כולנו רוצים לגדל ילדים שיצליחו בחיים. אחת הדרכים להצליח בחיים היא הצטיינות בלימודים, אך מסתבר שהדרך לא סוגה בשושנים. מאחורי המעטפת הנוצצת של הצלחה מסתתרים לעיתים מצוקות ואתגרים רבים, ובעיקר קשיים רגשיים וחברתיים שלעיתים אינם מאובחנים ומטופלים. החל מחרדה והתמוטטות רגשית לפני מבחנים, דרך זעם ואכזבה לנוכח ציונים (אפילו אם מדובר בציון של 98 במקום 100), התבטאויות כגון "הצלחתי בפוקס'" או "אפשר לחשוב" לנוכח הצלחות שחוזרות על עצמן – כל אלו מהווים דגלים אדומים שמאפיינים חלק מהתלמידים המצטיינים.
לכאורה אנו יכולים לחשוב שאין סיבה לדאוג לגביהם: הם עושים חיל בלימודים ולרבים מהם רשת מסוימת של חברים, אך אין זה אומר שלא קיימים קשיים שאינם מאובחנים ומטופלים. הנה כמה שאלות שחשוב שנשאל את עצמנו כהורים וכמורים, וגם פתרונות איך לסייע לתלמידים לשלב את תהליכי הלמידה בתוך שגרת חיים מאוזנת ובריאה:
בדקו מה מניע אותם להצלחה?
שאלו את עצמכם כהורים וכמורים: האם הלמידה נובעת ממקום בריא ומצמיח של עניין וסקרנות המחזקים בקרבו של התלמיד את תחושת המסוגלות, או מתוך שאיפה לשלמות? האם הרצון להצליח מגיע מתוך מניע פנימי או מתוך צורך לרצות את הסביבה ולקבל חיזוקים והערכה? האם התלמיד נשאב לתוך הלמידה כפיצוי על בידוד חברתי, והאם ההשקעה בלימודים באה על חשבון כישורים חברתיים?
אל תוותרו על תחביבים ומפגשים חברתיים
עזרו לילדים ליצור איזון בריא בין השקעה בלימודים ליצירת קשרים חברתיים. עודדו אותם לעסוק בספורט, לשמור על אורח חיים בריא, ולפתח תחביבים הכוללים יציאה מהבית (עדיף אף לחיק הטבע) ואינטראקציה חברתית עם ילדים אחרים. נסו לחשוף אותם למגוון רחב של גירויים ופעילויות, ועודדו אותם להתעניין גם בתחומי עניין של בני גילם.
אחד הקשיים המשמעותיים של חלק מהילדים המצטיינים הוא היעדר מכנה משותף עם בני גילם, והתרחקות מפעילויות שאינן משפרות או מקדמות אותם ברמה ההישגית. לכן חשוב לסייע להם למצוא ולהכיר את הדברים שמסבים להם הנאה וכיף, ללא צורך בהתקדמות ובהישגיות. אותם עיסוקים "חסרי תכלית" שיכולים להגדיל את ההנאה הטהורה שמאפיינת את הילדות, כולל חוסר עשייה ובטלה ללא רגשות אשמה. מומלץ גם לחשוף אותם לטכניקות של מדיטציה ויוגה שיסיעו להם להגיע למצב תודעה שקט, רגוע ומודע יותר.
למדו אותם לחיות עם כישלונות
ציפיות גבוהות מעצמנו ורצון לעשות כמיטב יכולתנו הן תכונות בריאות ומבורכות, אך לעיתים השאיפה לשלמות והצורך האובססיבי לכבוש מטרות ויעדים חדשים, בשילוב חוסר יכולת ובגרות להתמודד עם כישלונות והפסדים, עלולים להוביל לנזקים נפשיים. מהפרעות אכילה להפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ועד למצבי חרדה ודיכאון. עזרו להם להשלים עם העובדה ששלמות אינה ניתנת להשגה, שכדי להתקדם ולגדול חייבים לעבור דרך כישלונות, ושניתן להציב יעדים גבוהים אך הגיוניים ומציאותיים.
