כידוע, בכל מקום שבו קיימת מצוקה אנושית יהיה מי שינצל אותה. ואחת המצוקות האנושיות, כלומר צרת העולם הראשון של האדם המערבי והשבע, הוא הקושי להרדים פעוטות. מה לא ניסינו? שיטת "הרם הורד", או "לילה טוב" ואפילו את יועצת השינה המפורסמת ההיא שהמנטרה הסובייטית שלה כוללת את המשפט "שיבכה קצת, מי ישמע". הכל בשביל שנוכל עד שמונה וחצי בערב להתפנות לשיקום הריסות ביתנו מעוד אחר צהרים של פורענות ולצפות ב"הישרדות" כמו בני אדם, רגע לפני שאנחנו מתעלפים בעצמנו לשארית הלילה. לרוב, זה לא עובד. כי אנחנו הורים מערביים ומתקדמים ולא בא לנו שהילד יצרח במיטה ולכן נשב לצידו שעה וחצי ונלטף לו את היד בעודו ממלמל דברים חמודים ובעודנו תוהים עד כמה זה באמת נורא לשים קצת אמביין בסימילאק.
מהצורך הבסיסי הקולקטיבי הזה נולד "ארנבון רוצה לישון", של הפסיכולוג השוודי קארל יוהן פורסן אהרלין, שבנורדית עתיקה משמעות שמו היא "אני הולך לנצל את החולשה האנושית שלכם ולעשות מלא קורונות". אהרלין, לפחות לפי הסופרלטיבים במודעות הפרסום בעיתונות, מצליח לגרום לתינוקות להירדם תוך דקות, וכתוצאה מכך הפך להיסטריה עולמית ולסטיג לרסון של הנמנום. הספר, שיצא בהוצאה עצמית ובמקור נכתב, לדברי הסופר, על מפית (כמה ג'יי קיי רולינג מצידו) הוא הספר הראשון בהוצאה עצמית שהגיע לראש טבלת רבי המכר של אמזון.
הספר מגיע בשתי גרסאות – ורודה לבנות ותכולה לבנים, וזה קצת מעצבן. אמנם ההבדל היחידי בין הגרסאות הוא הפנייה לילד בזכר ובנקבה (ובהקדמה מצוין שזו בחירה של המהדורה בעברית בגלל ההבחנה בין זכר ונקבה בשפה, כלומר הספר לא מגיע כך במקור) ועדיין, היו יכולים לוותר על החלוקה המגדרית המיותרת. כמובן שבשלב הזה, כל עוד הספר עובד רובנו נסלח על הסקסיזם אבל זאת לא חוכמה, היינו מקריאים לילד כל דבר שירדים אותו, כולל פוסטים של הצל.
אז זה עובד? רגע. חשוב לציין שבתחילת הספר מופיעה אזהרה מודגשת "זהירות: לא מומלץ לקרוא ספר זה בקול רם בנוכחות אדם שנוהג בכלי רכב מסוג כל שהוא". או במילים אחרות: הספר הזה כל כך יעיל ומדהים שהוא ירדים כל אחד, תקנו אותו עכשיו! אחרי זה מסבירים שעדיף שהילדים יוציאו הרבה אנרגיה לפני שהם מאזינים לסיפור (באמת? להוציא הרבה אנרגיה לפני שהולכים לישון? חדשני) ושעדיף לקרוא את הסיפור בנחת ובלי להיחפז באווירה רגועה ותוך כדי פיהוקים, וכשמופיע בסיפור טקסט מודגש אז להדגיש אותו גם בקריאה. למטה בקטן מופיעה הערה: "ספר זה בטוח לחלוטין לשימוש, ועם זאת המחבר והמו"ל אינם אחראים על תוצאות הקריאה בו". או במילים אחרות: אולי הספר הזה ירדים את הילד שלכם, אולי לא, אבל אם אחרי זה הפעוט שלכם רוצח אתכם בשנתכם אז זאת לא אחריותנו ביי".
אחרי כל זה, אפשר לציין שהקריאה בספר היא חתיכת חוויה משונה. "היה היה פעם ארנבון בשם רוג'ר שרצה מאוד לרדם ולא הצליח להרדם עכשיו", הוא נפתח, עם ההדגשה במקור. כלומר, אתם צריכים להקריא את הספר באופן רגוע ומדי משפט או שניים להדגיש צירופי מילים כמו "להרדם עכשיו", "לישון עכשיו", "להרגיש יותר ויותר עייף" מה שלמעשה הופך אותו למעין ניסיון היפנוזה מתמשך. אתם מנסים להפיל תנומה על ילדיכם בעזרת מניפולציה פסיכולוגית, פלא שהם לא לוקחים אחריות על התוצאות?
אז רגע, האם באמת מדובר בספר ילדים שמנסה להפנט את עוללינו? מסתבר שמדובר בסוגיה מורכבת. התייעצנו עם הפסיכולוג ערן כ"ץ, שהופתע גם הוא מחוויית הקריאה: "גם אני, כשקראתי אותו, ישר אמרתי לעצמי: 'היי, זה ממש כמו הדברים שלמדתי בקורס היפנוזה!' הטכניקה הבסיסית שם, שמתבטאת מאוד ברור עם המשפטים המודגשים, היא להפעיל סוגסטיה אחרי סוגסטיה על הילד. האם זה נחשב היפנוזה? זאת שאלה שקשורה לחוק, כי יש בארץ חוק שמגדיר מהי היפנוזה: 'פעולה או תהליך המיועדים או עשויים לגרום באמצעות סוגסטיות לשינויים במצב תודעתו ובמודעתו של אדם אחר'. ייתכן ובאמת אפשר להגדיר את הדבר הזה כהיפנוט אבל אני לא שופט. מבחינה חוקית, כי רק לאנשים עם רשיון להפנט מותר לעשות את זה ורק לטובת מטרה טיפולית או מחקרית (או בטחונית, הידעת?). מצד שני, יש המון אנשים שעושים דברים מאוד דומים ופשוט לא קוראים לזה היפנוט".
