אחת האמירות ששומעים יותר ויותר בשנים האחרונות היא: "אתם יודעים כמה צעצועים יש לילדים שלי והם לא משחקים בהם?". אז אם המשפט הזה נמצא בלקסיקון שלכם, סימן שגם בביתכם יש יותר מדי צעצועים. לדברי ד"ר סוזי קגן, ראש בית הספר לפסיכותרפיה במשחק, לרוב ההורים משתדלים להעשיר את הילדים בכמה שיותר צעצועים קוגניטיביים (בעיקר משחקי קופסה) כדי לעמוד בתחרות דמיונית על הצלחה עתידית, הם מאמינים כי אם הילד יתרגל יכולות שונות ומיומנויות חשיבתיות, הם יעזרו לו בעתיד להצליח. "התוצאה היא שרואים בתים רבים עם הרים של משחקי קופסה קוגניטיביים, והילדים כלל לא נוגעים במשחקים האלו. לא פעם, כשמבקשים תרומות של משחקים וצעצועים לבתי חולים או לעמותות, הורים מביאים הרים של קופסאות. בנוסף, להורים מאוד נוח לקנות משחקי קופסה כי הם מגיעים עם הוראות, בניגוד למכונית או בובה ששם הילד מוביל את המשחק".
למה ההורים קונים כל כך הרבה צעצועים לילדים?
לדברי ד"ר קגן יש כמה מנגנונים שההורים פועלים על פיהם:
- מנגנון ההורה המפצה - כשההורה חי בייסורי מצפון על מעט שעות נוכחות בבית או עם הילדים, אם הוא לדוגמה נוסע הרבה לחו"ל או עובד רחוק מהבית, כדי לפצות על אותו חסר יש צ'ופרים. לא ממתקים כי אלו יהרסו את השיניים, אז קונים צעצועים לרגל כל מיני אירועים קטנים או לרגל חגים וכך יוצא שהילדים מקבלים צעצוע חדש על בסיס שבועי.
- מנגנון ההורה התחרותי - הורה שנכנס לתחרות על ליבם של הילדים דרך צעצועים, זו הקבוצה של ההורים הגרושים, כל הורה מנסה להאפיל על השני ברכישת צעצועים יותר שווים, כשהילדים מתבגרים זה ממשיך עם בגדים ונסיעות לחו"ל.
- מנגנון ההורה המשווה - איך יכול להיות שלבן שלי לא יהיו צעצועים כמו שיש לחבר שלו או לחברים שלי? אלו הורים שנמצאים בהשוואה עם החברים של החברים, עם השכנים, והם חייבים להדביק את הפער כדי שלבן שלהם לא יחסר, ובינתיים הם לא רואים שהציפו את החדר בכמות יותר גדולה של צעצועים מכולם. מה שמניע אותם הוא מה זה אומר עליהם אם לא יהיה לילד שלהם את הצעצוע. כמטפלת במשחק, בקליניקה שלי יש המון צעצועים שהמטרה שלהם טיפולית, ואם לדוגמא בסוף המפגש הילד אומר לאימא: "תראי את הקופה של סוזי", היא מייד תברר מאיפה קניתי את זה, במקום להשאיר לילד את הרצון לשחק בחפץ שלא שלו בקליניקה, ושיהיה לו למה לחכות ועם מה לתקשר איתו.
- קבוצת הסבים והסבתות – קבוצה גדולה של קנייני צעצועים, שלכל ביקור אצל הנכדים לא באים בידיים ריקות.
מה סביבה מוצפת בצעצועים יכולה לגרום לילדים?
"אם ניקח כל תחביב של כל אדם ונתחיל להציף אותו, התוצאה תהיה הפחתת עניין. יש התרגשות ראשונית כשילד מקבל צעצוע חדש, יש שלב של חקירה של הצעצוע, התפקודים והיכולות שלו, אבל אם לא המתנתי מספיק זמן עד הצעצוע הבא, הילד יזנח את המשך החקירה, ההתרגשות והמשחק לטובת הדבר החדש. אנחנו פוגעים ביכולת שלו לריכוז, לתשומת לב לפרטים, להתקשרות, לחקירה ולהפיכה של זה לכלי שפתי. הצעצועים הם חלק מהשפה של ילדים, במקום להפוך את זה לחלק מהשפה אנחנו מביאים את הדבר הבא ומקבלים חוסר בנוכחות המשחקת".
