדינו הוא לא בהכרח כמות הזמן שאנו מבלים פיזית במחיצתם אלא האיכות שלו, חשוב שנעצור לרגע על מנת לבחון מהו "זמן איכות" משמעותי? בתוך כך, אנחנו יכולים לזהות שתי טעויות נפוצות, שאנחנו נוטים לעשות כהורים:
מוסחות יתר: אין ספק, כי בעידן שבו אנו חיים יש לנו אינספור הסחות דעת, המגיעות בדמותן של מחשבות טורדניות או מכשירים טכנולוגיים נגישים, שפולשים לחיינו. דמיינו לעצמכם, למשל, את הסיטואציה הבאה: אב המשחק כדורגל עם בנו, אך תוך כדי המשחק - ראשו טרוד במיליון נושאים אחרים. האם זה נחשב "זמן איכות"? או, למשל, שני ילדים המשחקים על השטיח בסלון ולצידם יושבת אימם, אשר גוללת במכשיר הסלולרי שלה ואינה ערה למתרחש סביבה. האם זה נחשב "זמן איכות"?
הצפת יתר: מן הצד השני, נמצאים כל אותם מקרים, בהם אנחנו מקפידים למלא את הזמן עם ילדינו באינסוף פעילויות "מושקעות" ו"נחשבות", כגון: מופעים, חוגים או סדנאות העשרה למיניהן. האם במקרה זה מדובר ב"זמן איכות"? אין ספק כי לרגשות האשם ההוריים שלנו ולנטייה לערוך השוואות עם אידאל "ההורות המושלמת", כפי שהיא מוצגת לנו ברשתות החברתיות, השפעה מכרעת על המגמה הזו. אבל חשוב לבחון בכנות האם זה באמת מה שילדינו זקוקים לו מבחינה התפתחותית?
למה הם באמת זקוקים?
כדי לענות על השאלה הזו, נגייס לטובתנו את מדעי המוח המתקדמים. ממצאי המחקרים חושפים בפנינו באופן עקבי, כי לצורך התפתחות מוחית אופטימאלית בשנים הראשונות, מה שהילד זקוק לו הוא ריבוי של חוויות עשירות בהזנה רגשית עם האנשים המשמעותיים בחייו. ד"ר ברזלטון וד"ר גרינספן, מומחים בעלי שם עולמי בתחום התפתחות הילד, טוענים, כי יחסים רגשיים מזינים הם הבסיס הראשוני והחשוב ביותר, הן עבור ההתפתחות השכלית והן עבור ההתפתחות הרגשית והחברתית של הילד. לדבריהם, הלמידה המשמעותית והחשובה ביותר בשנים הראשונות מתרחשת דרך יחסים בין-אישיים חמים, קשובים ומהנים.
ממצאים אלו מצביעים על כך, כי כאשר אנחנו נמצאים עם ילדינו, מה שבאמת חשוב להתפתחותם הבריאה- הוא הקשר הרגשי שאנחנו מייצרים איתם. לצורך כך, איננו נדרשים להשקיע באינסוף הפעלות וגירויים, אלא פשוט להיות שם איתם, בנוכחות ובהקשבה. להנות ביחד מקסם הרגעים הפשוטים. כהורים עמוסים ועסוקים, בוודאי תשמחו לדעת, כי דווקא הרגעים היום-יומיים הקטנים והשגרתיים הללו יכולים להיות בעלי ערך חיובי במיוחד עבור ילדינו ועבור הקשר שלנו איתם. זו יכולה להיות שיחה נעימה המתרחשת במהלך האמבטיה, חיבוק משותף על הספה בסלון או הקראת סיפור לפני השינה.
לא לשכוח גם את הצרכים שלנו
ומה איתנו? מה קורה אם אחרי יום עבודה עמוס במיוחד- אין לנו כוח או חשק לכל זה? במקרים שכאלה, הדרך הטובה ביותר לבלות עם ילדינו זמן משותף היא פשוט לצרף אותם לפעילויות שאנחנו נהנים לעשות בעצמנו (למשל: צפייה במשחק כדורגל, אפייה או הליכה קלה בחוץ). כאשר אנחנו נהנים באמת, ולא מאלצים את עצמנו לעשות משהו "איכותי" עם הילדים – הילדים חשים בהנאה האמיתית שלנו, נדבקים בה וכולנו מרוויחים מכך.
בנוסף, חשוב להבין, כי גם כאשר אנחנו עסוקים בעניינינו, אך יחד עם זאת- נמצאים בסביבה ומגלים ערנות למתרחש - יש לכך ערך התפתחותי חשוב עבור ילדינו. ויניקוט קרא למצב הזה- "לשחק לבד בנוכחות ההורה". כלומר, סיטואציה שבה מישהו מההורים (או שניהם) נמצאים בטווח הראיה של הילד והם עדיין פנויים להיענות לפניה או להתעניינות מצידו. הילד, אשר חש בביטחון בנוכחות הוריו, מפתח בהדרגה את היכולת להיות נפרד, עצמאי ויצירתי. יתרה מזאת, מתוך ההתבוננות בהוריו, הוא לומד מה זה אומר להיות מבוגר, איך הוא פועל, איך הוא עושה דברים ואיך הוא מתייחס לשאר בני המשפחה.
לסיום, אין ספק כי זמן משותף עם ילדינו הוא דבר חשוב מאין כמותו. ילדינו זקוקים לכך על מנת להתפתח ולגדול בצורה מיטבית. יחד עם זאת, מה שהופך את הזמן שלנו ל"איכותי" יותר אינו סוג הפעילות שאנו עושים איתם או כמות המאמץ שהשקענו, אלא מעל הכל- הנוכחות הרגשית שלנו עם ילדינו, השיחה, ההקשבה, ההנאה המשותפת והחיבור שנוצר ביננו לבינם. ואם להיות כנים עם עצמנו, גם כהורים עסוקים ועמוסים - אנחנו יכולים לייצר הזדמנויות יום-יומית שכאלה, או פשוט להבחין ולהנות מהן כשהן כבר מתרחשות.
הכותבת היא עו"ס (A.M), מנחת הורים מוסמכת, מומחית לגיל הרך. בעלת הקליניקה 'להורות נושמת' – טיפול וייעוץ להורים המנסים לאזן בין חיים עמוסים ותובעניים לבין הורות נוכחת וקשובה. מנהלת קבוצת הוואטסאפ השקטה "הורות נושמת לקטנטנים".