עזרו להם בניהול זמן, סדר וארגון
ילדים מצטיינים רבים מאופיינים בעומס קוגניטיבי ורגשי, הפוגעים ביכולות של ניהול זמן, סדר וארגון. לכן נסו לסייע להם בקביעת מטרות ריאליות מבחינת ההיקף והזמן, ולמדו אותם לפרק את המשימות הגדולות למשימות קטנות וממוקדות שניתן להשיג ולמדוד. נסו ללמדם טכניקות יעילות לניהול זמן, ארגון, תכנון וסדר וכן הרגילו אותם להשתמש בעזרים נוספים שיקלו עליהם את ההתמודדות עם האתגרים הלימודיים.
נסו לא להשליך עליהם את השאיפות והחלומות שלכם
לעיתים אנו, ההורים והמורים, מנסים לפצות על החלומות שלא הגשמנו דרך הילדים. למשל אנו חשים שלא קיבלנו הזדמנות כילדים להתפתח ולהרחיב אופקים, ומצפים מהם להצטיין ולאתגר את עצמם כל הזמן. כאשר הילד מרגיש את הצורך לעמוד בציפיותינו ואת האכזבה הגלויה או הסמויה (ילדים מבינים הכול) שלנו כשהוא נכשל בכך. מה שמוביל ללמידה מתוך מניע חיצוני של ריצוי ההורים, המורים והסביבה, וגרוע מכך מתוך רצון להצליח כדי לזכות באהבתם. זאת, במקום ממניע פנימי של סקרנות בריאה, גדילה וצמיחה. לכן חשוב להכיר ולתמוך ברצונות האמיתיים שלו, ולא להשליך עליו את רצונותינו.
שתפו פעולה עם צוותי ההוראה והיעזרו בטכנולוגיות חדשות
בפרויקט "אתגר SEL", בו שולבו לאחרונה בבתי ספר ברחבי הארץ טכנולוגיות ייחודיות שמטרתן לשלב אלמנטים של התפתחות רגשית וחברתית יחד עם הוראת המדעים והאנגלית של תלמידים, התגלתה תמונה לא פשוטה. נתוני המחקר המלווה גילו כי המצב הרגשי והחברתי של חלק גדול מהתלמידים לא קל. מתוך מחקרים קודמים, אנו יודעים שקשיים רגשיים נפוצים יותר בקרב מצטיינים. האתגר, שהוקם על ידי עמותת בוגרי 8200, קרן עזריאלי, משרד החינוך וחברת אורקל, הבהיר עד כמה חשוב שצוותי ההוראה וההורים ישתפו פעולה, ויעזרו בטכנולוגיות ובמחקרים חדשים בנושא.
אל תתבלבלו – הוא עדיין ילד. עזרו לו ליהנות מהילדות
בגלל יכולותיהם הקוגניטיביות הגבוהות, אנו נוטים להתייחס לילדים מצטיינים כגדולים ובוגרים מכפי גילם. אך למעשה קיים פעמים רבות פער בין התפקוד הקוגניטיבי לרגשי. אמנם יש להם יכולת חשיבה וניתוח מפותחים, אך רבים מהם כילדים, פחות מפותחים ביכולות רגשיות וחברתיות כמו דחיית סיפוקים, גמישות, איפוק והתפשרות מול רצונות של אחרים. פער זה בין יכולותיו הקוגניטיביות והרגשיות יוצר אצלו תסכול ובלבול. מצד אחד הוא מבין מה קורה סביבו ומצליח לנתח את הסיטואציה היטב, אך מצד שני הוא עלול שלא להצליח לווסת את התנהגותו ולהתנהל בצורה אידיאלית מבחינה רגשית וחברתית. תפקידנו כהורים וכמורים הוא לקבל את הפער הזה, מבלי לצפות ממנו להתנהג בצורה בוגרת מבני גילו, ולתת לו את כל האהבה והתמיכה הדרושות כדי לגדול בצורה מיטבית.
הכותב הוא חבר סגל בביה״ס לחינוך ובביה״ס למדעי המוח באוניברסיטת ת"א, יו״ר המרכז לחינוך קשוב ואכפתי וחבר בצוות המחקר של "אתגר SEL" לחיזוק המיומנויות הרגשיות והחברתיות של תלמידי ישראל.