ד"ר קגן ממליצה להורים לערוך רוטציית צעצועים - להשאיר 15 צעצועים, ביניהם הצעצועים שהילדים משחקים בהם ברמה היומיומית ולהעלים את השאר. בתום תקופה של שבועיים להחליף ביניהם.
איך ההורים יכולים להתמודד עם הלחץ שהילד מפעיל לקניית צעצועים?
לדבריה של ד"ר קגן זו צריכה להיות החלטה הורית, "היום אלו צעצועים ואח"כ דברים אחרים. צריך להיות שיח על כמות הקנייה בבית - כמות מול איכות, אפשר לנצל את ההתעסקות בבקשות לחלקים של לימוד לחיים של כלכלה וחיסכון, ושיח על צבירת כסף למען מטרה".
מה זו דיאטת צעצועים ומהם יתרונותיה?
"הרבה משפחות לקראת חנוכה ופסח עורכות מיון ורכישה מחודשת של פריטים כמו צעצועים, זו הזדמנות לשבת עם הילדים ולמיין את הצעצועים שבהם הם לא משחקים, מה יכולים להעביר הלאה לילדים אחרים. הילדים מתמודדים כך עם וויתור, יבינו את משמעות התרומה ועוד".
מה עושים כאשר הילד מתנגד להיפרד מהצעצועים שלו על אף שאינם משרתים אותו?
"ההמלצה היא לא לעשות זאת בניגוד לרצונו של הילד", אומרת ד"ר קגן, "יכול להיות שהוא מתעקש כי הוא מהווה עבורו סימבול רגשי, על אף שאינו משחק בצעצוע. כשאני רוצה שילד החל מגיל 4-5 ייפרד מצעצוע, נקודת ההתייחסות היא לא מידת המשחקיות אלא מה החשיבות ומה הצעצוע מסמל לילד. לא תמיד הילד יכול להגיד וההורה יכול להבין, אבל מחקרים מראים שההתעקשות נשענת על משמעות. הרבה הורים זורקים או מוסרים בסתר, ואז כשהילדים מתבגרים הם מספרים על בובת הסמרטוטים האהובה שחיפשו במשך שנה. הרבה פעמים הילד לא יבחר בפעם הראשונה להיפרד מצעצוע אבל אם מתרגלים שוב ושוב, רואים שינוי בחפצים של הילדים. אפשר להגיד מראש לילד לבחור שלושה צעצועים שירצה לתרום, ולא לתת חצי מכמות הצעצועים כי כך הוא נכנס למגננה".
טיפים לקניית צעצועים חכמה:
לדברי ד"ר קגן, חשוב שלילד יהיו צעצועים מכמה קטגוריות:
טיפולית
ערכת רופא, בובות, כלי מטבח וכו'
אגרסיבית
דינוזאורים, חרבות, רובים, חיילים וכו'. ילדים יכולים לשחק בצעצועים אגרסיביים בסביבה מכוונת ומשגיחה, וכך רמת האלימות יורדת
מיומנויות
מוטוריות בעיקר כמו קליעה למטרה, באולינג וכו'
יצירה
חומרי יצירה הכוללים כלי מוזיקה או ציור
"חשוב לציין כי ההורה צריך להציע את הצעצוע לילד, שלא יהיה רק מונח על המדף", מסכמת ד"ר קגן, "הנגישות מאוד חשובה אבל מה שיותר חשוב שלא יהיו ערמות של צעצועים בתוך ארגזים אלא שהצעצועים יהיו נראים לעין, ושיהיו מסודרים בצורה מזמינה, ממש כמו בסופר".