השגרה החדשה שנכפתה עלינו עם התפשטות הקורונה היא לא קלה. הילדים משתעממים בבית, ואם יש לנו מספיק מזל – אנחנו נאלצים לג׳נגל גם עבודה מרחוק. אך מה עושים הורים במשפחות מרובות ילדים? איך הם מצליחים לשמור על שגרה של תפקוד בצל הכאוס?

"הילדה שלי בת הארבע קמה בבוקר ושואלת אותי אם עדיין יש קורונה. היא שמחה שכולנו בבית", אומרת אמית בן אליהו, בת 46 ואם ל-11 ילדים מעלי.  "לא הולכים לגן, ומבחינת המשפחה זוהי חגיגה. יש פתאום זמן לכל הדברים שלא היו". אמית, עצמאית ואם במשרה מלאה לילדים מגיל 4 עד 24, פיתחה את שיטת "אמית לידה": תרגילים להקלה משמעותית בכאבי צירים וקידום הלידה. בימים אלה, בצל המשבר, היא ממשיכה לעבוד.

איך סדר היום שלכם נראה?

"כמו נוהל שבת. בשגרה החדשה, בימי קורונה, לרוב בעלי קם ראשון ואני קמה קצת אחריו", היא מספרת. בעלה מבוגר ממנה ב-16 שנים ונכלל בקבוצת סיכון. "אני מקפידה לעשות כל יום שעה ספורט. בשעות האלו אין אף אחד בחוץ. כל סחלבי הבר פורחים ואין שאני אפספס", היא מודה. "עד שאני חוזרת הביתה התעוררו כבר כמה גוזלים. כולם מבשלים, כל אחד מכין לעצמו מה שבא לו לאכול. מעבר לזה, אנחנו משקיעים לפחות שעה וחצי ביום בפעילות גופנית, ואז ממציאים כל מיני דברים, צופים בסרטים או מצלמים קטעים לטיק טוק".

אמית בן אליהו
משפחת בן אליהו. "מה נהדר יותר מחופשה משפחתית?" | צילום: שגיב כהן

אמית מספרת שהילדים מתאמצים להמשיך לעבוד. "יש לי בת אחת בת 14 שעובדת בחנות בגדים בתפירה אישית, חלק מהאחרות עדיין עובדות בניקיון בתים. הבן שלי שיחק בהפועל כפר סבא ועכשיו העונה הסתיימה, אז הוא בבית. בעלי אחראי על הכביסות בבית, ואחת הילדות ׳עובדת׳ בכביסה. היא בת 9 ומקבלת על כך 50 שקלים בשבוע. התפקיד משתנה בין אנשי הבית ומי שרוצה דמי כיס מתנדב לתפקיד".

עבור בן אמית מדובר בהזדמנות פז להתחבר בחזרה למשפחה. "כל פעם אנחנו אומרים שאין זמן, אז הנה, יש זמן. מה נהדר יותר מאשר חופשה משפחתית? אפשר לעשות את כל הדברים שתמיד רצינו לעשות. בעולם המודרני אין לנו פנאי לחיבור בינינו, אין זמן להסתכל בעיניים של מישהו שאנחנו אוהבים. זה הזמן לעשות כיף, להתחבר מחדש ולהיות נוכחים ברגע", היא אומרת. בינתיים, הם מתחילים בהכנות לפסח. "בישול ל-12 נפשות יכול למלא יום עבודה שלם".

"יש התכנסות אבל יש גם שמחה גדולה"

גם חני מזרחי מכפר חב"ד, בת 43 ואם לעשרה ילדים, מתעקשת להמשיך לשמוח ולחשוב חיובי. "אנחנו צריכים לדעת לצמוח מהקושי. אני בטוחה שאנחנו נעבור את התקופה הזו. הילדים איתי, הם שלי. אין לי לאן לשלוח אותם. אפילו לסבא ולסבתא אסור. אז יש התכנסות אבל יש גם שמחה גדולה. על הילדים שלי אני לא מוותרת, אבל אחותי צריכה ללדת כל יום והייתי אמורה ללוות את הלידה שלה. שבוע שעבר היא הייתה אצלי והשבת זה כבר היה אסור", היא מודה.

חני מזרחי
משפחת מזרחי. "אסור להיכנע לעצבות" | צילום: רוני מתתיהו

"אנחנו שומרים על החוקים ומשתדלים להקפיד על היגיינה. אני נותנת ויטמין C שקניתי במיוחד כדי לחזק את המערכת החיסונית שלהם. הקורונה זה חיידק קטן אבל ננצח אותו. צריך לחשוב טוב ויהיה טוב כי מחשבה יוצרת מציאות. אמנם לא קל, אבל משתדלים מאוד לראות את הטוב בכל דבר. פותחים מוזיקה ורוקדים. אסור להיכנע לעצבות".

"אין התכנסות של למעלה מחמישים ביחד"

יהודה כהן, מנהל בית הילדים של אמונה ע"ש צבי אלעזרקי, אחראי על שגרת היום של 200 ילדים – שכוללת מדידות חום ומשמעת חדר אוכל צבאית למדי. "אנחנו אוספים את הילדים בקבוצות קטנות פעמיים ביום ומעבירים להם הנחיות ברורות וחד משמעיות. הם מרצונם מבקשים למדוד חום, וחוץ מזה אנחנו מודדים פעמיים ביום לכל הילדים והצוות.

