"היום זו הבת שלי ומחר זה ילד אחר, והגיע הזמן שמישהו פה ירים את הכפפה ויראה את הכשלים של משרד החינוך, את המקומות שאנחנו שולחים אליהם את הילדים שלנו שיחנכו אותם ושילמדו אותם ובסוף הם חוזרים פצועים". מילים קשות אלה מגיעות מאור אדרי, אמה של לינוי בת התשע וחצי מקרית עקרון הסובלת מחרם כבר יותר משנה. בשיחה עם mako היא מספרת שאינה יכולה יותר.
"הבת שלי, השמש שלי, עוברת התעללות מתמשכת בבית הספר ואף אחד לא מניד עפעף", אומרת אור, "יש עליה חרם שקט. ילדים מהכיתה קוראים לה שמנה ומכוערת, טיפשה ומגעילה על בסיס יומיומי. הרסו לה את הלוקר, שברו לה את כל העפרונות והטושים שהיו לה בקלמר. בתי עלתה קצת במשקל בתקופת הקורונה, והביטחון העצמי שלה מאוד לוקה בחסר. הילדים משאירים לה הודעות קוליות שהיא פילה, קרנפית ועוד. היא נכנסת לכיתה ויש שם ילדים שבאופן שיטתי מדברים אליה לא יפה, ילדות שגורמות לה לעשות דברים שהיא לא רוצה לעשות אבל אחרת יפסיקו להיות חברות שלה ולדבר איתה – הן למשל אומרות לה לעמוד על שולחן ולשיר שיר מטומטם. היא נכנעת ללחץ חברתי. דוחקים אותה לפינה".
"אני רוצה שזה ייפסק, שהילדים יפסיקו להציק לי"
"לא נעים לי מה שקורה בבית הספר", מספרת לינוי, "לא נעים לי שמכנים אותי בשמות. אני אומרת להם שזה לא נכון. כשזה קורה אני אומרת למורה שלי, או שאני מחכה שנלך הביתה ואגיד לאמא. המורה אומרת בסדר בסדר, ושתטפל בזה, אבל לא מטפלת בזה אף פעם. אני רוצה שיפסיקו להגיד את הדברים האלה ושזה ייפסק. אני רוצה שהילדים יפסיקו להציק לי, אני רוצה שההורים שלהם יטפלו בילדים שלהם".
לדברי אור, הקש ששבר את גב הגמל היה כשבתה הלכה לבית הספר עם טבעת שקנתה לה, טבעת שהיא אוהבת מאוד. "היא הלכה לשטוף ידיים לפני האוכל", היא מספרת, "וכשהיא חזרה לשולחן היא ראתה שהוציאו לה את האבנים ואמרו לה שהטבעת יפה מדי בשבילה. היא חזרה הביתה בוכה. כשפתחתי את זה בפני המורה, המורה אמרה לי שעדיף שהיא לא תגיע עם טבעות כאלו לבית הספר".
ניסית לפנות להורים בבית הספר?
"כן, פניתי להורים של הילדים האלו, אולי עשו להם נו נו נו אבל לא מעבר. הם אפילו כועסים עלי שאני מנסה לעזור לבת שלי. הם מעדיפים לדאוג לתדמית של הילדים שלהם מאשר להסתכל עליהם ולהבין שהם לא בסדר".
פנית לבית הספר?
"הגעתי לבית הספר כדי לדבר עם המנהלת אך היא סירבה להיפגש איתי. היא מתעלמת לחלוטין מההודעות ומהטלפונים שלי. היועצת המופלאה של בית הספר, שלא אזכיר את שמה, אפילו לא מיידעת אותי שיש בעיות כאלו ואחרות ושהבת שלי סובלת, ובעצם, כולם כולם שותקים. ההתנהלות של בית הספר מתחת לכל ביקורת. אני שולחת את הבת שלי לשדה קרב, אף אחד לא שומר עליה. אף אחד לא עושה כלום בעניין. אני מרגישה שאין פה עם מי לדבר. אני לא יכולה יותר לראות אותה סובלת".
מה יש לך לומר למשרד החינוך?
"אני מאוד כועסת על משרד החינוך ששם אנשים שאין להם מושג איך לטפל בילדים לעמוד בראש בתי ספר. אמהות מחליטות להיות מורות או גננות בשביל שיהיה להן נוח עם הילדים שלהן, אבל אף אחת לא נמצאת שם מתוך תחושת שליחות".
ממועצה מקומית קריית עקרון נמסר בתגובה: "מועצה מקומית קריית עקרון רואה בחומרה כל מעשה בריונות במסגרת בית הספר ומחוצה לו בכל מוסדות החינוך ביישוב, ופועלת על מנת למגר ולמנוע את התופעה לחלוטין. לגבי המקרה המדובר, עקב שמירה על צנעת הפרט, לא נוכל להרחיב על המקרה, אך נציין כי המקרה שונה מזה המוצג וחוטא לעובדות כהווייתן. כלל האירועים טופלו ברגישות במסגרת בית הספר, עם הגורמים המקצועיים ומול ההורים. מועצה מקומית קריית עקרון מובילה בחינוך ונבחרה רק לאחרונה כמצטיינת חינוך רשותית במחוז ומועמדת לפרס החינוך הארצי, זאת בעקבות השקעה בחינוך, בתרבות ובקהילה, תוך מתן דגש לערכים וערכיות. בית הספר אוהל מאיר הינו בית ספר מצוין, עם מנהלת מוערכת וצוות חינוכי נפלא שלא מתפשרים על חינוך לערכים והישגים. המועצה תמשיך ללוות את המשפחה והילדה מול גורמים מקצועיים ככל הנדרש".
מטעם בית הספר נמסר: "מדובר במקרה מורכב, המטופל במלוא הרגישות הנדרשת. צוות בית הספר עומד בקשר עם ההורי ומלווה את הטיפול בנושא מקרוב".