משפט שלמה של המאה ה-21 עומד להתנהל בישראל ממש בתקופה הקרובה, עת תיוולד התינוקת מבטנה של האישה הנושאת אותה בהריונה, בשל טעות טרגית של בית החולים אסותא ראשל"צ, מיד תקום השאלה – של מי הילדה? כבן מאומץ שחי חמישה עשורים עם הורים שאינם ביולוגיים – מטרידות אותי מספר שאלות כבדות משקל שעולות מהפרשייה הטרגית: מתי מתחילה ההורות? האם מרגע הלידה או כבר בשלבי ההיריון? האם יש במקרה זה "טובת הילדה"? ואם כן - מה היא?

פונדקאית בעל כורחה

בטרם אפרוש את תפיסתי בנושא, אני מבקש להניח מספר הנחות יסוד: האחת, שזהות ההורים הביולוגיים ידועה בוודאות לאחר בדיקת הרקמות שאושרה בימים האחרונים, השנייה ולאחר זיהוי סופי של ההורים הביולוגיים – שהעובר הינה בת דתם של ההורים "הפונדקאים".

מחד, ולכאורה, יש כאן עניין של היווצרות של פרשיית פונדקאות, אלא שהאם ההריונית הפכה להיות פונדקאית בעל כורחה, ומשהסתיים שלב "הפונדקאות", אף שנוצר בטעות, הרי יש להחזיר את הילדה להוריה הביולוגיים. ואכן, מרבית האנשים המבקשים לדבר איתי בעניין אוחזים בדעה שהילדה שתיוולד שייכת, אם כן, להוריה הביולוגיים. אלו חיכו להפריה שניתנה בטעות לזוג שאינו ההורים הביולוגיים, ומה אשמתם בזה? גם התפיסה הרווחת בקרב קהילת האימוץ בישראל היא כי ככל שקיימת אפשרות כזו, על הילד לגדול בבית הוריו הביולוגיים, ושימור המשפחה הביולוגית הינו ערך עליון.

מהצד השני, עומד זוג שנכנס לתהליך ההיריון במצב תודעתי כי העובר שהוחדר לבטנה של האם שייך גנטית להם. כך בחרו הזוג גם לסכן את חייה של האם לטובת חייו של העובר עת נדרשו להתערבות רפואית מסכנת חיים באמצע ההיריון. הם נקשרו לצאצא ומצפים לתינוקת, הם לא חתמו ולא אשרו הליך פונדקאות. מבחינתם, הם ההורים של התינוקת שתיוולד.

ככל שיוכרע בעתיד כי על הילדה שתיוולד לעבור לבית הוריה הביולוגיים, הלכה למעשה יינתן משקל עודף לגנטיקה על פני הקשר הרגשי ומערכת היחסים שהתפתחה בשלב ההיריון בין האם ההריונית לעובר. החלטה שכזאת תהפוך את מי שראתה את עצמה כאמא לפונדקאית בעל כורחה, ואת הקשר שנוצר כחסר ערך, תוך זיכוי הזוג בפיצוי בעבור תפקידם זה, כמקובל בהליך פונדקאות קלאסי.

האולטרסאונד של התינוקת מפרשת החלפת העוברים (צילום: N12)
הלכה למעשה יינתן משקל עודף לגנטיקה על פני הקשר הרגשי ומערכת היחסים שהתפתחה | צילום: N12

הכמיהה להורות היא מן הדברים שאין להם שיעור, ועל כן אני מבקש להאיר היבט נוסף לפרשיה - מאחר וידוע כי גילוי הטעות נוצר במקרה ולצורך הטיפולים הרפואיים שנדרשו בשלב ההיריון, עולה השאלה מה היה קורה אם היו מגלים את הטעות שנעשתה רק כשהילדה הייתה בת 10? האם ניתן היה לצפות לניתוק הילדה מהוריה, ממשפחתה ומסביבתה ולהעבירה להוריה הביולוגיים החדשים?

לדעתי לא נכון לנתק את הילדה שתיוולד מהוריה "הפונדקאים" ויש להשאירה בידיהם, תוך קביעתה כילדה מאומצת. הריון ולידה הם תהליכים הנוגעים לרבדים עמוקים ביותר של האישה הנושאת את העובר ובעלה, הם תהליכים הנוגעים במקומות רגישים ורגשיים וגם הכואבים ביותר של ההורים שנערכו ללידת היילוד כילדם שלהם, ואנו נדרשים להכיר בתהליכים אלו כתהליכים המהווים חלק מתהליך ההורות. ידוע כי מערכת יחסים, רגשות, ריחות, רעשים, תחושות, כל אלו מתפתחים כבר בשלבי ההיריון השונים, והורים שלא נכנסו להליך הפונדקאות מרצונם החופשי נקשרו, בהכרח, לעובר שבבטן ואף בחרו בשם (כפי שציינה האם ההריונית בראיון טלוויזיוני) ובחירת שם אינה רק הליך טכני, אלא יש בה כדי ליצור זיקה בין הילד ולהוריו.

לקראת אימוץ פתוח

פרשיה זו מעוררת אצלי את אחת השאלות הפילוסופיות העתיקות שהעסיקה אותי כל חיי כמאומץ - Nature or Nurture ? מה ממלא תפקיד גדול יותר בעיצוב האישיות של כולנו - התכונות התורשתיות או חוויות החיים והסביבה? וגם בעניין זה "טובת הילדה" ככל שקיימת בפרשיה זו, נוטה לטובת ההורים "הפונדקאים" שיהפכו להורים מאמצים.

אשר להורים הביולוגיים, ליבי ליבי לכאב ולייסורים שעוברים ויעברו, לצערי אין בישראל מעמד להורה הביולוגי, והדין והמעמד למאומץ בדיני האימוץ בארץ חסרים ורחוקים מלהיות מושלמים, ועל בית המחוקקים לפעול להשלמת שני מעמדות אלו בחוק אימוץ הילדים תשמ"א - 1981. אני מחזיק בדעה שאין אמא שמוסרת את בנה לאימוץ – יש אמא שזועקת לעזרה והממסד לא מזהה ולא מכיר בצורך הדחוף.

לצד הפיצוי, ההכרה והמעמד של הורים ביולוגיים, על ההורים "הפונדקאים" להסכים לאימוץ עם קשר ולאפשר להורים הביולוגיים – שנכון שיבינו את הצורך בפתרון זה ויסמכו את ידיהם על התהליך – להיות בקשר עם הילדה שתיוולד. לדעתי על בית המשפט להורות על המשך קיום קשר בין הילדה להורים הביולוגיים ולקבוע כי מדובר ב"אימוץ פתוח", כפי שהולך ונהיה מקובל יותר ויותר בעולם האימוץ שמצטמצם לו.

אני לא מקנא בדיינים שישבו בהכרעה הנדרשת, אין באמת מזור לכאבם של שני הזוגות, אך כבן מאומץ אני בטוח שטובת הילדה נוטה למערכת היחסים שנוצרה בינה ובין הוריה הנושאים בתהליך ההיריון, שכן ביולוגיה זה הדבר האחרון בהורות.

הכותב הינו מחבר הספר רב המכר "ילדותי השלישית", מנכ"ל עמותת משפחתא - הארגון היציג של קהילת האימוץ בישראל, מלווה מאומצים, הורים מאמצים והורים ביולוגיים, מגיש הפודקאסט 'ערוץ האימוץ' ומרצה.