שאלה קצת מוזרה, אבל האם בטוח להקריא ספר כזה לילדים?
"אני לא יודע, האינטואיציה שלי אומרת שזה לא מסוכן. למרות האזהרה שהם נותנים (לא להקריא את זה במכונית שמישהו נוהג בה והסרת האחריות), לא הייתי יותר מדי נבהל ומתרגש. יש לי תחושה שהאזהרה הזו נמצאת שם כסוגסטיה בפני עצמה שאמורה לעבוד על ההורה המקריא ולגרום לו להאמין בכוח של הספר. בסך הכל נעשה שם שימוש בעקרונות סוגסטיביים פשוטים שאמורים לגרום לילד תחושה של עייפות ורצון לישון".
רגע, מה זה בדיוק סוגסטיה?
"זה תהליך פסיכולוגי שבו ניתן לגרום לבני אדם לשנות עמדות, רגשות ואמונות על ידי השפעה תת מודעת. המילה באנגלית היא כמובן suggestion וככה זה באמת עובד - אנחנו מציעים לאדם דרך פעולה מסוימת. האדם המקבל את הסוגסטיה יכול להשתכנע ולקבלה, לקבל רק חלק ממנה, להבין אותה בצורה הפוכה ואף לסרב לקבלה. במהלך היפנוזה האדם שרוי במצב תודעה ייחודי שבו קל לו יותר לקבל סוגסטיות מאשר ביום יום. למשל, ניתן "להציע" לאדם הסובל מלחץ דם גבוה להוריד את לחץ הדם במהלך היפנוזה, לשנוא ריח סיגריות ועוד".
וזה נכון להשתמש בזה כדי להרדים ילדים במקום ללמד אותם להירדם בעצמם?
"לדעתי זה לא נכון אבל כאמור, אני לא חושב שהספר (או יותר נכון, ההורה המקריא אותו) ממש מהפנט את הילד ומכניס אותו למצב מודעות שונה. ההנחיות של הספר מדריכות את ההורה להשתמש באינטונציה רגועה, איטית, להדגיש מילים מסוימות ובמובן הזה, אני לא חושב שהספר מאוד שונה מסיפורים אחרים שהורים מקריאים לילדיהם בצורה דומה"
הסיפור עצמו, מוכרחים להודות, מרדים למדי גם בלי ההדגשות המלחיצות. רוג'ר הוא ארנב שרוצה לישון אבל לא מצליח, ואמא שלו לוקחת אותו לבקר כל מיני יצורים עם שמות כמו "דוד פיהוקי" ו"חילזון ישנוני". הספר, למרות האיורים החמודים, ארוך ומייגע, רוב הסיכויים שאף פעוט לא ישרוד אותו בהכרה מלאה. גם העולל הפרטי שלי לא, אבל במקום להירדם הוא פשוט סרב להאזין לו והעדיף להתיישב במיטה ולדרוש יוטיובים של "מאשה והדב" תוך כדי מחיאות כפיים קצובות. האם ילדים פחות קופצניים ויותר סבלניים יתחברו אליו וירדמו איתו בקלות? יכול להיות, אבל יכול להיות שילדים כאלה מראש קלים יותר להרדמה. יכול להיות גם שהוא מיועד לילדים קצת יותר גדולים מבן השנתיים הקופצני שלי, שבקושי שורד את "מעשה בחמישה בלונים".
"אני חושב שהספר באמת לא מתאים לילדים בגילאי שנתיים פלוס מינוס. הוא פשוט ארוך מדי ולא מתאים לטווח הקשב שלהם. אני מעריך שזה מתאים יותר לילדים בגילאי 4 והלאה", מסביר כ"ץ.
וכפסיכולוג, היית ממליץ עליו?
"אני לא יודע אם הייתי ממליץ על הספר עצמו, אבל כן הייתי ממליץ אולי על שימוש בטכניקה דומה של הקראה, רק פחות in your face".
אבל בשורה התחתונה, עם טכניקות היפנוטיות או בלעדיהן, "ארנבון רוצה לישון" הוא ספר משעמם. ואין ספק ששעמום זה דבר מרדים, אבל כשאנחנו קוראים לילד ספר לפני השינה זה קודם כל בשביל ליהנות, יחד אתו, מכמה דקות של קסם ופליאה וחן ועניין. הרי אלו גם הסיבות שאנחנו קוראים ספרים בשביל עצמנו, למה לוותר על החוויה הזאת? אני אוהבת לקרוא, אני מקווה שגם הבן שלי יאהב לקרוא בעתיד. אבל נראה לי שלפני ש"ארנבון רוצה לישון" ירדים אותו, הוא בעיקר יגרום לו לגדול בתחושה המבאסת שסיפורים זה דבר משעמם.