כהן מקדיש תשומת לב במיוחד לפן הרגשי. 200 הילדים הוצאו בצו בית משפט מבתיהם אל המעון, אחד מתוך מאות בתי ילדים הפועלים בפיקוח ובהנחיית משרד הרווחה. בשביל הילדים האלה המצב עלול להיות מלחיץ במיוחד. "צריך לזכור שמדובר בילדים שגם כך סף חרדה שלהם גבוה יחסית בשל הטראומות שחוו בחייהם", הוא מסביר. "הילדים דואגים, אבל הם יודעים שאנחנו איתם כמו בכל השנה. כשהפניקה חוגגת, אנחנו מתקדמים בהרגעת הרוחות, מסבירים כל דבר ובעיקר מעניקים לילדים תחושת ביטחון".

אלעזרקי נתניה
ילדים בבית המחסה. "סף חרדה גבוה" | צילום: באדיבות בית המחסה

איך אפשר להתנהל עם יותר ממאתיים איש לצד ההגבלות החריפות של משרד הבריאות? "בכל מצב אין התכנסות של למעלה מחמישים איש ביחד", הוא מפרט. "אנחנו שומרים על מרחק סביר, מושיבים את כולם רק בצד אחד של השולחן בחדר האוכל ומקפידים על נוהל שטיפת ידיים כל שעה עגולה. זה הזמן להיות קשובים לילדים באמת, במיוחד כשקשה וצריך לעשות דברים שלא רגילים אליהם. המצב המיוחד שנקלענו אליו  גורם ליכולת של הילדים להוציא מעצמם כוחות שאפילו הם לא ידעו שהם קיימים".

"אין לי ספק שננצח"

שלי לייבל, בת 37, אם לתאומות בנות שלוש ותאומים בני חמש וחצי מראשון לציון, מודה שדווקא התגעגעה למשפחה שלה. ביום יום היא הבעלים של שלינק׳ה, עסק עצמאי לעיצוב עוגות. "אני עובדת לא והתגעגעתי לסתם לשבת איתם על השטיח ולשחק. זה היה לי חסר", היא מודה.  "אין ספק שלא קל, שני זוגות תאומים ביחד וכולם קטנים".

איך סדר היום יום שלכם נראה?

"בעלי ממשיך לעבוד גם בימים אלו כי הוא עובד חיוני וגם אני עדיין עובדת. אחרי שהילדים מתעוררים אנחנו מכינים יחד ארוחת בוקר, משחקים ומציירים. זה עוזר מאוד שאנחנו עושים ספורט לפחות פעם ביום. אני שמה שירים ומתחילים לרקוד או שאני עושה להם מסלולים עם כריות וכסאות. הם מאוד אוהבים ספורט וכך הם גם משחררים אנרגיות וכוחות", היא מספרת.

שלי לייבל
"התגעגעתי לשבת איתם על השטיח ולשחק" | צילום: אלבום פרטי

שלי משתדלת לשמור על זוגיות טובה גם בצל הקורונה. "חשוב גם בתקופה המאתגרת הזו להקשיב אחד לשני. לתת אחד לשני טיים אאוט אם מישהו צריך. הדברים לא צריכים ליפול רק על בן אדם אחד, ואין לי ספק שננצח".

לגלות מחדש את פינת האוכל

"למרות שאנחנו מדינה למודת מלחמות ומצבי חירום, הסיטואציה החדשה לא מוכרת לנו. לא למבוגרים ובטח שלא לילדים", אומרת אפרת מונשרי גורן, אם לארבעה, מומחית להורות ובעלת קבוצת הייעוץ "הורים ותומים". "כנראה שלכולם קשה, אבל להורים שצריכים להיות עם הילדים זמן רב, בלי היכולת לצאת מהבית ולפעמים במקביל לעבודה מהבית, קשה יותר. הקושי מתעצם כי אף אחד לא יודע מתי זה יסתיים ואי אפשר לתכנן לטווח הארוך.

למרות זאת, חשוב לה להפוך את הלימון ללימונדה. "חשוב מאוד להימנע מלצפות בטלוויזיה כל היום. זה מלחיץ ובעקר מלחיץ את הילדים. ככל שהילדים קטנים יותר, כך חשוב יותר לשמור על סדר יום קבוע של ארוחות ושינה", היא מסבירה. "אבל גם ילדים גדולים זקוקים לסדר ולארוחות ולשעות שינה. נסו למנוע מצב בו היום והלילה מתהפכים למתבגרים שלכם. בסדר יום נסו לשלב גם ארוחות משפחתיות".

עבורה זו הזדמנות לגלות מחדש את פינת האוכל המשפחתית. "אם בשגרה אנחנו לא מצליחים לאכול ביחד, זו ההזדמנות. על הדרך להעביר הרגלי אכילה נכונים ואולי גם לבשל ולאפות ביחד. חשוב לנסות לשלב קצת ספורט או פעילות, לנסות לרקוד, לקפוץ או לעשות דברים אחרים פיזיים. כל פעילות פיזית עוזרת למצב רוח טוב יותר", היא מסכמת.