פרייה אמין, מנכ"לית של חברת Flexable, נהנית בדרך כלל לקבל ציורים מבנה בן ה-6, קירין. אלא שבאחד הערבים בהם עבדה מהבית, בעקבות משבר הקורונה, הוא נתן לה ציור שיכול לגרום לרבים מאיתנו להזדהות איתו אבל לאמין הוא שבר את הלב.
בציור של קירין ניתן לראות ילד קטן ששואל את אמא שלו אם היא סיימה לעבוד והיא עונה לו "לא". הדימוי המוצג והפרשנות שמגיעה יחד עם הציור גרמו לאמין לרגשי אשמה. "לפני כמה ימים הייתי עסוקה בלבדוק כמה דברים של 'הרגע האחרון' ברשימת המטלות שלי, כשבני התגנב למשרד הביתי והגיש לי פיסת נייר", היא מספרת, "בהתחלה הצצתי בזה והחמאתי לו, אבל אז כשהתעמקתי בזה קראתי את המילים שכתובות וזה שבר לי את הלב. השעה הייתה שש בערב ורשימת המטלות שלי נראתה באורך של קילומטר. הרגשתי אשמה, למרות שאני לא רוצה להודות בזה - זה לא מצב חריג, זה ככה כל ערב".
"הנחמה היחידה היא שאני לא לבד בתחושה הזו"
אמין היא בהחלט לא האדם הראשון שמודה שהוא מתקשה להפריד בין העבודה לחיי הבית בתוך המגפה. בין הצורך לעזור לילדיה במשימות הלימודים, לבין סידורים ובדיקת הודעות במייל מהעבודה, זה כמעט בלתי אפשרי לאזן את זה. אמין בעצמה מודה שלעיתים קרובות היא נאלץ לבחור בין טיפול בילדיה לבין השלמת המשימות לתפקידה ולתפוקה שלה בעבודה.
"האשמה הקשורה לכך ניכרת", היא מסבירה, "אשמה על זה שלא הספקתי מספיק בעבודה במהלך היום, אשמה על זה שלא הייתי במיטיבי מבחינה נפשית או רגשית, אשמה על זה שלא ביליתי עם הילדים זמן משמעותי ואיכותי. האשמה האחרונה הכתה בי שוב, כמו טון של לבנים, כאשר הציור המתוק הזה הגיע אליי. הנחמה היחידה שלי, שהיא ממש לא נהדרת, היא שאני לא לבד בתחושה הזו. עבודה מהבית תוך חובות משפחתיות, גבתה מחיר כבד מאוד מבריאות הנפש בכוח העבודה של ההורים והמגמות מראות כי העבודה מרחוק כאן כדי להישאר".
"אני מניחה שהדבר הטוב היחיד שאני יכולה לקחת מהחוויה הזו הוא ההבנה שהילדים שלי אוהבים לבלות איתי", היא מסכמת, "אבל זה עדיין לא מקל, במיוחד כשהילדים שלי שואלים אותי כל היום מתי אני מסיימת. הציור הזה היה הפעם הראשונה שהילד שלי התבטא בצורה כל כך קורעת לב. חשוב לי להגיד להורים אחרים שידעו שאם גם הם זכו אי פעם לציור כזה או הרגישו אשמה וכשלון באיזון בין העבודה לבית, הם לא לבד".