שביתת הסתדרות המורים, המעכבת את פתיחת יום הלימודים במוסדות החינוך מדי יום, משבשת את סדר יומם של הורים רבים שאמורים למצוא פתרון לילדים. זה אכן יוצר אי נוחות וכאב ראש לא קטן, אבל מדובר בטעימה קטנה מאוד לקראת מה שהולך להתרחש בעוד כשבועיים, עם פתיחתו של החופש הגדול ואיתו גם עונת הקייטנות.
האמת היא, שהכינוי המאפיין יותר את התקופה הקשוחה הוא "טירוף הקייטנות", שכן הילדים שלנו כבר מספר שבועות חוזרים מבתי הספר עם שלל עלונים ועליהם הצעות להירשם למיטב הקייטנות "המהנות" ביותר של אזור המגורים שלנו. מה שמעלה תהייה אחרת והיא, האם זה בכלל חוקי לחלק פליירים לילדים ולשלוח אותם אל ההורים דרך מניפולציה מהסוג הזה? לא ברור.
הרי הם מגיעים אלינו עם דרישות חד משמעיות לרשום אותם לאחת מהן, שכן "כל החברים שלי נרשמו גם" (כך הם לפחות מפצירים). אנחנו בתור הורים לא רוצים לאכזב אותם, להשאיר אותם ללא תעסוקה בחופשת הקיץ או חלילה לרשום אותם אל קייטנות אחרות ללא החברים שלהם - מה שעוד יכול להוביל למצב בו אנחנו מוציאים סכום גדול והם בכלל לא מרוצים. לאור ההבנה הזו, קבוצות הוואטספ של ההורים מתחילות להיות פעילות ביתר שאת, כל הורה מנסה להבין לאן כדאי או לאן כל אחד או אחת רשמו את הילדים שלהם. כך מתחיל הלחץ, מתחיל הטירוף ואנחנו עוד לא התחלנו לחשוב על השיקולים הכלכליים.
סוגרים הכנסה שנתית בחודש וחצי עבודה
דילמת הקייטנות לא מסתיימת רק בשאלה לאיזו קייטנה לרשום את הילדים. שאלה נוספת ומטרידה אף יותר שהורים רבים מתמודדים איתה היא איך משלבים את החופש עם העבודה? עם העלויות הכלכליות הגבוהות הכרוכות בדבר? ואז מתחילים לחשב את העלות מול התועלת. האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להישאר בבית במהלך חודשי הקיץ עם הילדים מול הטלוויזיה ולוותר על ימי עבודה? האם המעסיקים בכלל מאפשרים זאת? איזו ברירה יש לנו? הרי ההוצאות הכלכליות של חודשי יולי-אוגוסט נותרות ואף עולות. לעבור חודש ללא שכר? זה לא ריאלי, אבל "סידור" לילדים כך מה לעשות - הוא מחייב.
לאחר שהבנו זאת, אנחנו חוזרים שוב אל הדילמה הראשונה והיא - לאיזו קייטנה לרשום אותם. צריך להגיד זאת אחת ולתמיד: מחירי הקייטנות הם בשמיים! ההתלבטות היא האם לרשום את הילדים לקייטנה פרטית ומושקעת שעלותה כעלות לימודים בבית ספר פרטי באירלנד? או לקייטנה הציבורית המסובסדת, המושקעת פחות ובה מועסקים הילדים בצפייה בטלוויזיה בצהרי היום ומוזנים על ידי אוכל תעשייתי (רחמנא ליצלן)?
זאת ממש בחירתה של סופי. האם אנחנו הורים משקיעים או "תפרנים"? האם נסכים להתיישר ונקבל את העובדה שהמשכורת החודשית שלנו עוברת הישר לקייטנות? או שפשוט פשוט נשב בבית, נוותר על הכנסה לחודש הזה, נעמיד פנים ששוב סגר ולא נצא לשום מקום. כך אולי נצליח לשמור על העו"ש אבל האם לא נאבד את השפיות? ומה עם אכזבת הילדים?
איך יכול להיות שמחירי הקייטנות הם כל כך גבוהים? ברוב משקי הבית בישראל שני ההורים עובדים ועובדים מאוד קשה. אנחנו לא מצפים לשבת בבית ולקבל שירות העסקה של ילדינו בחינם בחודשים אלו, אבל חייב להימצא פה פתרון קולקטיבי לבעיה שמטרידה כל כך הרבה הורים מדי קיץ. ההרגשה היא שבחודש אוגוסט, מדי שנה, ההורים יוצאים אל מסע הישרדות כלכלית עם השלכות שמגיעות עד לחג החנוכה.
מצד שני כולם מחפשים איך לשרוד, אז מה הפלא שיש מי שמנצל את המצב ודופק מחירים שסוגרים לו הכנסה שנתית בחודש וחצי עבודה?
הכותבת היא יזמית ויוצרת תוכן, מובילת קהילת "שבט אמהות".