איך סדר הלידה משפיע על האישיות שלנו?

כולנו גדלנו באותה משפחה, אבל לא חווינו אותה באותה צורה. הבכור נושא על כתפיו ציפיות גדולות, האמצעי מנסה למצוא את מקומו בין כולם, והקטן - יודע בדיוק איך לכבוש לבבות. כבר לפני יותר מ-100 שנה טען ד"ר אלפרד אדלר שאישיות האדם מתעצבת בשנות חייו הראשונות, ואחד הגורמים המשמעותיים לכך הוא המיקום במשפחה.

כעובדת סוציאלית קלינית במרכז שניידר אני פוגשת מדי יום משפחות וילדים שנאלצים להתמודד עם אירועי חיים מורכבים ולעיתים מטלטלים. שוב ושוב אני רואה איך כל אחד מבני המשפחה מגיב אחרת: אחד לוקח פיקוד, אחר מתכנס, מישהו אחר שומר על מצב רוח טוב. הבדלים אלה נובעים מהאמונות, מהחוסן הנפשי ומהתפיסות האישיות של כל אחד, אבל גם מהמקום שכל אחד תפס במשפחת המוצא שלו. אז איך בדיוק זה משפיע עלינו, ואיך נוכל כהורים לעזור לכל ילד למצוא את הכוח והייחוד שלו?

הילדות: המקום שבו הכל מתחיל

הילד פוגש לראשונה את העולם דרך המשפחה: ההורים, האחים והאווירה בבית. שם הוא לומד מה גורם לו להרגיש אהוב, מתי מקבלים אותו ומתי פחות, מתי הוא מצליח ומתי לא. מתוך כל אלה הוא בונה לעצמו "תוכנית חיים" - מערכת אמונות שתשפיע על הדרך שבה יתמודד עם אתגרים, יראה את עצמו ויתייחס לאחרים.

המערך המשפחתי, ובתוכו המיקום בין האחים, משפיע באופן משמעותי על הדרך שבה הילד מפרש את עצמו ואת העולם שסביבו. הבכור הוא בדרך כלל האחראי, ההישגי ולעיתים הפרפקציוניסט, הוא נהנה בתחילת דרכו מתשומת לב בלעדית מהוריו ונושא עליו לא פעם את הציפיות והפנטזיות שלהם. הוא לומד לקחת אחריות, שואף להצליח ונוטה למנהיגות. עם לידת האחים, הוא עלול לחוות תחושת שתפסו את מקומו, דבר שיכול להפוך אותו לביקורתי או תחרותי, אך גם למודל של מצוינות ומחויבות.

האמצעי הוא הגשר, הדיפלומט, והרגיש שבחבורה. "ילד הסנדוויץ" נולד אל תוך מציאות שכבר קיימת - אח בכור שכבר הגדיר את מקומו, ולאחר מכן צעיר שזוכה ליחס מיוחד. כדי למצוא את עצמו הילד האמצעי מפתח בדרך כלל רגישות גבוהה לאחרים, יכולת הכלה וגישור וחוש צדק מפותח. בבגרותו הוא נוטה להיות זה שמקשיב, מחבר, ולעיתים הופך לאיש טיפול או למנהל שיודע להוביל מתוך הבנה אנושית.

הצעיר הוא המצחיק, הקסום, והשואף להוכיח. הצעירים במשפחה נהנים מהורים רגועים ומנוסים יותר, וזוכים ליותר חום וסבלנות. הם לומדים מוקדם להשתמש בחן ובהומור כדי להשיג תשומת לב, אך לעיתים גם חווים צורך מתמיד להוכיח שהם "לא פחות טובים" מהגדולים. השילוב הזה יוצר לפעמים אישיות כריזמטית, יצירתית ומלאת חיים שמובילה אותם לדרכים מקוריות.

הילד היחיד הוא עולם בפני עצמו - בן שיח, חבר ולעיתים גם השותף המרכזי של ההורים. אצל ילד יחיד ההשפעה של דפוסי החינוך והאווירה בבית גדולה במיוחד: אם ההורים מטפחים בו אחריות ובשלות, הוא יפתח מאפיינים של בכור. לעומת זאת אם מפנקים ומגוננים עליו יתר על המידה, יופיעו מאפיינים של ילד קטן ומפונק.

שלושה צרכים שכל ילד חייב שייענו:

כדי לגדול בביטחון ובתחושת ערך, כל ילד זקוק לשלושה דברים פשוטים:

• להרגיש אהוב: לדעת שמקבלים אותו גם כשהוא טועה.
• להרגיש נחוץ: לדעת שיש לו תפקיד ומשמעות במשפחה.
• להרגיש יכול: לחוות הצלחות קטנות ולדעת שסומכים עליו.

כששלושת הצרכים הללו נענים, הילד מפתח חוסן נפשי, גמישות ותחושת ערך עצמי.

לסיכום, המשפחה היא ה"מיקרו חברה" הראשונה שבה הילד לומד מה הוא שיתוף פעולה, אחריות, הצלחה וגם תסכול. אבל חשוב לזכור: גם אם הדפוסים שלנו נטמעו בילדות, זה אף פעם לא מאוחר לשנות. בכל שלב בחיים אנחנו יכולים לבחור לראות את עצמנו אחרת, לגלות בתוכנו כוחות חדשים ולמצוא משמעות גם בתוך אתגרים. כי בסופו של דבר, כשאנחנו מרגישים אהובים, נחוצים ויכולים, שום סדר משפחתי לא מגביל אותנו. הוא רק נקודת ההתחלה שלנו.

על נושאים אלו ועל שאלות שלכם ההורים, תדבר  יפעת עזר כהן, עובדת סוציאלית במערך ההמטולוגי-אונקולוגי במרכז שניידר. ההרצאה תתקיים מחר, ה-5 בנובמבר, בשעה 21:00 בזום. לינק ישלח בקבוצה. ההשתתפות ללא תשלום. מספר המשתתפים מוגבל. קישור לקבוצת הוואטסאפ השקטה.

הכותבת היא עובדת סוציאלית קלינית במערך ההמטו אונקולוגי במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית